עבור מאיר ביטון, הבעלים של יקב אביבים שבמושב אביבים בגליל העליון, התקופה הנוכחית הייתה אמורה להיות החזקה בשנה. "זו התקופה של הבקבוקים החדשים, היינות החדשים, התקופה שיוצאים החוצה לקראת האביב ופסח", אומר ביטון, דור שלישי ליקב, שמייצר בימי שגרה כ־35־45 אלף בקבוקי יין בשנה שנמכרים במרכז המבקרים של היקב, במסעדות, בחנויות יין וגם בחו"ל.
מתחילת מלחמת חרבות ברזל היקב מושבת עקב פגיעות טילי חיזבאללה. בשבוע שעבר נפגע היקב זו הפעם הרביעית מירי טילים ונגרם לו נזק כבד. "הפגיעה הראשונה הייתה כמה ימים אחרי 7 באוקטובר", מספר ביטון. "אז טיל פגע סמוך ליקב, עשה נזק בחזית. אחר כך הייתה עוד פגיעה בגג היקב. לפני חודש היה טיל ישיר ליקב, וביום שלישי בשבוע שעבר היו מספר שיגורים לאזור שפשוט הציתו את כל היקב. מאז תחילת המלחמה היקב סגור, מרכז המבקרים סגור, הייצור לא פעיל. הדבר היחיד שהספקנו לעשות זה לארגן את היינות שהיו מוכנים משנים קודמות במטרה לשווק לקראת החג. הכל היה ארוז בתוך היקב, מוכן לשילוח. בשבוע שעבר, בגלל פגיעת הטיל, הכל נהרס יחד עם חביות ובקבוקים נוספים של יין שהיו בתוך היקב. לא נשאר שום דבר, אפילו לא בקבוק אחד".
איך אתה מרגיש בתקופה הזו?
"ההרגשה היא שאנחנו מופקרים, שאין מי שיגבה אותנו, אין מי שיחזיר אותנו לבתים שלנו. גם כל הכרמים שלי הלכו לטמיון, כי אי אפשר להגיע אליהם ולטפל בהם. זה גם נזק עתידי שאיני יודע אם נצליח לקום ממנו. יצרו איתי קשר ממס רכוש, יש גם שמאי, הבטיחו ללוות את היקב אישית. אני מקווה שימצאו פתרון כדי להקים את היקב הזה מחדש ושבשנה הבאה יהיה יין לפסח".
פסח הוא החג המשמעותי ביותר מבחינת מכירת יין. ביקבים הסמוכים לגבול הצפון מנסים בימים אלה על אף המציאות הקשה להמשיך לעבוד וגם למצוא פתרונות יצירתיים כדי להצליח לספק יין לקראת החג.
"פסח זה לגמרי חג היין. יש הרבה ווליום במכירות סביב פסח. אנשים קונים מארזי יין, קונים לארוחת החג. גם חברות קונות לעובדים שלהן, לכל מיני הרמות כוסית", אומרת דנה שרון, סמנכ"לית שיווק של יקב הרי גליל, שנמצא בקיבוץ יראון שבגליל העליון, שמפונה כרגע מתושביו. היקב נמצא 700 מטרים מגבול לבנון, ולו שבעה כרמים הפרוסים בגליל העליון - כולם במקומות מפונים, תחת אש.
יקב הרי גליל מייצר 1־1.2 מיליון בקבוקים בשנה. היינות משווקים במסעדות ברחבי הארץ, בחנויות יין, ועד תחילת המלחמה גם במרכז המבקרים של היקב שכרגע סגור למבקרים. "הספקנו לבצור את הכרמים בדיוק יום אחרי 7 באוקטובר. כרגע, בשל המצב, אנחנו מגיעים ליקב רק לצורך עבודות תפעול, אם זה להכניס לחביות, לבקבק ועוד. העובדים מגיעים, אלא אם הצבא לא מאפשר", מספרת שרון. "חלק מהעובדים שלנו פונו, אז יש גם פחות עובדים. התחלנו לאט־לאט גם לזמור חלק מהכרמים. לחלק אחר אנחנו עדיין לא יכולים להגיע ומחכים לאישורים מהצבא. אנחנו מאוד מקווים שנוכל להיכנס לכרמים. אנחנו חייבים להמשיך את החקלאות בארץ, זה צו השעה מבחינתנו".
