מחאות השמאל האירופי נגד מדינת ישראל על פעולותיה מאז הפוגרום שחוו אזרחי המדינה ב-7 באוקטובר מזעזעות את הישראלים, שרואים עצמם חלק מאומות העולם הנאור.
ההתאוששות נמשכת: עלייה בפדיון במשק
הישראלים קונים יותר: עלייה ברכישות בכרטיסי אשראי
אלא שלא הזעזוע ולא ה"כבוד הלאומי" מצליחים להאפיל על הרצון הישראלי לטעום את ברלין, לשים ידינו על עגבניות טורקיות זולות או לרדוף אחרי מותגי יוקרה גרמניים.
לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה בשבוע הבא בדקנו את המספרים שהארנק והכלכלה הישראליים נוטים לשכוח.
המלחמה בעזה, לדוגמה, העלתה ביתר שאת לכותרות את היבוא הישראלי מטורקיה, שעמד על כ-5.4 מיליארד דולר בשנת 2023, ומאז חווה מהמורות בדרך – אך לא מהצד הישראלי.
העובדה שנשיא טורקיה ארדואן נוקט בקו אנטי-ישראלי מאז נבחר לתפקידו באוגוסט 2014 לא הפריעה להתחזקות הסחר עם המדינה, או לבזבוזי שלמוני עמל הישראליים בידי מלונאים ורוכלים טורקיים.
אירוח איסמעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס, תוך הזמנת ארגונו להשתקע בטורקיה, גם כן לא מערער את נחיתת טונות העגבניות, שמני החמניות או דגני הבוקר הטורקיים במרכולים הישראליים.
הפגיעה בחקלאות המקומית כתוצאה מאירועי ה-7 באוקטובר הזיזה את ארנקי הישראליים לזמן קצר למילוי החוסרים, אך הם חזרו במהרה להתמקדות במחיר. ובהיבט האחרון - אי אפשר להאשים אותם.
אלא שטורקיה אינה המדינה היחידה ממנה ניתן לייבא ירקות, דגנים או שמנים, ובין האלטרנטיבות ניתן למצוא את איטליה, ספרד, ירדן ועוד, הפטורות ממכס.
גם הציוץ לא שינה
למרות ההתבטאויות החריפות של ארדואן, הסנקציות הטורקיות על מכירת 54 חומרי גלם ומוצרים מתחום הבנייה (בראשם ברזל) לישראל, ומחבל טורקי שנתפס השבוע בירושלים וזכה לברכות מבתו של ארדואן, הסחר בין שתי המדינות ממשיך כרגיל, גם אם מעט מקרטע, ומוכיח כי הכלכלה חזקה מהכל. ומה בתיירות? טורקיה הייתה היעד מספר 1 של הישראלים בשנת 2023, עם 2,305,997 יציאות לשם, 10.93% מכלל הנוסעים שעברו בנתב"ג אז.
הצעות נופשי "הכל כלול" עדיין מפורסמות, אך סקר שנערך על ידי חברת גיאוקרטוגרפיה ופורסם באפריל הראה כי 82% מהנופשים הישראלים ענו כי לא יטוסו לטורקיה גם אם היחסים בין המדינות ישתפרו. בסיום שנת 2024 נדע באילו עיניים בחן הנופש הישראלי את חופשתו: כלכליות או לאומיות.
יש שיזכירו כי הכלכלה בכללותה רחבה יותר מדילים לאנטליה או עגבניות, וייתנו כדוגמה את שלל המפעלים הפועלים בטורקיה בשירות הצרכנים הישראליים. כמה מהם אף ביטחוניים.
לצידם יזכירו גם את הקולות האחרים בטורקיה, דוגמת אכרם אימאמולו, ראש עיריית איסטנבול, הנחשב ליריבו של ארדואן ומגדיר את חמאס באופן פומבי כארגון טרור.
עם זאת, ספק אם רוב הישראלים שמעו על אימאמולו או מכירים במפעלים הביטחוניים המשמשים את ישראל בטורקיה.
הדחף לעגבניות זולות, ושמנים ודגנים טורקיים המתחרים במותגים המוכרים, כנראה גדול יותר משמירה על הכבוד הלאומי, וחזק יותר מהגדרת ה-7 באוקטובר כשואה שנייה.
ואכן, כלכלת ישראל רוויה במותגי חברות בינלאומיות שלקחו חלק במפעל השמדת העם היהודי, ואשר הישראלים רוכשים במיטב כספם, אותו הרוויחו בזיעת אפם.
הכלכלה חזקה מהכל
העם היהודי כבר מחל על כבודו הלאומי, כאשר קיבל עם הקמת המדינה את הסכם השילומים על פשעי הנאצים מגרמניה. כבר אז הוכחה הכלכלה כחזקה מהכל. עשרות אלפי יהודים אמנם סירבו לקנות מוצרים ומותגים גרמניים, אך הדורות מתחלפים, וכיום הישראלים נוהרים אחריהם.
המידע על שיתופי הפעולה של החברות עם הנאצים מוצנע ומוזנח בצל ההיסטוריה, כאשר הזרקור הנוצץ מוסט רק אל עבר הכלכלה החדשה. אין זה פלא שרוב הישראלים כלל אינם מודעים למשמעות המותגים שהם לובשים, נועלים, נוהגים ומשתמשים בהם, עבור העם היהודי.
