בימים אלה מתכוננים במשרד האוצר לאשר את תקציב המדינה, שאם לומר בעדינות, הוא לא פחות מיריקה בפרצופם של מיליוני ישראלים, בהיותו תקציב מדינה שהוא אנטי־חברתי במלוא מובן המילה. כזה שכבר בימים כתיקונם היה נראה ומרגיש רע, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בתקציב שהוא המשך ישיר למלחמה שסופג העורף כבר במשך ארבעה חודשים. התעללות לשמה – ודווקא בחלשים ביותר בחברה הישראלית.
תקציב המדינה ל-2024 עבר - אלו השרים שהצביעו נגד
התקציב החברתי הוא חסר נשמה וחזון, אין בו אמירה ממלכתית
התקציב המיועד לא שקוף לציבור ולמען האמת גם לא לכלל חברי הכנסת עד לדקה ה־90, אז כבר לא יוכלו לעשות דבר כדי למנוע את הקטסטרופה. אלא שהפעם, הפרקטיקה הידועה הזו של משרד האוצר, תעלה למאות אלפי משפחות בריבית דריבית, וכאמור - במיוחד לשכבות החלשות ביותר.
למרות ההסתרה המכוונת של סעיפי התקציב, סעיפים מסוימים וקשים לעיכול כבר "דלפו", כאלה שלא ניתן לכנות אותם בדרך אחרת חוץ מאשר פגיעה מכוונת בכל אלו שקולם לא נשמע. כך לדוגמה העלאת המיסוי בצורת הגדלת מסך ערך מוסף ומס הבריאות, שניהם פתרונות מס פחדניים, שלא יזיזו כלל לשכבות החזקות באוכלוסייה. מי שירגישו את זה היטב, הם אלו שכבר כעת אין להם. אלו, ובצדק מבחינתם, יחפשו את העזרה והסיוע בקרב העמותות והארגונים ההומניטריים. אלא שגם את אלה, דאג משרד האוצר, במסגרת התקציב המזדחל בשקט ולאטו, לחנוק מכל הכיוונים.
לצד הקיצוץ הדרמטי המסתמן של 50% בכרטיסי המזון: מ־600 מיליון שקל ל־300 מיליון בלבד, משרד האוצר החליט גם להעלות את מס העובדים המוטל רק על עמותות בישראל. כן, זה אמיתי: כל העמותות - ורק עמותות - מחויבות דרך קבע בתשלום של 8% על כל עובד במסגרתן. כעת זה כבר יהיה 9%. זאת בעוד שהמס הזה לא קיים בשום מסגרת אחרת במשק, ולאחר כמעט ארבעה חודשים שבהם העמותות היו כמעט היחידות שהתייצבו לצד אזרחי ישראל, בעיקר בוואקום שנוצר נוכח אוזלת ידה של הממשלה. עסקינן בכפיות טובה ב"תפארתה" מצד ממשלת ישראל.
אך גם מעבר לכפיות הטובה, יש לצעד הכל כך לא הגון הזה, גם השלכות מעשיות: הוא מביא את העמותות לקושי גדול בהרבה לסייע לעשרות אלפי המשפחות (הקיימות והחדשות) המבקשות את שידן אינה משגת. וכל זאת עוד מבלי שציינו את עליות המחירים המשמעותיות במשק. בעוד שאזרחי מדינת ישראל נלחמים בחזית ובעורף, המגמה הפרועה מראשית הלחימה רק הולכת וגדלה, עם התייקרויות בשיעור המגיע כבר עד ל־40% עלייה במחירי מוצרי המזון הבסיסיים ביותר.
אומנם התרענו, אך זה לא עזר גם כשדרשנו להטיל פיקוח על מחירי מוצרי המזון הבסיסיים, מעל כל במה - כולל במכתבים לשרי הממשלה. גם כאן, אותם מבקשי סיוע הנמנים עם המשפחות החלשות ביותר בחברה הישראלית, ומספרם רק עולה מדי יום, ימצאו ארגוני סיוע שיכולים לתת הרבה פחות.
לא, זו לא גזירת גורל, ובמשרד האוצר יכולים להמשיך ולייצר נרטיבים של עלויות ביטחון ומלחמה. אך סיפורים לחוד ומציאות לחוד: משרד אוצר חזק ואמיץ לא היה נטפל לחלשים ביותר, אלא מוצא פתרונות מיסוי בתחום המלחמה בהון השחור, או הטלת מסים על אוכלוסיות מבוססות, כמו למשל מסי ירושה או מס על דירה שלישית, על רווחי הון או במישורים רבים אחרים, בגזרות צודקות חברתית.
שרי הממשלה, שרבים מהם לא עשו דבר למען החזית או העורף בחודשים האחרונים, היו צריכים לכל הפחות לא לפגוע במי שכן עשו: לעמוד על רגליהם האחוריות, למצוא מקורות מימון חלופיים ולהצביע נגד תקציב שמתעלל בחלשים, שעד לפני מספר שבועות קראו להם לנצח ביחד מלחמה. ביחד ננצח? אולי, אבל לא בעולם של משרד האוצר וחלק מחברי הממשלה.
בעולם יציינו במהלך חודש פברואר את היום הבינלאומי לצדק חברתי 2024, אבל בכל מה שקשור למדינת ישראל, צדק חברתי הוא אפילו לא בגדר המלצה. מדינה שלא מתביישת בידה האחת לסחוט את ההון האנושי שלה, באחד מהזמנים הקשים שידע עם ישראל - ובידה השנייה להטיל מסים על השכבות החלשות ביותר, היא כזו שהצדק החברתי שבה כבר מזמן נמצא בפשיטת רגל.
ברוכים הבאים ליום הישראלי לאנטי־צדק חברתי 2024, כל הפרטים אצל משרד האוצר ובחלקים נרחבים בקרב שרי הממשלה.
הכותב הוא מנכ"ל ארגון "פתחון לב"