"אנחנו עומדים היום יותר מתמיד, כתוצאה ממלחמת חרבות ברזל, בפני אתגרים גדולים. זוהי תקופה גורלית לעם ישראל ולכלכלה. אנחנו בבעיה תקציבית גדולה, ניאלץ להילחם כנגד הממשלה שתרצה להעלות מסים ולהגדיל את העלויות למעסיקים. ביחד עם החטיבות השונות של איגוד לשכות המסחר אלחם ככל האפשר למען החברים", אמרה ישראלה שטיר־אינשטיין, בעלים ונשיאת קבוצת שטיר לכנסים ותערוכות וסגנית נשיא לשכות המסחר בישראל, שהודיעה לאחרונה על התמודדותה לתפקיד נשיאת איגוד לשכות המסחר, לאחר שאוריאל לין, הודיע על פרישתו לאחר 22 שנות כהונה.
רשת בתי הקפה תפעל בעשרות מקומות עבודה
רשימה שחורה ו"ביוש רגולטורי": האולטימטום לחברות המזון הגדולות
הבחירות אמורות להיערך ב־9 באפריל, את הנשיא יבחרו בעלי עסקים, מנכ"לים ויושבי ראש של חברות, החברים באיגוד. נכון לכתיבת שורות אלה, המתמודדים הנוספים לתפקיד הם אמיר שני (מנכ"ל ובעלים של חברת עמית עמילות מכס, המכהן כסגן נשיא איגוד לשכות המסחר) ושחר תורג'מן (יו"ר קבוצת בריל, המכהן כיו"ר התאגדות רשתות המסחר בלשכת המסחר).
אנרגיה וגיל
שטיר־אינשטיין, המכהנת כ־10 שנים כסגנית נשיא לשכות המסחר, מגדירה עצמה כבת "בלי גיל", עם מרץ של בת 30, עם חברים בני 50־60 ועם כושר כזה שמעט מאוד צעירים יכולים להתחרות איתה באנרגיות.
"כשאני עושה משהו, אני עושה אותו עם כל הלב, כל המרץ וכל האנרגיה", היא אמרה. "ראיתי שאני יכולה לתרום הרבה בלשכה. אני מכירה את פעילות הלשכה, אני אוהבת התמודדויות ואני רוצה לקדם. אני חושבת שאני מסוגלת, וגם חושבת שהגיע הזמן שאישה תעמוד בראש ארגון כזה. הלשכה בימים של אוריאל לין, שיש לי הרבה כבוד אליו, פעלה בהרבה תחומים. בין היתר פעלה באופן מאוד אינטנסיבי להפחתת מס חברות, הצלחנו להפחית אותו לרמה של 25%. כמו כן, עד השנים האחרונות בתקופות של מלחמות קודמות במדינת ישראל - ויש לנו מדי פעם כאלה - הפיצויים לעסקים היו רק לתעשייה. משום מה בממשלה החליטו שלמפעלי תעשייה מגיעים פיצויים ולענפי המשק האחרים, כגון נותני שירותים ויבואנים, לא מגיע. הצלחנו לגרום לכך שגם בעלי עסקים אחרים יקבלו פיצויים".
על הפרק, היא אמרה, ישנם נושאים נוספים הזקוקים לטיפול. "הייתי רוצה למשל לטפל בארנונה, שהיא גבוהה ונטל כבד על עסקים. צריך לטפל גם בהורדת המס על משיכות דיוודנדים (המדינה רק תרוויח מזה), צריך לבטל כל מיני רגולציות מיותרות שעדיין קיימות. אני גם חושבת שיש בארץ בעיה של תביעות ייצוגיות, מישהו צריך לבלום את זה".
למה הכוונה?
"כל אחד יכול להחליט שהוא מגיש תביעה ייצוגית, ועכשיו לכי תילחמי בזה. יש עורכי דין שזה כל מה שהם עושים בחיים, עובדים על הצלחה. היום התביעות הייצוגיות הללו זו ממש קללה של המגזר העסקי. אם אבחר, אעשה כל מאמץ כדי לשפר ולעשות הכי טוב שאני יכולה למען חברי הלשכה. האיגוד מייצג כיום כ־2,000 עסקים (נותני שירותים, יבואנים, יצואנים) שמעסיקים כ־600 אלף עובדים. החזון שלי קדימה הוא הגדלת מצבת החברים, שיפור הקשר איתם והעמקת הקשר עם משרדי הממשלה. אני מביאה ניסיון של הרבה שנים כבעלת חברה שמובילה בתחום תערוכות וכנסים, עם פעילות גלובלית בענף הזה".
