חבר, אתה מיליונר: מה קורה למניות התעשייה הקיבוצית?

חברות ציבוריות נמצאות כיום בשליטת הקיבוצים והיד עוד נטויה. ארבע מהן (ראו טבלה) אף צמחו עם השנים ונהיו חלק מהחברות הגדולות בבורסה המקומית, לאחר שמחיר מנייתן זינק בכ־2,520% בממוצע מאז החלו להיסחר בבורסה בתל אביב, והפכו לחלק בלתי נפרד מההשקעות ארוכות הטווח.

אל ארבע החברות הצטרפה לפני כשנתיים חברת משק אנרגיה, העוסקת בתחום האנרגיה הסולרית ונמצאת בשליטת משקי הקיבוצים. זאת לאחר שהשלימה באפריל האחרון את רכישת 40% ממניות תחנת הכוח דליה תמורת כ־1.32 מיליארד שקל.

משק אנרגיה היא חריגה בנוף החברות הנמצאות בבעלות הקיבוצים, שמרכז פעילותן בתעשיית הייצור. בישראל פרוסים כיום 270 קיבוצים, המנהלים כ־300 חברות (ללא חברות בנות), המעסיקים כ־50 אלף עובדים (כ־30 אלף מהם בישראל) והפכו לשם דבר בעולם. עיקר פעילות הייצור של 300 החברות מכוון ליצוא (65%) והיתר - לשוק המקומי (35%).

אולם, הקסם שמשרות חברות אלו על המשקיעים הוא ההפך הגמור, משום שהן כה אהודות על לקוחותיהן. בעוד שוק ההון היה רוצה כי החברות שבהן הוא משקיע יקבלו החלטות עסקיות מהירות, בחברות הנשלטות על ידי הקיבוצים זמן התגובה איטי יותר בשל האופי הקהילתי שלהן. כך גם אם בשוק ההון מבקשים כי ההשקעה תוליד אקזיטים מהירים ודיווידנדים מיידיים, בחברות הנשלטות על ידי הקיבוצים לוקחים את הזמן.

מבין החברות הבורסאיות הייתה זו מיטרוניקס, יצרנית הרובוטים לניקוי בריכות, הנמצאת בשליטת קיבוץ יזרעאל בצפון (56.29%), שכבשה את המיקום הגבוה ביותר בטבלה.

מיטרוניקס צמחה בכ־7,160% מאז החלה להיסחר בבורסה באוגוסט 2004, ועיקר צמיחתה הגיע דווקא הודות למגיפת הקורונה, שהעלתה את השימוש בבריכות הפרטיות, ועקב כך העלתה את הביקוש לרובוטים שהחברה מייצרת.

יש לציין כי בשיאה, במהלך נובמבר 2021, עבר שווי החברה את 9 מיליארד השקלים, והעניק לאחזקת הקיבוץ שווי של מעל 5 מיליארד שקל, שהיה יכול להיות אקזיט נאה לחבריו.

מאז ככל שאר הסקטורים והחברות בבורסה, גם החברות הנשלטות על ידי הקיבוצים חוות ירידות במחיר מנייתן, שעדיין נשאר גבוה בעשרות ואף במאות אחוזים ביחס לשפל בראשית הקורונה (ראו טבלה).

מנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית גיל לין הסביר לוואלה! כסף ול"מעריב עסקים": "מטרת החברות המוקמות על ידי הקיבוצים היא לספק מקור פרנסה לחברי הקיבוצים תוך שימוש בידע וביכולות שלהם".

הוא הוסיף: "הכניסה של חלקן לבורסה נעשתה בעיקר בזמנים שאותן חברות רצו לגדול, אך התקשו לגייס כספים לפעילותן. הבורסה הייתה פתרון יעיל, שבדיעבד גם הכניס גישות ניהוליות חדשות לצד ממשל תאגידי נכון יותר והתנהלות מקצועית יותר.

"בהקשר זה, גם חברות לא ציבוריות שהוקמו על ידי הקיבוצים הרוויחו מכך, כי השינויים שנעשו בחברות הציבוריות עברו גם אל החברות הפרטיות שבשליטת הקיבוצים".

בחודשים האחרונים הופיעו פרסומים על אפשרות כניסת חברות נוספות שבשליטת הקיבוצים לבורסה המקומית. אחת מהן היא פעילות המחצבות של קיבוץ כפר גלעדי, המוערכת בשווי של כ־1.1 מיליארד שקל, והשנייה היא מפעל חוליות, הנמצא בשליטת קיבוץ שדה נחמיה וקרן טנא ומייצר צינורות פלסטיק לתחום המים, המוערך בשווי של עד 900 מיליון שקל.

"רוב החברות בתעשייה הקיבוצית לא מוצאות בגיוס כספים דרך הבורסה חלופה בעדיפות עליונה", אומר רו"ח דורון אראמי, דירקטור ומנהל אשכול אגרוטק, תעשייה והתיישבות בפירמת הייעוץ וראיית החשבון BDO. "והן מעדיפות לגייס מקרנות פרטיות המביעות בהן אמון או לחלופין מקיבוצים אחרים, שחולקים עימן את אותה תפיסת עולם ותרבות ארגונית.

"הקיבוצים היו מהראשונים שאימצו את התעשייה, שהתאימה להם, ככאלה שפעלו תמיד לבחינת יעילות, וזה עובד. לראיה, החברות פועלות זה עשרות שנים, וכל העת צומחות".

מחויבים לחברה

מנחם בגין אומנם כינה אותם "מיליונרים עם בריכות שחייה", ואכן חלקם מיליונרים, ואף כמעט לכולם יש בריכות שחייה (או לפחות רובוטים המנקים אותן), אבל בכל הקשור לפעילות החברות שבבעלותם, הקיבוצניקים נתפסים כאנשי עבודה.

"בתעשייה יש גם תקופות קשות", ממשיך לין, "אבל בקיבוצים לא מוותרים כל כך מהר על תחום שנכנסים אליו. יש קור רוח ומחויבות להבאת תוצאות.

"מקור הכוח של חברה בבעלות קיבוץ הוא היותה בבעלות קהילה. אף שבעבר נדמה כי הדבר הוא חיסרון, החברות דווקא הוכיחו כי מדובר ביתרון, והזמן אישש זאת בתוצאות עסקיות של החברות השונות ובאמון שהמשקיעים הביעו וממשיכים להביע בהן.

"החברות זוכות לבלוט בעיקר בתקופות משבר בשל היציבות שהן משדרות, וזאת בעיקר בגלל היותם של חברי הקיבוץ חלק משמעותי מעובדי החברה שבבעלותו, המחדירים את הרצון ואת המחויבות להשקיע בה.

"למשל, המחויבות לחברה לצד החדשנות הבליטו מאוד את החברות של הקיבוצים בתקופת הקורונה, ויש להניח כי זה אחד הדברים שתרם לעליות שהן חוו מנקודת שפל מחיר המניות אז.

"כך החברות הטמיעו עוד לפני הקורונה מערכים דיגיטליים לשימור לקוחות, לשיווק ולמכירה, ובזמן הקורונה היו מהראשונות שיישמו אמצעים אלו. כמו כן, הוטמעו בחברות פתרונות אוטומציה ורובוטיקה שהפחיתו את התלות בעובדים.

"נוסף על כך, הקהילה הקיבוצית סיפקה מעטפת שאפשרה את המשך עבודת המפעלים והעובדים על ידי פתרונות מהירים ויעילים למסגרות החינוך, דאגה לקשישים וכל הנדרש כדי שהעובדים יוכלו להגיע לעבודה בראש שקט ולהרגיש מוגנים.