מקובל לומר שהשקעה בנדל"ן בחו"ל פחות סולידית מהשקעה זהה בארץ ולא בגלל הסיכונים כמו בגלל ההיכרות, הקרבה הגיאוגרפית והבנת השפה העסקית והמנטלית. גם השקעה בדירה באילת יכולה לגרום לנו לעלות על מטוס אבל כשננחת זה לא יהיה במקום זר.
"תקפו שעות ללא הפרעה": תחקיר מטריד על האלימות בקמפוס בקליפורניה
ידו על העליונה: הטריק של חמאס מול ישראל עוד יביא לשימור הארגון | דעה
זה מסביר מדוע תמיד תהיה ההשקעה בנדל"ן מקומי גבוהה מאוד ביחס להשקעה במדינות אחרות. זה גם מסביר מדוע זה מאפיין את ההשקעות בנדל"ן בכל העולם בעיקר בכל מה שקשור לדירות להשכרה. אבל את אותה תופעה אנחנו מוצאים גם במניות וזה מאוד מוזר.
יחס ההשקעה במניות מקומיות אל מול מניות זרות הוא תמיד גבוה דרמטית, למרות שרכישת מניות לא מחייבת טיסה ובימינו אפילו לא היכרות עם המנטליות המקומית של בעלי החברה שאת מניותיה אנחנו רוכשים. ספרות כתובות בשפה אוניברסלית. כך גם סימוני פלוס ומינוס. ומה מעניין את המשקיע אם יורקים ברחוב, מפרידים זבל או מקפידים להתחיל כל שיחה בקידה? כסף הוא כסף בכל מקום והתשואה אינה תלויה בשפה.
רק כדי לסבר את האוזן, הנה נתון שהפתיע אותי. בעידן בו רבים מחפשים לגוון את תיק ההשקעות עם מוצרים מחקים על מדדים בחו"ל, בדגש על מדדי וול סטריט, הפתיע אותי לגלות שהמשקיעים הישראלים עדיין מעדיפים חד־משמעית את המניות הישראליות.
כל־כך חד־משמעית עד שהיקף ההשקעה במניות ואג"ח זרות לא מדגדג את קו 15% מלמטה. אם לדייק: תיק השקעות ישראלי ממוצע יכלול יותר מ־85% של מניות ישראליות מול פחות מ־15% של מניות זרות. אצל המוסדיים חל שינוי והם מעניקים משקל גדול יותר לשוקי ההון בחו"ל עד לרמה של 50%-60% במכשירים ארוכי טווח.
פעם, לפני שנים, כשמדינות רבות הטילו מגבלות על השקעות בחו"ל, אפשר היה להסביר את התופעה. אבל כיום, שאין כמעט מדינה במערב שמונעת מאזרחיה להשקיע בכל דבר שיחפצו כל עוד מדובר בפעילות חוקית, איך נסביר את ההעדפה ה (כמעט) אבסולוטית למניות מקומיות.
האמת היא שיש לזה הסבר ואפילו שם מקצועי. זה נקרא "הטיית הבית" וזה, כאמור, מאפיין את המשקיעים ברוב מדינות העולם.
המשקיע הפרטי יעדיף תמיד להשקיע "בבית" גם כשהתשואות בבית מפגרות בהרבה אחרי התשואות בחו"ל. עם השנים נערכו לא מעט מחקרים בניסיון להבין את התופעה על אף שההסבר נראה פשוט לכאורה. ספוילר: אף מחקר לא הצליח לענות על השאלה הזאת תשובה חותכת וחד־משמעית.
אפשר להניח שהשקעה במניות מקומיות מעניקה למשקיע ביטחון טוב יותר נגד אינפלציה ושאר מרעין בישין שפוקדים חברות ומשקים מעת לעת. אבל זה לא הוכח עובדתית. ואולי ההסבר הפשוט הוא שהמשקיע מעדיף להשקיע בבית שלו מטעמים פטריוטיים גם כשהתשואה נמוכה מזו שהיה יכול לקבל בהשקעה בחוץ. אולי.
אבל גם זה לא מסביר מדוע הוא מעדיף להשקיע בארצו גם כשהתשואה שלילית או אפסית. השאלה מתחדדת עוד יותר כשזוכרים שאחד מכללי האצבע שמנחים משקיעים הוא "פיזור סיכונים".
השקעה במניות מתחומים שונים ורחוקים מעניקה "גידור" טוב יותר ומקטינה את הסיכונים. כלומר, ההיגיון אומר שהמשקיע הסביר יעדיף לפצל את תיק ההשקעות שלו בין חברות שונות במדינות שונות כדי לצמצם את הסיכון. אז למה הוא מעדיף כמעט חד־משמעית מניות ואג"ח מקומיות?
אין לי הסבר מוחלט לתהייה הזאת. אולי למישהו מהקוראים יש. בכל מקרה, אין ספק שיש איזה הסבר מניח את הדעת. הביטוי "חוכמת ההמונים" לא נטבע לשווא. אם רוב מוחלט של המשקיעים (בכל העולם) נוהג כך, כנראה שיש סיבה.
דניאל שבקס הוא מנכ"ל ’הירשוביץ פיננסים'. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ השקעות, המלצה או חוות דעת באשר לכדאיות השקעה במוצרים פיננסיים מכל מין וסוג שהם.