נדידת העמים המודרנית בתעופה העולמית, שפרצה עם תחושת תום תקופת הקורונה, נתקלת בקשיים בימים אלה ממש בדמות כאוס בתעשיית התעופה. העולם יוצא מההגבלות של נגיף הקורונה, והאזהרות בדבר התשנית (וריאנט) השישית של הנגיף נופלות על אוזניים ערלות. מרבית ההגבלות על ציבור הנוסעים בוטלו, וכולנו יכולים לטוס ללא מסכות בתוך המטוסים הדחוסים. גם ממשל ביידן ביטל את הדרישה המנדטורית להציג הוכחה שהנוסע עבר בדיקת קורונה טרם הכניסה לארה"ב - החלטה המגבירה עוד יותר את הביקוש לטיסות לארה"ב מכל העולם.
הוזלת המטבעות האירופיים בשל התחזקות הדולר בעולם עקב העלאות הריבית המסיביות על ידי הפד הפכו את אירופה לזולה יותר בעיני האמריקאים - מה שמגביר את הביקוש לטיסות הטרנסאטלנטיות ליבשת "הישנה". ביטול הדרישה לחיסון מלא לנגיף הקורונה באינדונזיה, בווייטנאם, במלזיה, בסינגפור, בפיליפינים ובתאילנד גרר עלייה חדה בביקוש לטיסות לדרום מזרח אסיה בעשרות אחוזים.
מחירי כרטיסי הטיסה (כולל הנופש הנלווה) בדרום מזרח אסיה הוכפלו. מחיר דלק סילוני עלה בשנה האחרונה בכ־130%. בלוחות הטיסה בנמלי התעופה בעולם מופיע בהתמדה הסימן CANCELLED - לא איחור או עיכוב, פשוט ביטול טיסות. חברות תעופה אמריקאיות ואירופיות מבטלות עשרות אלפי טיסות וגורמות עוגמת נפש למטיילים בחופשות הקיץ בחצי הכדור הצפוני.
באירופה ובבריטניה ביטלו בשבוע אחד 2,000 טיסות, בעיקר משדות תעופה מרכזיים, כגון סחיפול בהולנד והית'רו באנגליה. הנוסעים שכן זוכים לקבל מושב במטוסי הסרדינים נשרכים במשך שעות ארוכות, גם מעל ארבע שעות, בתור ארוך מחוץ לטרמינל, כפי שנחזה בטרמינל 1 בישראל.
בחלק משדות התעופה באירופה החליטו לחסוך בהשקעות, וחלק מ"הרחבת הטרמינל" כדי לקלוט את תנועת הנוסעים האדירה נעשה באמצעות אוהלים וכיסויים יבילים, שתחתם מבלה הנוסע כדי שלא יתייבש בגלל מחסור במים לאורך דרך הייסורים, עד שהוא מורשה להיכנס פנימה.
מובן שאין אפשרות לוותר על אמצעי הביטחון בטיסה ועל הבדיקות הביטחוניות של הנוסעים ושל כבודתם. אין מספיק עובדים ואין מספיק ציוד ומכונות לטפל בזרם האינסופי של הנוסעים שחייבים לעבור בדיקות ביטחוניות. התוצאה: איחורים ביציאת הטיסות שגוררים איחורים בכל לוח הטיסות לשבועות קדימה - איחור גורר איחור לכל המערכת המורכבת של הטיסות.
נמלי התעופה של בריטניה הית'רו וגטוויק הודיעו לחברות התעופה שעליהן לחתוך בלוח הטיסות, חד וחלק. אומנם אפשר לגייס עובדים במקום אלה שפוטרו או עזבו בתקופת הקורונה, אבל ההכשרה לוקחת זמן ואין מקום לעגל פינות. דרישות השכר של העובדים החדשים גבוהות מהמצופה אצל מנהלי נמלי התעופה. אמריקן איירליינס החליטה כי היא מפסיקה לפעול בשלושה שדות התעופה בארה"ב בתחילת ספטמבר.
חברת סאות'ווסט איירליינס ביטלה בשבוע שעבר 1,300 טיסות, מפני שהשיחות לעדכון שכר הטייסים נקלעו למבוי סתום. הטייסים, כמו שאר העובדים בסקטורים שונים בארה"ב, אינם מוכנים לטוס במשכורות האתמול שנשחקו בגלל האינפלציה של 8.6% בשנה האחרונה. בחברת התעופה יונייטד איירליינס החליטו לשנות כיוון, להעלות את השכר לעובדיהם ב־14% וכן לממן חופשות לידה - מה שאינו נהוג במשק האמריקאי. גם אצלנו אל־על מבטלת קווים לוורשה, לבריסל ולטורונטו.
טייסים או מעופפים?