בימים אלה שרון מעדיפה דווקא להסתכל על הצד האופטימי, שמתבטא לדבריה בתמיכה שהיקב מקבל ממקומות רבים. "מבחינת המכירות, מאז תחילת המלחמה אנחנו רואים תמיכה מאוד גדולה מכל מיני חברות, ארגונים, אנשים פרטיים שרוצים לפרגן לעסקים מקו העימות. זה מחמם את הלב", היא אומרת. "אנחנו לא מורידים את הרגל מהדוושה, למרות שאנשים לא מגיעים לבקר ביקב. אנשים לא מגיעים, אבל אנחנו יוצאים החוצה. יהיה יין לחג".
איך אתם עושים זאת?
"זו הפעם השלישית שאנחנו יוזמים את פרויקט הקיימות הקולינרית, שמתקיים בימים אלה ועד 14 באפריל. השנה הפרויקט מתקיים בשיתוף נספרסו ישראל ומתמקד בשפים ממסעדות מצפון הארץ שמתארחים אצל שפים מבטיחים ומסעדות מובילות בתל־אביב, כאשר היין שמוגש הוא של יקב הרי גליל. אנחנו עושים הכל כדי שלא תהיה פגיעה כלכלית, מנסים להיות כמה שיותר יצירתיים כדי שהמכירות לא ייפגעו".
לאנשים יש מצב רוח לשתות יין בימים אלה?
"בתחילת המלחמה לאף אחד באמת לא היה שום חשק לשמוח, וגם אפשרויות הקנייה היו מאוד מצומצמות. אבל בהמשך אנחנו רואים שיש גם לא מעט מסעדות שנפתחו מחדש, וגם חנויות היין פתוחות".
"נשארו כמה משוגעים"
"מושב רמות נפתלי מפונה מתחילת המלחמה. נשארו רק כיתת כוננות וכמה משוגעים כמוני. נשארתי פה עם שלמה אזולאי, שגר במושב דישון ומנהל לי את היקב", מספר איציק כהן, הבעלים של יקב הבוטיק רמות נפתלי, שמייצר 10־15 אלף בקבוקים בשנה תחת מיתוגו, וגם נותן שירות לאנשים פרטיים שמביאים את הענבים שלהם. בימי שגרה יינות היקב משווקים במרכז המבקרים, בחנויות "דרך היין", בחנות היינות "אדום רוזה לבן" בתל־אביב, ולאחרונה כהן החל לעבוד עם מפיץ במטרה להפיץ את היינות בחנויות יין בכל רחבי הארץ.
איך המלחמה השפיעה עליך?
"קודם כל מבחינתי האישית, שום דבר לא השתנה. אני לא מפחד מהמצב הזה, אני אפילו מתנגד לכל הפינוי שעשו. מבחינה עסקית, מרכז המבקרים של היקב שעבד חזק מאוד בימים הרגילים - עכשיו אף אחד לא מגיע אליו. הוא ריק, סגור. אחוזים גדולים של מכירות היין היו דרך מרכז המבקרים. אבל דווקא מכירות אחרות, באזור המרכז, גדלו".
איך הצלחת לעשות זאת?
