אחת השאלות שעניינו אותי בשיחה עם ד"ר טל בן שחר, מומחה בפסיכולוגיה חיובית ובמדע האושר, מייסד "האקדמיה ללימודי אושר" (Happiness Studies Academy), היא האם כסף גורם לאושר.

"קודם כל, עד רמה מסוימת של הכנסה כסף מאוד חשוב", הוא אומר. "אם למשל יש לי קושי לפרנס את המשפחה ופתאום מגיע סכום כסף ומאפשר לפרנס בכבוד, ברור שזה ישפיע על האושר שלי. אבל מעבר לרמה מסוימת של הכנסה, כסף ככסף לא באמת משנה לרמת האושר. מה שמשנה זו משמעות. למשל, אם אני מקים עסק או סטארט־אפ שמשמעותי וחשוב עבורי, אז גם התהליך וגם התוצאה הסופית הפוטנציאלית יובילו ליותר אושר. או אם אני משתמש בכסף שלי להשיג משמעות בדרך אחרת, כמו למשל דרך תרומה, עזרה לזולת, אז בדרך הזו כסף כן יכול להביא יותר אושר. אבל אם בחשבון הבנק שלי שוכבים 100 אלף שקל או 100 מיליון שקל זה פחות משנה לרמת האושר. השאלה היא האם הכסף מתורגם למה שאני קורא 'המטבע הקובע', שזו המשמעות והאושר".

מודה אני

בן שחר, 52, יליד רמת גן, מתגורר כ־20 שנה בארה"ב. הוא כתב 14 ספרים בנושא אושר ומנהיגות, שחלקם הגדול תורגמו ליותר מ־35 שפות. בימים אלה יצא לאור ספרו החדש של בן שחר, "מאושרים יותר ויהי מה" - טיפוח תקווה, חוסן ומשמעות בזמנים קשים (תורגם מאנגלית על ידי יואב כ"ץ, הוצאת מטר), שמטרתו לאפשר לקורא להשתמש בכלים של מדעי האושר גם בתקופות קשות.

"בספר אני מדבר על חמישה יסודות של אושר ועל כלים שרלוונטיים לכל אחד מהיסודות הללו", הוא אומר. "האחד הוא היסוד הרגשי. הצעד הראשון לאושר הוא קבלת הכאב. הרבה מאוד אנשים חושבים שחיים טובים הם נטולי כאב, נטולי קושי, או תחשוב טוב יהיה טוב. אבל לפעמים לא משנה מה אנחנו עושים או חושבים, עדיין קשה. סבל הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. לכן הצעד הראשון הוא לקבל את זה ולהבין שחוויות קשות הן חלק בלתי נפרד מהחיים, גם מחיים מאושרים. בנוסף לכך, חלק מהיסוד הרגשי זה גם ללמוד להעצים את הרגשות החיוביים שלנו, כי תמיד יש על מה להוקיר תודה. המחקרים מראים שוב ושוב שכשאנחנו מחפשים את הטוב, אז גם בתקופות קשות, עצם החיפוש והמציאה של הטוב עוזרים לנו להתמודד טוב יותר עם קשיים.

"כשאני מדבר עם קהל יהודי, אני תמיד שואל מה יהודי אומר בבוקר. עונים לי: 'מודה אני'. למילה מודה יש משמעות. למשל מחקר של פרופ' תרזה אמבילה מראה שאנשים שבסוף יום עבודה מוקירים באופן קבוע תודה על משהו אחד שהם התקדמו בו - בין אם זו התקדמות קטנה וטריוויאלית או גדולה ומשמעותית - לא רק שהם מאושרים יותר בעבודה, אלא גם התפקוד שלהם עולה מבחינת היצרנות והיצירתיות".

יסוד נוסף של אושר, לדברי בן שחר, הוא היסוד הרוחני. "כמובן שאפשר לחוות רוחניות בבית כנסת או דרך הדת, אבל בנוסף אפשר לחוות רוחניות גם במקום העבודה או במשפחה, אם אנחנו מבינים שלרוחניות יש שני פנים. אחד מהם זו משמעות", הוא אומר.

"מחקרים במקומות עבודה מראים שעובדים שמוצאים משמעות בעבודה שלהם - בין אם זה ביומיום או ברעיון הכללי הגדול של מה שהחברה שלהם עושה - אז לא רק שטוב להם יותר בעבודה, אלא הם גם מתפקדים ברמה הרבה יותר טובה ויש גם סיכוי יותר נמוך שיעזבו את מקום העבודה. תחושת משמעות משאירה אנשים במקום עבודתם. גם היסוד הרגשי וגם היסוד הרוחני לא רק מעלים את רמת האושר, אלא בזכותם אנו גם מחשלים עצמנו ומעצימים את היכולת שלנו להתמודד עם קשיים. זה בעצם הרעיון הנוסף בספר החדש, שמדע האושר יכול לעזור לנו להתמודד טוב יותר עם קשיים".