מדובר על חברות דוגמת הוגו בוס, אדידס, מרצדס, ב.מ.וו, דויטשה בנק, פולקסווגן ופורשה, ששיתפו פעולה עם המפעל הנאצי, וחלקן אף החזיקו עובדים בכפייה, יהודים ואחרים, שנשבו במהלך המלחמה.
אדידס, לדוגמה, הוקמה על ידי האחים רודולף ואדולף דסלר, שהצטרפו למפלגה הנאצית עם עלייתה לשלטון. המידע הציבורי אודות החברה מלמד כי יחד עם חברות נעליים נוספות הן השתמשו באסירי מחנה זקסנהאוזן כנסייני נעליים, בנוסף לייצור טילי נ"ט במפעלם, בין היתר על ידי עובדי כפייה צרפתיים.
אותו אדולף דסלר היה גם זה ששיכנע את ג›סי אוונס, אחת מדמויות הספורט הבולטות בהיסטוריה עת התמודד בתחרויות הריצה באולימפיאדת מינכן כספורטאי אפרו-אמריקאי, לנעול את נעלי החברה במהלך התחרויות. הצלחתו של אוונס הזניקה אז את פעילות החברה - עד לפרוץ המלחמה.
העסקת עובדים צרפתים בכפייה במהלך מלחמת העולם השנייה לא מנעה מאז מהצרפתים לרכוש את המותג, כאשר הכנסות אדידס צרפת עמדו על כ-906 מיליון יורו לשנת 2022, כך על פי דוחות החברה.
אלא שהגרמנים לא עסקו בהשמדה שיטתית של הצרפתים, אלא של יהודים. ובמדינת האחרונים הכתירו את אדידס כמותג המוערך ביותר לשנת 2021, על פי מדד המותגים של גלובס לאותה שנה.
אדידס הוא אחד ממותגי הספורט והאופנה המוכרים בעולם ובישראל, וההערכה היא כי הוא מחזיק בכשליש משוק אופנת והנעלת הספורט הישראלי (כולל הכנסות פעילות סיטונאית מחנויות ספורט שאינן אדידס), ושיעור דומה בנתח המכירות באונליין.
בתחילת אפריל האחרון הודיעה אדידס העולמית כי לא תאפשר מכירה של מדי נבחרת גרמניה עם המספר 44 עליהם, לאחר שקיבלה הערות על דמיון בין המספרים לבין צורת ה-SS של הצבא הנאצי.
"לא התכוונו לזה"
דובר החברה הגרמנית הגיב אז כי אדידס פעילה בפרסום נגד שנאת זרים ואנטישמיות, וכי "כל ניסיון לקדם דעות של מפלגות אינו חלק מהערכים שלנו כמותג ואנו דוחים בתוקף כל הצעה לכך שזו הייתה כוונתנו".
אבל שימוש בעובדי כפייה במהלך מלחמת העולם השנייה לא היה נחלתן הבלעדית של חברות האופנה.
חברות הרכב הגרמניות דוגמת פולקסווגן, שהוקמה בהוראת אדולף היטלר להובלת החזון הנאצי לייצור מכוניות עממיות זולות וייצרה את ה"חיפושית", התבססו על עובדי כפייה יהודים. במהלך מלחמת העולם השנייה 4 מתוך 5 עובדי פולקסווגן היו עובדי כפייה. לישראלים זה לא מפריע: לפי נתוני אתר איגוד יבואני הרכב, 4,248 כלי רכב ממותג פולקסווגן נרשמו בישראל בשנת 2023 – עלייה של כ-16.4% לעומת 3,650 כלי רכב בשנת 2022. לאורך ציר הזמן מדובר בעשרות אלפי כלי רכב שנקנו על ידי ישראלים.
ישראל אינה לבדה בשכחת העוול ההיסטורי לו חברו מפעלים וחברות שונות, או במחילה לו כחלק מבחינת אפשרויות לעתיד, בעיקר כלכליות. תהליכי הגלובליזציה, שהחלו בשליש האחרון של המאה ה-20, הובילו לחזון לעולם חדש ועימו ראייה אחרת על עמים ומדינות.
ראייה זו אמנם החלה להתערער בשנים האחרונות, אך די בבחינת שוויי וביצועי מניות החברות שנמצאו כמשתפות פעולה עם המפעל הנאצי במהלך מלחמת העולם השנייה כדי להבין את מעמדן בכלכלת הסקטורים בהן הן פועלות. אדידס למשל נסחרת בבורסה הגרמנית לפי שווי של 40.4 מיליארד יורו. המניה עלתה ב-1297% מאז תחילת שנת 2000. מניית יצרנית הרכב ב-מ-וו נסחרת לפי שווי של 65 מיליארד יורו, עם עלייה של 329% על פני אותה תקופה. פולקסווגן נסחרת לפי שווי של 63 מיליארד יורו, עם עלייה של 294%. ואילו הוגו בוס נסחרת לפי שווי של 3.5 מיליארד יורו, עלייה של 368%. כל הנתונים נכונים ל-30.4.
מהו לפיכך המחיר של הכבוד הלאומי? הוא אינו קיים. אך מחירה של כלכלה והתפתחותה נעוץ, כנראה, במחילת האזרחים על כבוד האומה.
