חוג החזרה לחיים: החברה שמספקת מסגרת למפונים מהצפון והדרום

כ־130 אלף תושבים ישראלים המתגוררים ביישובים שנמצאים תחת אש בגבול הצפוני והדרומי פונו בשבועות האחרונים למלונות ברחבי הארץ. בניגוד למבצעים קודמים, המלחמה הביאה לתופעה שמדינת ישראל לא ראתה בכל שנותיה כשהעורף הפך לחזית. בזמן שכולנו מדברים על חוסן לאומי וחשיבותו, אחת השאלות המטרידות שנותרו באוויר היא איך מחזירים את הקהילות, שניזוקו בצורה כה אנושה, לשגרת חיים כאשר הם נמצאים מאות קילומטרים מבתיהם?

יקב רמת הגולן ויקב הרי גליל תומכים בתעשיית היין הישראלית ביישובי העוטף וקו העימות
בהנחיית סמוטריץ': אלו היישובים בגבול הצפון שנוספו למתווה הפיצויים

מי שהיו הראשונים לתת מענה לתושבים המפונים הייתה החברה למתנ"סים, שבימים אלו בונה את מרכזי החינוך החדשים שיסייעו למפונים לחזור לשגרה.

"חינוך מסודר ובעיקר מעונות יום יאפשרו להורים להתחיל להתמודד עם הסיטואציה שבה הם נמצאים", אומרת ליאת אלרט, ראש תחום קשרי חוץ בחברה למתנ"סים וחברת פורום דבורה, שמסתובבת בימים האחרונים בכל המוקדים שבהם מרוכזים אוכלוסיות מפונות מהדרום ומהצפון, חלקם יודעים שלא ישובו לביתם בחודשים הקרובים.

"זו סיטואציה לא פשוטה, בעיקר כי הורים נמצאים לעתים בחדר אחד עם שלושה ילדים שעברו טראומה כל כך גדולה, והמסגרת החינוכית מאפשרת גם להם לעצור לרגע ולנשום, להתחיל לטפל בעצמם גם ברמה הרגשית, גם ברמת התעסוקה שלהם, ובעיקר להבין איך לנהל שגרת חיים במלונות הללו בחודשים הקרובים".

בימים אלה בשיתוף עם משרד החינוך הם כבר החלו בהכנת תוכניות מסודרות למסגרות אלטרנטיביות תומכות. "קודם כל חשבנו על הקמה של מעונות היום", אומרת אלרט ומספרת שהופעל לחץ גדול מאוד על הממשלה. "אני שמחה שאנחנו מתחילים כבר השבוע להקים מסגרות חינוכיות של מעונות יום במלונות, מגיל חצי שנה ועד שלוש".

אלרט והצוותים המנוסים מאזורי הדרום, העובדים בשיתוף עם הרשויות המקומיות, כבר רגילים לאירועי פינוי קצרים כמעט בשגרה, אבל לאירוע העצום הזה, כמו כולנו, הם לא התכוננו. בכל זאת היו אלה הם שהובילו מהיום הראשון, לצד הרשויות המקומיות, את ההתנהלות תחת האש ומערך הטיפול באוכלוסייה המפונה.

"אנחנו עובדים בתיאום עם הרשויות המקומיות, עם גופים פילנטרופיים ממש ברמה האזורית והלאומית בשביל להיות התפר הזה בין הצרכים של השטח לבין פרק הזמן שבו אנו נותנים לממשלה להיכנס ולבנות את שגרת החירום שנדרשת לכולנו".

מרגישים בבית

"אם בימי שגרה תפיסת העולם שלנו היא חיזוק החוסן החברתי, אז במצב הזה על אחת כמה וכמה" מוסיפה אלרט. "לפני כמה ימים מנהלת המתנ"ס משער הנגב עדי רום תיארה במפגש ביקור שלה את המפונים באחד מלונות, וילדה קטנה שהייתה מגיעה לפעילות שוטפת לפני ה־7 באוקטובר רצה אליה לחיבוק מנחם. היא זכרה אותה מרגעים של שפיות עוד לפני האירוע, וזה רק ממחיש עד כמה הקשר הזה נחוץ וחזק".

משמרים נורמטיביות

מעבר למעונות היום, החלו בחברה למתנ"סים לקיים חוגים בבתי המלון. "קיבלתי באחד הימים טלפון ממשפחה שבה שני ההורים נרצחו במסיבה ברעים, ושני ילדיהם שוהים בביתם של הסבא והסבתא בירושלים. שאלו את הילד בן ה־4 מה יעשה לו טוב כרגע והוא ענה שהוא רוצה חוג ג'ודו. זה דבר כל כך קטן שמראה על ילד שהוא בריא בנפשו וכל מה שהוא רוצה זה לחזור ולהתאמן במה שהוא אוהב, משהו שממלא לו את הנשמה ועושה לו טוב. הבנו שחוגים משיבים את תחושת הביטחון והאמון ואנחנו באמת שמחים שיש לנו את היכולת לתת לכך מענה. גם ילדי קיבוץ בארי החלו להצטרף לפעילות הזאת ממש אתמול, וזה היה רגע מאוד מרגש עבור כולם".