שטיר־אינשטיין אופטימית לגבי סיכוייה. "אני מאמינה שיש לי סיכוי להיבחר", היא אמרה. "אני מכירה הרבה מאוד חברי לשכה, מקווה שייתנו בי את האמון כדי שאפעל הכי טוב לטובתם. אני לא רוצה להפסיד, מקווה שאצליח, אבל גם אם זה לא יקרה - אני חייבת לעצמי את החלום הזה ומקווה שאזכה בו. אני גם מקווה שהמלחמה תיגמר, שהחטופים יחזרו בשלום, ושתבוא עלינו ממשלה שתדע להעריך את האנשים שחיים כאן, עובדים כאן ונלחמים, ולא רק את אלה שלא תורמים".
שטיר־אינשטיין מכהנת כיו"ר ועדת עבודה באיגוד לשכות המסחר וחברה בוועדת הסברה, מייצגת את האיגוד בנושאים שונים בוועדות בכנסת ובמשרדי הממשלה, משמשת כמנטורית לסטודנטים בוגרים ועוזרת בהכוונה מקצועית. היא גם חברה באספה הכללית ובחוג הידידים של בית החולים שיבא תל השומר, חברה באגודת הידידים של ארגון פצועי צה"ל, אגודת הידידים של אוניברסיטת חיפה ותיאטראות הקאמרי, בית לסין והאופרה הישראלית. כששואלים אותה על האתגרים המהותיים העומדים בפני עסקים בימים אלה של מלחמה, היא מחלקת זאת לשניים.
ממשלה כושלת
"מי שממשיך לעבוד באותם היקפים בלי ירידה במחזורים, אז המצב לא מטריד אותו. בתוך הלשכה יש גם עסקים שלא נפגעו מהמלחמה, ואולי יש כאלה שאפילו מצליחים למכור יותר טוב בתקופת המלחמה", היא אמרה. "אבל מי שבתקופת המלחמה המחזורים שלו ירדו, הבעיה הכי גדולה שלנו זה לדאוג שהממשלה (סליחה, הכושלת הזאת), תיתן פיצויים כפי שהבטיחה בחוק, פיצויים שחלקם עדיין לא הגיעו. בעלי העסקים זקוקים לכסף הזה כדי שיוכלו להמשיך להחזיק את העסק, לשלם שכר דירה ומשכורות לעובדים. לקבל את הפיצויים שהבטיחו להם - זה הדבר שהכי מטריד עכשיו את העסקים שמחזוריהם ירדו".
גם העסק שלה, קבוצת שטיר, העוסקת כאמור בייזום ובארגון תערוכות מקצועיות וכנסים, נמנית עם העסקים שנפגעו מהמלחמה. "העסק שלי מושפע מאוד מהמצב", היא אמרה. "מאז אוקטובר אנחנו לא יכולים לעשות כלום. לתערוכות שלנו היו מגיעים גם הרבה אנשים מחו"ל, אבל אי־הפעילות שלנו לא קשורה במקרה הזה לחו"ל. באוקטובר־נובמבר־דצמבר היו אמורות להיות לנו תערוכות מוכנות שכבר עבדנו עליהן. תערוכה זה משהו שאת עובדת עליו שנה מראש. אנשי מכירות מוכרים את התערוכה, אוספים לקוחות, מתכננים את הביתנים שלהם, עושים פרוספקטים, עובדים על פרסום, מזמינים מבקרים. כל העבודה כבר נעשתה כדי שהאירועים האלה יתקיימו. ואז בעצם פרצה המלחמה ואי אפשר היה לקיים כלום, לא כי לא רצינו, אלא כי בהתחלה היו הגבלות על התקהלויות".
"את לא יכולה לקיים תערוכה או כנס בהנחיות כאלה שלא יהיו יותר מ־500 או 1,000 איש. תערוכה זה משהו גדול, יש אירועים של 5,000, 8,000, וגם 12 אלף איש. גם היום אי אפשר לקיים תערוכות כאלה. אנשים במילואים, חברות במילואים, אין מצב רוח. קרה אסון למדינה. חלק גדול מהכנסים והתערוכות שלנו דחינו ליוני, לספטמבר. יש כאלה שנדחו בשנה, ויש לנו כנס שאמור להתקיים במרץ".