"זה מצריך ממני לוגיסטיקה של העברה, שינוע, אופי אחר של עבודה. פשוט מאוד יצרתי בשני מקומות באזור המרכז, אצל הבנות שלי, מאגרים של יינות. מאגר אחד נמצא אצל הבת ברעננה, השני במושב שער אפרים. זה יוצר לי אפשרות לשלוח משם את ההזמנות שיש למרכז. אם קודם המפיץ היה מגיע אליי ליקב, עכשיו הוא לא יכול להגיע. לכן גיוונתי את כל מגוון אפשרויות ההפצה. לדעתי מבחינת הכמויות, המכירות לא נפגעו כי שיניתי את אופי האספקה. אני מסודר לפסח, מראש שמתי מלאי חירום. כמו כן, עשינו גם הרבה יחצנות לנושא של יקבים מקו העימות. אנשים רוצים לפרגן, יש הרבה תאגידים, אנשים טובים, שמזמינים חבילות שי לחגים דווקא מאיתנו".
מה לגבי העבודה בכרמים בימים אלה?
"למזלי, הכרמים שלי מוסתרים לעין מקו הגבול, אז את העבודות בכרמים העובדים הספיקו לעשות. אבל חברים שלי למשל נמצאים בבעיה. יש להם שטחי כרמים שנושקים לגדר המערכת, והם לא יכולים להיכנס לשטח".
"אף אחד לא מגיע"
"יקב רקנאטי נמצא בפארק התעשייה רמת דלתון, אנחנו יושבים בקצה הפארק, משקיפים על לבנון, נמצאים 7.67 ק"מ מהגבול", אומר אלי גידור, מנכ"ל היקב. "קודם כל, ב־27 באוקטובר תיכננו אירוע פתיחה, השקה של היקב שעבר למיקומו הנוכחי מעמק חפר. זה יקב חדש עם הרבה חזון ציוני ולאומי של הבעלים. תכננו אירוע פתיחה עם אורחים, גזירת סרט, וגם פתיחת מרכז המבקרים באופן שוטף לקהל הרחב. כמובן שהפתיחה החגיגית של היקב בוטלה וגם מרכז המבקרים סגור. אנחנו נמצאים באחד האזורים היפים בארץ. התקופה הזו הייתה אמורה להיות תקופת השיא בתיירות. הנוף מרהיב, הכל פורח, התקופה הכי יפה בשנה, אבל כרגע אף אחד לא מגיע למרכז המבקרים".
מה קורה מבחינת תפעול היקב?
"אנחנו שמים דגש על עובדים מקומיים. קודם כל כ־40% מהעובדים או גויסו למילואים, או פונו, ובהמשך גם התפנו. דלתון לא נמצא בין המקומות שפונו ביוזמת הממשלה, אבל היו חלק מהמשפחות מהיישובים שסביב היקב שפינו את עצמן. חלק מהעובדים המאוד מיומנים שלנו לא היו. לא לכל עובד יש מחליף מיידי, אנחנו לא עתירי עובדים. זה השפיע מיד על פעילות היקב בכך שאנשי מפתח ביקב היו חסרים. התחלנו להכשיר עובדים קיימים לתפקידים שהם לא ביצעו קודם לכן, כדי שפעילות היקב - לפחות הבסיס - בכל זאת תתנהל. המלחמה פרצה ביום שהסתיים הבציר. למעשה תהליכי הקליטה של הענבים מהכרמים הסתיימו, אבל אז מתחיל איזשהו תהליך של הכנה, של אחסון בצורות שונות. בשבועיים הראשונים של המלחמה היה כאוס טוטאלי במדינה. ברור שעובדים לא כל כך ששו לעלות ליקב, במיוחד אלה שפונו. במהלך השבועיים הראשונים היו אלה יותר מתנדבים שהסכימו לעלות ולעשות מה שנחוץ".
"התחלנו שגרת חירום"
לאחר מכן, מספר גידור, "התחלנו למעשה לקיים איזושהי שגרת חירום שלפיה עובדים עושים עבודות שונות כי חסרים הרבה מאוד עובדים, וגם עושים רק מה שחייבים. ניסינו לחזור לאיזושהי פעילות שוטפת ורגילה בייצור בלבד וטיפול ביין. מרכז המבקרים סגור עד היום. אנחנו עובדים במעין שגרת חירום שאומרת שכל יום עלול לחול שינוי מהותי ואולי בכלל תיאסר ההגעה ליקב".
