החודשים הקשים שעוברים על מדינת ישראל מאז השבעה באוקטובר, וההשלכות הכלכליות מרחיקות הלכת של המלחמה, הובילו לירידה בהכנסות המדינה ממסים.
זאת, במקביל להוצאות האדירות של המלחמה, גיוס המילואים, הטיפול במפונים, שיקום הנפגעים בגוף ובנפש ושיקומם של יישובי העוטף ("חבל התקומה") וגבול הצפון. חלק מההוצאות הן מיידיות מטבען וחלק אחר כגון - שיקום הנפגעים וההגדלה ההכרחית של הצבא לאור מפת האיומים - ילווה אותנו עוד שנים ארוכות.
סיטואציה זו מציבה אתגר משמעותי לכלכלת ישראל במונחים היסטוריים. הפעם הקודמת שעמד בפני המדינה אתגר בסדרי גודל כאלו היה לאחר מלחמת יום הכיפורים, אז נכנסה ישראל למיתון עמוק במה שמכונה ה"עשור האבוד" ויש אף הטוענים שהיציאה מן המשבר הייתה רק בשנות התשעים עם גל העלייה מברית המועצות.
בה בשעה שנדמה שקברניטי המשק מתקשים להתעלות לגודל השעה, נאמר שלדעתנו הדרך הנכונה לממן את ההוצאות אינה באמצעות הטלת גזירות בתחום המס - דבר שיגרור הדרדרות למיתון - אלא אדרבא על ידי עידוד הפעילות הכלכלית במשק באמצעות מערכת המס.
ובמילים פשוטות, לדעתנו בשיטת המקל והגזר, צריך להעדיף את הגזר. גם כי זה יעיל יותר, גם כי זה יבטיח שלא תהיה הידרדרות למיתון וגם כי מהמקל סבל הציבור מספיק בחודשים האחרונים. ובכלל, גזירות הן הדבר האחרון שצריך במצב הרוח הלאומי הנוכחי.
לא חסרות דרכים בהן באמצעות תמריצים ממוקדים וקצובים בזמן בתחום המס ניתן להשיג את התכליות של גבייה משמעותית בזמן קצר תוך עידוד פעילות כלכלית במשק. חלקן כבר מצויות בשיח (או בפולמוס) ולדעתנו נכון לקדמן. להלן מספר דוגמאות.
שיעור מס מופחת על דיבידנד לתקופה קצובה: שיעור המס המוטל על דיבידנד לבעל שליטה עומד על 30% (בתוספת מס יסף של 3%) אולם לבעלי המניות יכולת לשלוט במועד חלוקת הדיבידנד מהחברה אליהם ומשכך גם לשלוט בעיתוי אירוע המס.
בעבר, כאשר נוצרו חוסרים בגבייה, הופחתו שיעורי המס על הדיבידנד לתקופה קצובה, דבר שעודד חלוקת דיבידנד בסכומים משמעותיים בפרק זמן קצר וממילא הקפיץ גם את גביית המס בצורה דרמטית. כך לדוגמא, הפחתה זמנית במהלך 2017 של שיעור המס על דיבידנד לבעלי שליטה מ-33% ל-25% יצרה גבייה עודפת של למעלה מ-15 מיליארד ₪. ניתן לצפות שמהלך דומה היום יניב גבייה בסכומים משמעותיים בהרבה.
יצוין כי קיימים גורמים הטוענים שהדרך הנכונה להשיג את הגבייה העודפת בגין עודפים אשר ניתן לחלקם כדיבידנד הינה דווקא באמצעות חיזוק מנגנוני הכפייה, שיחייבו בעלי מניות בתנאים מסוימים לשלם מס על דיבידנד רעיוני מחברות בשליטתם. לדעתנו גישה זו שגויה מן היסוד.
לא זו בלבד שלא תשיג את מטרתה אלא תיצור נזק. כבר היום קיים מנגנון המאפשר לרשות המסים לכפות על חברה תשלום מס על דיבידנד אולם מעצם טיבו הוא מורכב, הניב תוצאות מוגבלות מבחינת גבייה, פספס חלק מהרווחים שאותם אמור היה לתפוס ברשתו ומנגד תפס רווחים שאותם לא היה אמור לתפוס, באופן שהפריע לפעילות כלכלית לגיטימית (וממילא לגביית המס העתידית) וכן פגע בזכויות יסוד של אזרחים. זהו טיבעם של מנגנוני כפייה מסוג זה והקשחתם לא תשפר את הסיטואציה אלא רק תחמיר את הבעיות האינהרנטיות במנגנונים מסוג זה.
יתרה מזאת, בעוד שהפחתת מס לתקופה קצובה תאפשר גבייה מיידית של סכומים אדירים (תוך פילוח אמיתי ומדויק של הסכומים אותם ניתן לחלק מבלי לפגוע בפעילות עסקית) הפעלת מנגנוני כפייה תיקח זמן, עלולה לפגוע בפעילות עסקית ותאפשר מנגנוני ערעור ודחיית תשלום כך שעד שהמדינה תראה את הכסף בפועל יעבור זמן רב. כל זאת, בנוסף לאפקט המוראלי החיובי של הפחתת מס אל מול הטלת גזירות.
מס רכישה מוטב לתקופה קצרה: המלחמה תפסה את שוק הנדל"ן במצב רגיש ממילא, ולכך יש להוסיף את סוגיית המחסור בעובדים בתחום זה. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בחודשים ספטמבר-נובמבר 2023 הייתה ירידה של כמעט 50% במכירת דירות חדשות ביחס לשלושת החודשים שקדמו לתקופה זו, כמו כן מספטמבר 2021 ועד למרץ 2023 נרשמה ירידה חודשית ממוצעת של כ-4% במספר הדירות החדשות שנמכרו. הפחתה קצרה וממוקדת במס הרכישה, תתמרץ רכישת דירות ו"תעורר" את השוק שללא כל ספק נמצא במשבר עמוק.
השקעות בעוטף ("חבל התקומה") ובישובי גבול הצפון כהוצאה מוכרת: שיקום חבל תקומה וישובי גבול הצפון הוא משימה לאומית ראשונה במעלה אך אין כל הכרח כי זו תיעשה רק מתקציב המדינה. ההיפך. לדעתנו נכון לתמרץ השקעות פרטיות באזורים אלו. זאת, למשל באמצעות הוראת שעה ולפיה השקעה בפעילות עסקית וכלכלית באזורים אלו תיחשב כהוצאה מוכרת לצרכי מס.
לסיכום, במקום להתמקד בהעלאות מיסים וביצירת מגמה מתמשכת של אוירה קשה, תסכול וצמצום כלכלי, על המדינה לחשב מסלול מחדש, לחשוב מחוץ לקופסא ולנקוט בצעדים של הקלות מסים נקודתיות, באופן שיעודד פעילות כלכלית ויזמית במשק בכלל ובאזורים המועדפים בפרט, ושתאפשר גביית כספים משמעותית ומהירה שתגדיל את הכנסות המדינה ממסים.
הכותבים הם עוה"ד עמרי דוידוב שותף במשרד עוה"ד מיתר ועו"ד שני בוכניק-סלומון משרד עוה"ד מיתר.