גוף ונפש

חכו, זה עוד לא הכל. "ישנו גם היסוד הפיזי, הגופני", אומר בן שחר. "פעילות גופנית קבועה למשל לא רק שמוסיפה לבריאות שלנו אלא גם עוזרת להיות יותר חזקים מנטלית. אם אני מנהל בחברה, אחד הדברים החשובים ביותר שאני יכול לעשות זה פעילות גופנית. זה יסייע לי גם להיות יותר חסין במקום העבודה שלי וגם יותר בריא ומאושר. אהיה אפילו יותר נחמד לקולגות ולמשפחה".

מהם היסודות הנוספים של אושר?
"ישנו היסוד האינטלקטואלי, למשל סקרנות. אנשים סקרנים, ששואלים שאלות, שלומדים כל הזמן, שיש להם את הצניעות הבסיסית להגיד 'אני לא יודע, אני צריך עזרה' - בטווח הארוך הם גם מאושרים יותר, מצליחים יותר וגם בעלי חוסן נפשי יותר גבוה. ואילו היסוד החמישי החשוב ביותר אלה הן מערכות יחסים, בין אם זה מערכות עם חברים, משפחה או קולגות. מערכות יחסים, בין אם בבית או בעבודה, זה גורם מספר אחד לאושר, לבריאות ולחוסן נפשי".

בן שחר גם מנפץ מיתוסים נפוצים, דוגמת "הצלחה מביאה אושר". "רוב האנשים, בטח בעולם המערבי ויותר ויותר גם במזרח, חיים בין אם ברמה המודעת או הלא מודעת לפי המשוואה: 'כדי להשיג אושר, צריך להצליח'. כאשר הצלחה אומרת, הצלחה כלכלית, חומרית, הצלחה בקבלת הכרה ציבורית. אנשים חושבים שהצלחה כזאת תוביל לאושר", הוא אומר. "אבל מה שהמחקרים מראים, ומה שגם כל אחד יכול להבין אם הוא רק מסתכל על המציאות, זה שהצלחה לא מביאה לאושר, בטח לא לאורך זמן. אולי לעלייה זמנית ברמת האושר או החוויות החיוביות, אבל בטח לא לאורך זמן, אלא אם מתווספים אליה גורמים נוספים.

"הגורמים הנוספים הם אלה שמובילים לאושר והם בעצם חמשת היסודות שציינתי קודם. זה המעגל. כאשר אנשים חיים למשל את חייהם לפי המשוואה שהצלחה חומרית תוביל לאושר, אז בסופו של דבר זה מה שמוביל להיעדר אושר, או להרבה מאוד כאב. אני לא נגד אמביציה, אני לא נגד הצלחה, ואני בטח לא נגד עבודה קשה. פשוט צריך להבין מה הקשר של הדברים האלה לאושר ומהם הדברים החשובים באמת בחיים".

מודדים שלמות

אם תשאלו את בן שחר, אז לדבריו המדיה החברתית לא תורמת לאושר שלנו. "חלק מטבע האדם הוא שאנחנו משווים עצמנו לאחרים", הוא אומר. "כאשר למשל אנחנו רואים במדיה החברתית שאפילו בתקופת הקורונה אנשים חוו וחווים חיים זוהרים, נוצצים, אולי אפילו 'מושלמים', זה שם אותנו במצב נפשי רגשי נחות, וחשוב להבין מנותק מהמציאות. הרשתות החברתיות ותרבות הלייקים לא נותנות לנו תמונה אמיתית של המציאות, שבה כולנו חווים כאב, וכולנו מדי פעם סובלים מכיוון שזה חלק בלתי נפרד מהמציאות. כמו כן, אחת הבעיות היום היא שהקשרים האינטרנטיים שלנו באים על חשבון קשרים אינטימיים של פנים מול פנים. או שלפעמים אפילו כשאנחנו יושבים סביב אותו שולחן, המסך מפריד בינינו. אנחנו משלמים מחיר גבוה על כך, כי גורם מספר אחד של אושר זה מערכות יחסים אמיתיות, לא וירטואליות, בין אם זה בבית או בעבודה".

בן שחר גם מייעץ ומרצה, בין היתר, בפני מנהלים ‏בתאגידים בינלאומיים, בשירות הציבורי ובקרב אוכלוסיות בסיכון. "אחד הנושאים החשובים ביותר היום בארגונים הוא כל נושא הסטרס והלחץ", הוא אומר. "יותר ויותר עובדים במקומות עבודה משלמים את המחיר הגבוה של סטרס שמוביל גם לבעיות נפשיות, פיזיות וכמובן גם לתפקוד נמוך יותר".