טייסי אל־על, המסוכסכים עם הנהלת החברה לעניין שכרם, לא מתייצבים לטיסות שנוספו מעבר ללוח הטיסות המתוכנן או שהם מודיעים לעתים כי הם "חולים". טיסות מתבטלות, הנוסעים מאוכזבים. בית הדין לעבודה נדרש לעניינם על פי בקשת החברה. במקביל חברת אל־על מוכרת לחברת בת את פעילות "הנוסע המתמיד": חלק מהתמורה לפעילות יבוא מהלוואה שמעמידה חברת הביטוח הפניקס לחברת הבת וחלק מההלוואה של אל־על עצמה. העיקר שיהיו לאל־על יותר מזומנים להתמודד עם העלייה בעלויות העובדים ועם הדלק הסילוני.
בעולם ציוות צוותי האוויר משתנה תכופות: גם הטייסים שמוכנים לטוס אינם יודעים יותר לאן ומתי יטוסו. טייסים בחברת התעופה האמריקאית דלתא טוענים כי נמאס להם, נוצרה אצלם עייפות המתנה, מכיוון שהנהלת החברה קובעת לוח טיסות שברור מלכתחילה כי לא תוכל לעמוד בו (בגלל מחסור בטייסים). חברות התעופה האמריקאיות אומרות כי אינן יכולות לעמוד בדרישות השכר. הן גם לא יכולות לעמוד בביקוש האדיר לטיסות, פשוט אין די טייסים כשירים להטיס את המטוסים.
המחסור בטייסים מיומנים עם התעודות הרלוונטיות הנדרשות נובע מכך שחלק מהם יצא לגמלאות מוקדמות בתקופת נגיף הקורונה, וחלק אחר יצא לחל"ת כדי לחסוך לחברות הון והוצאות שלא יכלו לעמוד בהן. כדי להחזיר טייסים שהיו בחל"ת חייבים להעביר את הטייסים האמריקאים, למעשה בכל העולם, סדרת טיסות הקדמה, כדי שיקבלו הרשאות עדכניות שנדרשות להטיס מטוס נוסעים, על פי הרשות הפדרלית לתעופה.
אי אפשר לשבת בבית שנתיים ולשוב ולהטיס מטוס ככה סתם. The Federal Aviation Administration הנפיקה בשנת 2021 רק 4,928 תעודות כשירות חדשות לטייסים חדשים - מחצית מהכמות המתוכננת. אין קיצור דרך: טייס חדש צריך לעבור 1,500 שעות טיסה, וקפטן - 2,500 שעות טיסה כדי לקבל תעודת כשירות להטיס מטוס נוסעים. אלה שמקבלים תעודת כשירות מנהלים מו"מ עם כמה חברות התעופה כדי להיטיב את תנאיהם.
התופעה עולמית, עשרות אלפי טיסות מבוטלות בעולם, עשרות אלפי טיסות מאחרות ומביאות לתסכול של צוותי האוויר ושל הנוסעים. הטיסות אינן יוצאות בזמן וגורמות לתסכול מארה"ב ועד אירופה, הודו ויפן. אין גם מספיק טכנאי אחזקה למערכות המטוסים, החייבים לטוס בבטחה, לפי הוראות יצרניות המטוסים והוראות וצווים של הממשלות שבהן הם רשומים. לא רק שאין מוסיפים טייסים וטכנאים, על פי משרד העבודה האמריקאי, מספרם של הטייסים והטכנאים ירד ב־4% בשנתיים האחרונות.
רעבים לעובדים
יצרנית המטוסים, שכולנו נהנים משירותיה זה עשרות שנים, בואינג צפתה כבר אשתקד בעדכון שערכה כי במשך שני עשורים, עד 2040, יידרשו 635 אלף טייסים למטוסי הנוסעים ולמטוסים המסחריים. תעשיית התעופה רעבה היום יותר מתמיד לצוותי אוויר וקרקע. עובדים פוטנציאליים ממש לא ממהרים לתעשייה זו, שבעבר הקרינה יוקרה וזוהר המלוות מסתורין לעוסקות ולעוסקים בתעשיית החופשות חובקות העולם.
הדור החדש כבר אינו מתלהב מתעשיית התעופה כמו הדור הקודם שנשבה בקסמה של התעופה. טייסים, טכנאי מטוסים, דיילים, אנשי צוות אוויר וקרקע וסבלים מבינים לפתע כי העבודה בתעשיית התעופה דורשת שעות עבודה ארוכות, משמרות מסביב לשעות בכל ימי השבוע, ריחוק מהבית, מבני הזוג ומהילדים, וכל זאת בלי להיות מפוצים עבורם.