לגבי הטיפול השוטף בכרמים, אומר גידור, "יש לנו כרמים שהם או על הגבול או סמוכים לגבול. שם יש שתי בעיות. יש כרגע מחסור בכוח אדם שמשפיע משמעותית על קצב הטיפול בכרמים. בנוסף לכך, לחלק מהכרמים שסמוכי גבול פשוט אי אפשר להגיע כי הצבא לא מאפשר. מסוף ינואר עד תחילת מרץ זו תקופת הזמירה. כרגע הזמירה באותם כרמים סמוכי גבול כמעט לא מתבצעת או מתבצעת באיחור מסוים".
יקב רקנאטי מייצר כ־1.5 מיליון בקבוקים בשנה הנמכרים בכל נקודות המכירה, ברשתות שיווק, בחנויות היין, בבתי מלון. לגבי ההכנות לקראת פסח, מציין גידור, יש צד של ביקוש והיצע. "ההיצע פחות בעייתי, כי למעשה חלק מהיין נמכר אחרי שהתיישן, אז למעשה יש יין שהמתין למכירה. לכן בהיבט הזה אין השלכות שליליות כי כרגע מוכרים את היין שקיים, וקיים יין", הוא אומר. "לגבי הביקושים זו שאלה של מצב רוח לאומי ושאלה של הסוחרים, האם התקופה מתנהלת כרגיל. פורים היה באופן יחסי בסדר מבחינת צריכה. כרגע הפעילויות שלנו הן סביב המבצעים לפסח, סביב פעילות הקמעונאיים לפסח, סביב מועדוני לקוחות. כולנו מעדיפים להגיד שבכל זאת אנחנו משתדלים לשמור על קיומם של החגים והמסורת".
"בחודשיים הראשונים למלחמה כמעט לא היו מכירות. לעומת משבר הקורונה שבו אנשים ישבו בבית ושתו יין, כיום מצב הרוח האישי והלאומי קודר ולכן צריכת היין ירדה. בחודשים הראשונים הפגיעה הייתה קשה מאוד, אחר כך השוק התאושש טיפה, אבל זה רחוק מלהגיע למספרים שאנחנו מכירים בתקופה הזאת", אומר אבי פלדשטיין, יינן, מייסד ומנהל יקב פלדשטיין, שנמצא באזור התעשייה דלתון ומייצר כ־80 אלף בקבוקי יין בשנה, המשווקים במסעדות ובחנויות יין ברחבי הארץ.
כיצד מתנהלים בימים אלה?
"אנו מתנהלים בזהירות, מפתחים תגובה מהירה לאזעקות, יש ממ"ד גדול ומסודר ביקב. העובדים הם כולם מהאזור, במיוחד מצפת. צפת גם ידעה התקפות טילים וכטב"מים. קרה לא פעם שהעובדים המתינו במחסום מספר שעות. אבל אלה עובדים נאמנים שנחושים לא לוותר. עשיתי עכשיו מילוי בקבוקים גדול לאביב ולפסח, הגדול בתולדות היקב. המצב לא עוצר אותנו, אבל זה מלווה. בכל פעולה שעושים נכנס בימים אלה שיקול נוסף של מה יקרה אם תצטרך להפסיק את העבודה באמצע ולמחרת לא תוכל לחזור. מתכננים את העבודה במעגלים כאלה שאם תהיה הפסקה פתאומית בשל המצב הביטחוני ולא נוכל להגיע לזמן בלתי ידוע, אז היקב ייפגע כמה שפחות. אנחנו עושים כמיטב יכולתנו להעלות בחזרה את המכירות, נאבקים על השווקים המרכזיים שלנו. יצאנו עם יינות חדשים, למרות המצב. אנחנו במדיניות של 'ואף על פי כן נוע תנוע'".