מהי ההמלצה שלך?
"קודם כל, חשוב שמנהלים ועובדים יבינו שסטרס ולחץ בפני עצמם זה לא בעייתי, והאנלוגיה שאני נותן היא דווקא מהמקום הפיזיולוגי. כשאנחנו מרימים משקולות בחדר כושר אנחנו שמים עלינו סטרס, לחץ על השרירים שלנו. כשעושים הפוגה בין האימונים אז זה לא בעייתי, כי ככה אנחנו דווקא מתחזקים ומתחשלים. הבעיה מתחילה כשאנחנו מרימים משקולות ועוד משקולות ועוד משקולות ללא הפוגות נכונות, כי אז אנחנו נפצעים, מתחילות הבעיות, ואנו לא מתחזקים. כלומר, הבעיה היא לא בסטרס כי הוא דווקא יכול לחזק אותנו. הבעיה היא בהיעדר התאוששות, וזו הבעיה במקומות העבודה היום".

למה אתה מתכוון?
"פעמים רבות מצופה מאיתנו להיות בתפקוד גבוה או להיות זמינים כל הזמן, ואין זמן התאוששות. כשאין התאוששות, אז אנחנו נחלשים, גם פיזית וגם נפשית. כשיש התאוששות, אז בזכות הסטרס אנחנו מתחזקים. צריך שיהיו זמנים במהלך היום גם להתאוששות. מנהלים צריכים להוות דוגמה לעובדיהם ולעודד התאוששות, למשל ארוחת צהריים עם קולגות שבה אנחנו לא עובדים אלא מתאוששים. או כל שעה־שעתיים הפסקה קצרה של כמה דקות לקפה, מדיטציה או סתם שיחת חולין לחמש דקות. זה לא רק יעלה את רמת האושר של העובדים אלא גם ישפר את הביצועים".

פוליטיקה עכשיו

בן שחר מודע לכך שהמצב הפוליטי בארץ מערער ללא מעט אנשים את תחושת הביטחון והאושר. "אושר תלוי גם בגורמים חיצוניים וגם בפנימיים", הוא אומר. "אני גר אלפי קילומטרים מישראל וכשאני קם לחדשות כל יום ורואה מה קורה בישראל, עליי זה משפיע, על אחת כמה וכמה על מי שחי בארץ. עם זאת, אושר אינו מושג בינארי, זה לא 0 או 1. יש רצף, וגם אם נמצאים ברגע מסוים במקום נמוך על הרצף הזה, עדיין אפשר לעשות דברים כדי לעלות ולשפר. גם אם זה לשפר במעט, עצם התחושה שיש לנו שליטה כלשהי על מצבנו - זה כבר בפני עצמו יכול לתת לנו להרגיש טוב יותר וחסינים יותר. אפשר למשל לעשות הליכה כדי להרגיש טוב יותר, או אפילו למצוא משמעות בכך שהולכים להפגנה. הכל חוזר בסופו של דבר לחמשת היסודות של האושר".

אנחנו נמצאים לקראת יום כיפור. רבים עושים חשבון נפש, לפעמים גם מצטערים על טעויות שנעשו.
"קודם כל, יש ערך ללימוד מטעויות. המנהלים הטובים ביותר, בני הזוג הטובים יותר, הם לא אלה שלא עושים טעויות. הם אלה שעושים טעויות ולומדים מהן. למשל, יובל קוץ, השותף שלי באקדמיה ללימודי אושר והמנכ"ל שלה, ברגע שאנחנו מקימים איזשהו פרויקט, הוא תמיד אומר: 'בוא נתחיל לעשות טעויות'. הוא גם מוסיף ואומר: 'חשוב לא לעשות את אותה טעות פעמיים'. כמו כן, באווירה של כיפור אציין שמה שגם מאוד חשוב לאושר זו סלחנות. בין אם זו סלחנות לעצמנו או לאחרים. אני לא אומר שאנחנו יכולים לסלוח על כל עוול שנעשה לנו, אבל ברוב המקרים לסלוח לא רק עוזר למערכת היחסים שלנו עם האחר, אלא גם עוזר לנו, הסולחים".

לסיום, אתה עצמך מאושר?
"זו שאלה מצוינת, אבל אני לא יכול לענות עליה ישירות כי אושר הוא כאמור לא מושג בינארי. זה לא 'אני מאושר' או 'לא מאושר'. אני כן יכול להגיד לך שהיום אני מאושר יותר מאשר הייתי לפני 30 שנה. אני גם מאוד מקווה שבעוד חמש שנים או 20 שנה אהיה יותר מאושר מאשר אני היום. אושר הוא מסע על רצף והמסע הזה מסתיים כשהחיים מסתיימים".