נקודה נוספת שדואגים לה בחברה למתנ"סים בימים אלה הם בני הנוער. "המצב בשטח הוא שכרגע יש לנו עשרות אלפי ילדים שמסתובבים חסרי מעש, ולא תמיד הראש שלהם פנוי ללמידה, גם אם חלקם הולכים לבית הספר" אומרת אלרט, "אנחנו בעצם רוצים לייצר מענה ולהעניק להם מקום להיות בו". את המרכזים עבור בני הנוער פתחו בימים אלה באילת, בטבריה, בנתניה ובים המלח ובקרוב ייפתח מוקד גם בירושלים וגם במוקדים נוספים.

איך זה פועל?
"הקמנו אוהלים ופעילות תומכת ומלווה ואנחנו משקיעים בזה המון מאמצים ואנרגיות. התוצאות לא מאחרות לבוא ומגיעים לפעילויות הללו המון בני נוער לשמחתנו. מבחינתנו ככל שהם יהיו תחת קשר או תקשורת עם אדם מבוגר שיהיה משמעותי בנוסף להורים שלהם בתקופה הזאת אנחנו נוכל למנוע התדרדרות בהמשך. אנחנו משתדלים לשמור עליהם בתוך מערך נורמטיבי, להביא להם הרבה מאוד פעילויות פנאי והפגה ועניין. קיבלנו כבר אישור להוציא אותם לטיול מחוץ למלונות, קצת לאוורר אותם ואנחנו מנסים להפוך את הסיטואציה הזאת כדי לתת להם בחזרה את הכלים והביטחון העצמי".

הפעילויות כאמור לא מכוונות רק לילדים ובני נוער, אלא גם למבוגרים שבימים אלה מנותקים מביתם אבל צריכים לחזור לאיזו שהיא שגרה לאורך זמן כולל אפילו לעבודה. "אנחנו בונים בחזרה ביחד עם הרשויות המקומיות את האמון של התושבים, את היכולת שלהם לקחת שליטה בחיים שלהם, להתנדב בחזרה, לדאוג לעצמם, ברמה כזו שאנחנו מצפים שהם יגידו בדיוק איפה הם רוצים להציב את מכונות הכביסה ובאיזה שעות הם רוצים שיפעילו את מעונות היום, שזה יענה על הצרכים שלהם בעת הזאת. זה מאוד קריטי".

אף פעם לא היה כזה דבר פה, היה לכם מערך לכל ההתארגנות הזאת בפרק הזמן הקצר? הייתם מתורגלים אליו?
"התפיסה שלנו בימים כתיקונם היא לפתוח מרכזים קהילתיים לכל תושב כמה שאפשר כי אנחנו חושבים שזה חלק מהחוסן. ואף פעם לא חשבנו שזה נייס טו האב. מכיוון שהקשישים חייבים אותו, ההורים חייבים אותו ובפרט בימים אלה. אנחנו אגב, מאוד דואגים לצוותים שלנו ושל הרשויות המקומיות שתהיה להם תמיכה ומנוחה".

יש לכם מספיק כוח אדם למערך העצום הזה ולכמות כזו של מפונים?
"לחברה למתנ"סים יש 30 אלף עובדים בפריסה ארצית ו־30 אלף מתנדבים. אני ממש גאה שהאגף שאני מנהלת עובד בקשר הדוק מאוד עם פילנתרופיה ועסקים ואנחנו מקבלים תמיכה כספית מאוד גדולה וישנם הרבה מאוד מתנדבים מהמגזר העסקי שבאים לסייע, אז גם כשאין לנו כוח אדם אנחנו מתגברים אותו עם מתנדבים. יש לנו גם מורות חיילות שאנחנו פועלים איתן ביחד, יש המון כוחות שפועלים ביחד".

אנחנו נמצאים במצב חירום, אבל האם כבר חשבתם על היום שאחרי המלחמה - היום שבו רובנו נחזור לשגרה יחסית רגילה, אבל יהיה כאן חלק עצום מהאוכלוסייה שיידרש לשיקום ארוך?
"כאמור התחלנו עם תמיכה מאוד נרחבת שקיבלנו מפילנתרופיה, והמגזר העסקי שהתגייס עבורנו בצורה מעוררת השראה, ואנחנו מקווים שגם הממשלה תיתן את התמיכה כדי שנוכל לייצר תוכניות של חוסן לטווח ארוך, ולתוכניות שיסייעו להחזיר את תחושת השליטה של אנשים בחייהם. כשאנחנו רואים את אנשי קריית שמונה, שדרות, אשכול, או שער הנגב אנחנו שומעים על אנשים שמחכים לחזור הביתה. וברור לנו שגם כשזה יקרה יהיה להם קשר רציף ותמיכה.

"מה שחשובה פה היא הרציפות בתקשורת, הקשר של בני הנוער עם רכזי הנוער, ועם המתנדבים בקהילה, מנהלי המתנ"סים שלנו, רכזי התרבות והספורט שהם היו עבורם לפני, היו תחת אש, היו עבורם בפינוי וגם יהיו עבורם אחרי זה. הרציפות הזאת מאוד משמעותית, זה נותן עוגן וביטחון לאנשים. אני לא חושבת ששיערנו בלבנו שנעבור דבר כל כך קשה, ואנחנו רואים את האימפקט של התמיכה והעשייה ורוצים להגביר אותה כמה שיותר. בסופו של דבר אנחנו רוצים שאנשים יהיו יותר מעורבים, וירגישו יותר מעורבות לקהילות שלהם. ובעיקר אנחנו רוצים את נתיב העשרה ובארי ושדרות וקריית שמונה ושלומי חזקים. כי זה החוסן של המדינה שלנו".