נזק היקפי
מבחינת ענף האירועים, מדגישה שטיר־אינשטיין, לא רק תחום התערוכות והכנסים נפגע. "אירועים זה תחום ענק", היא אמרה. "אני נמצאת בקבוצת וואטסאפ, יש שם צלמים, קייטרינג של אירועים, במות, דיילות - בלי סוף גופים שלא עובדים ואין להם הכנסה. זה נורא. המצב הנוכחי מתסכל. אם לפחות היינו רואים איזשהו אופק. ב־7 באוקטובר בעיניי קרה חורבן שני, אסון נוראי. בכלל כל השנה האחרונה ממדינת הייטק משגשגת ועשירה עם מטבע חזק, הידרדרנו למצב של כמעט מדינה בפשיטת רגל. זה נורא מתסכל".
מה את עושה מבחינה עסקית בימים אלה?
"מכיוון שכאמור אנחנו עובדים כשנה מראש על אירועים, אז עובדים עכשיו על אירועים שאמורים להיות ברבעון האחרון של 2024. מעבר לכך, אנחנו עוסקים ביוזמה ופיתוח, מפתחים פרויקטים נוספים, משקיעים בפרויקטים חדשים בחו"ל. העסק שלי זה יזמות. אנחנו יוזמים רעיונות חדשים ומנסים לפתח אותם לא בארץ. עובדים למשל על תערוכה וכנס בתחום מעליות באירופה, שיגיעו אליו מכל העולם. מנסים להרים פרויקט בניו יורק, תערוכה וכנס בתחום תעשיות כחול־לבן. עובדים גם על תערוכה וכנס באירופה בתחום של ביטחון, עכשיו בונים את זה, מחפשים לוקיישן".
היום, 9 בפברואר, מציינים את יום המשפחה. את קבוצת שטיר ממנכ"ל גיל שטיר, בנה של ישראלה. "מאז שגיל ממנכ"ל את החברה, אני מתעסקת רק בכספים והשקעות. כמובן איפה שהוא צריך את העזרה שלי, אני נותנת, אבל זה לפי הדרישה שלו. אנחנו חושבים יחד, משתפים פעולה, גם עכשיו עובדים יחד על הפיתוחים והיזמויות השונים".
איך הדינמיקה ביניכם?
"אני מאוד נהנית לעבוד עם גיל. אחד הדברים שעושים להורה הכי הרבה נחת זה לראות שיש לו ילד מאוד מוכשר, מאוד מוצלח, שממשיך את העסק המשפחתי. העסק שלנו קיים כבר 50 שנה, הוקם בשנת 1973 על ידי ועל ידי בעלי לשעבר, דובי שטיר ז"ל, שנפטר לפני כשנתיים. עבדנו יחד גם אחרי שנפרדנו כבני זוג, כי נשארנו ביחסים טובים. היום יש הרבה לקוחות ותיקים שאומרים לי: 'וואו, איזה בן אדם גיל'. הוא בן אדם מיוחד, ג'נטלמן, מדבר בשקט, רגוע, נותן תחושה של ביטחון. הוא ישר והגון, אז כיף לי, אני נהנית, יש לי נחת. אנחנו מסתדרים נהדר".
את או אני
ההתחלה, היא מודה, לא הייתה קלה. "בשנה־שנתיים הראשונות כשגיל התחיל להיות מנכ"ל, אני עוד הייתי רגילה שאני אמרה וקובעת, ופתאום יש מישהו אחר. הרבה פעמים הפרעתי לו, כי רציתי שזה יהיה בדרכי שלי. לא אשכח שיום אחד גיל אמר לי: 'או שאת נותנת לי את המפתחות כמו שצריך, או שתעשי את זה את'. אז הבנתי שאני זזה הצדה ונותנת לו את הבמה. מאז אני מתעסקת במה שאני גם טובה ואוהבת: השקעות וכספים".
מאז פרוץ המלחמה, בגלל עמדותיה העוינות של טורקיה כלפי ישראל והמתיחות בין שתי המדינות, נשמעות קריאות רבות להחרים את התוצרת הטורקית. "בדצמבר שעבר הייתי במשלחת מטעם לשכת המסחר בטורקיה, היינו אורחי איגוד היצואנים הטורקי", אמרה שטיר־אינשטיין. "הם אירחו אותנו מאוד יפה כדי לקדם עסקים, עשו שם עבודה ענקית על קידום עסקים. אבל אם את שואלת אותי, הכרזה להחרים את טורקיה צריכה להיאמר. לקרוא להחרים זה נכון, בדיוק כמו שצריך להחרים עכשיו מה שאנחנו מייבאים מדרום אפריקה. הם צריכים להבין שהם לא יכולים לעשות איתנו מה שהם רוצים. מצד שני, בסופו של דבר עסקים חזקים יותר ממלחמות. ביחסי מסחר, אם שני הצדדים מרוויחים מזה, אז יש אינטרס של שני הצדדים להמשיך ולקיים את זה".