היום מרבית הפעילות המשקית בעולם ממוחשבת, צעירים רוצים לעבוד בנוחות ממשרדיהם או מביתם באמצעות המחשבים והתוכנות החכמות - למה לטרוח בתעשייה מתיישנת שכבר לא מאתגרת, כמו התעופה? בזמן נגיף הקורונה מצאו הצעירים משרות יציבות ומכניסות יותר - מה שמאפשר להם לחסוך ולהצטרף לתנועת המטיילים בעולם באמצעות חברות התעופה שבהן עבדו אך לפני שנים ספורות.
צוותי הקרקע שנותרו בעבודה פתחו בשביתות כדי להעלות את השכר, כגון בטרמינלים בלונדון או בפריז בימים אלה ממש. כרגע עם התפרצות הביקוש לטיסות מספר העובדים בכל העולם בתעשיית התעופה ירד ל־43.8 מיליון לעומת 87.7 מיליון טרם נגיף הקורונה, על פי ארגון התעבורה האווירית העולמית.
לוקח לפחות שנתיים לקבל תעודת מכונאי מטוסים, ולצעירים אין סבלנות להיות נוכחים בשטח, בכיתה ובמוסכי המטוסים, המתבקשים ללימוד מקצועות המכונאות המתקדמת שדורשת מיומנות ורצינות. בארה"ב רק כ־70% מצליחים לעבור את בחינות ההסמכה למכונאי מטוסים, ועד אז ישלמו שכר לימוד ויצרכו זמן יקר.
אלה שעוברים את הבחינות צריכים להיות בוגרי בתי ספר טובים יותר מאשר בעבר, מפני שהטכנאות הישנה נעלמה: היום הבדיקות נעשות באמצעות תוכנות מחשב חכמות למטוסים חכמים הטסים לא רק באמצעות מנועים, אלא גם באמצעות תוכנות פיקחות. למעשה, הטכנאים או המפקחים שבהם צריכים כבר להיות עם יותר הסמכות אקדמיות. התוצאה היא שטכנאי מודרני צריך לעבור בערך 1,900 שעות של הדרכה כדי להיות מוסמך לטפל במטוס מודרני - זה כבר לא עניין של מה בכך. לכן הדרישות של בתי הספר להכשרת טכנאים עולות.
ממשלת בריטניה הודיעה כבר לפני שנה כי היא עובדת על דרכים למשוך טכנאים מיומנים לתעשיית התעופה. בארה"ב מומחים צופים כי עד 2027 יחסרו בארה"ב בלבד 15,000 טכנאי מטוסים מיומנים. בואינג מעריכה כי תעשיית התעופה בין אסיה לצפון אמריקה ולאזור של האוקיינוס השקט תגדל בשיעור כה חד, כך שעם שאר העולם יידרשו בשני העשורים הבאים 754 אלף טכנאי מטוסים מוסמכים ומיומנים.
חלק מטכנאי המטוסים פרשו בתקופת הקורונה, וחלק כבר אינם מיומנים לטפל במטוסי הנוסעים החדישים - טיפול הדורש מיומנויות חדשות וייעודיות למטוסים עם טכנולוגיה חדשה. לא זו בלבד, מתהווה מחסור הולך וגדל בעובדים של מגדלי פיקוח אזוריים, רב־אזוריים ובין־מדינתיים - מה שכבר גורם להפרעות בניווט העולמי של מטוסי הנוסעים בשעות השיא למרות מערכות המחשוב האדירות של הפיקוח האווירי. עוד חסרים עובדי ביטחון ושוטרי חרש בנמלי התעופה העמוסים יותר מתמיד - דבר העלול להגדיל את הסיכון לנוסעים.
על שינוע מזוודות כבר שמעתם. כן, אפשר למסור מטען שילך לבטן המטוס ולא בטוח כלל שיגיע ליעדו. מתברר כי בגלל העומס המסועים החכמים, שידעו לקרוא תווים וניווטו מזוודות ליעדן במערכת המסועים בשדות התעופה עד למטוס, עייפו ועברו לצבירת מזוודות לא נודעות. הנוסעים, שהזמינו חופשה מפנקת לאחר שצפו בפרסומים ברשת, מגלים קודם כל כי הנוסעים מהטיסה הקודמת ליעד טרם הגיעו למסועי המזוודות או עברו ביקורת גבולות, נוסעי טיסה על טיסה מתאחדים בתור ארוך וחדש בנמל היעד.
עוד מגלים הטסים כי חלק מימי החופשה שלהם עבר נגיסה חדה, והחופשה למעשה קצרה יותר. בקושי הגיעו ליעד הנכסף של הנופשונים והם כבר צריכים להתארגן לדרך חזרה כדי לתפוס תור ולהגיע הביתה בשלום. במילים אחרות, נראה שאין כמו בבית בימי תמוז המטורפים של שנת תשפ"ב.