הרבה סטטיסטיקות מעניינות אפשר לגזור מדירוג המיליארדרים העולמי של "פורבס" שפורסם השבוע. אפשר ללמוד הרבה על הטייקונים - איך הם עשו את הכסף, באילו ענפים, כמה מהם ירשו מיליארדים, כמה עשו אותם בעשר אצבעות. ואפשר גם ללמוד לא מעט על הסביבה הכלכלית שמצמיחה טייקונים, ומה הם עושים לכלכלה שממנה הם באים.
השיח הכלכלי בישראל צבוע בשנים האחרונות בשחור ולבן בולט. מצד אחד - צד שמאל שצבר פופולריות רבה בשנים האחרונות, לפני המחאה של 2011 ועוד יותר בעקבותיה - הטייקונים הם התגלמות הרוע, תוצרים של שיטה כלכלית קלוקלת, חבורה של ברונים שמוצצים את לשדה של המדינה ואזרחיה, שמותירים אחריהם מדינה עם פערים חברתיים אדירים והמוני עניים. מצד שני, אומרים בימין הכלכלי, הטייקונים הם ההצלה שלנו - הם אלה שמקימים מפעלים ומעסיקים אלפי עובדים, מספקים פרנסה ומניעים את גלגלי המשק, ואם תמשיכו להציק להם הם בסוף יברחו מפה ויותירו אותנו בלי מפעלים, בלי עבודה ובלי פרנסה לעשרות אלפי עובדים. עובדה, תראו מה קורה בכיל, שמתכוונת לפטר 700 עובדים (בשלב ראשון 140 מתרכובות ברום) בין השאר
בגלל מסקנות ועדת ששינסקי 2, שמשיתות על הקבוצה תמלוגים גבוהים מבעבר.
התעמקות ברשימת המיליארדרים של "פורבס" והצלבת נתוני העושר עם מדינות המוצא של הטייקונים ומקום מגוריהם, עושה קצת סדר במספרים. האם באמת קיומה של כלכלה חופשית ומפותחת וצמיחת הטייקונים מובילות בהכרח לאי שוויון גבוה? האם מיסוי גבוה באמת מבריח משקיעים, מונע צמיחת טייקונים - אבל גם גורם לאבטלה, לתמ"ג נמוך ולעוני?
1,826 מיליארדרים חיים היום בעולם. הם באים מ־70 מדינות שונות, אבל בדיוק חצי מהם - 913 מיליארדרים - חיים באחת מ־15 המדינות עם ריכוז המיליארדרים הגבוה ביותר ביחס לאוכלוסייה. הונג קונג מדורגת ראשונה, חיים בה הכי הרבה מיליארדרים ביחס לאוכלוסייה. אחריה מדורגות קפריסין, שווייץ, סינגפור ושוודיה, שסוגרת את החמישייה הפותחת. ישראל מופיעה במקום ה־6 המכובד, ממש בין שוודיה (5) לנורווגיה (7). את העשירייה הראשונה סוגרות לבנון, ארה"ב וכוויית.
אם להאמין לתזה של הימין הכלכלי, ניתן לצפות שבמדינות כאלה המצמיחות טייקונים לרוב, יהיו תנאים מפתים ליזמים - מסים נמוכים, רגולציה נמוכה וחופש כלכלי גבוה. ואם להאמין לשמאל הרי שעצם קיומם של כל כך הרבה טייקונים, משמעותו קפיטליזם חזירי, אי שוויון גבוה וגם עוני.
השיח הכלכלי בישראל צבוע בשחור-לבן בולט. פרופ' ששינסקי. צילום: אביר סולטן, פלאש 90
אבל המציאות כרגיל מורכבת הרבה יותר. בצמרת הרשימה מככבת קבוצת מדינות סוציאל־דמוקרטיות, שמתאפיינות במיסוי גבוה, באי שוויון נמוך ובשיעורי עוני נמוכים - ולצדן מדינות סופר־קפיטליסטיות, מהמזרח הרחוק וארה"ב, שמתאפיינות בנטל מס נמוך יחסית, באי שוויון גבוה ובשיעורי עוני גבוהים יחסית.
שוודיה למשל, שבה ריכוז המיליארדרים הוא החמישי בעולם (2.37 מיליארדרים למיליון נפש), מציגה את שיעור המס הגבוה ביותר ליחיד ואת נטל המס הגבוה ביותר ביחס לתוצר מקרב 15 המדינות הנבדקות עם 57% ו־45.8% בהתאמה. שוודיה היא גם המדינה עם האי שוויון הנמוך ביותר ברשימה - 25 במדד ג'יני. ובכל זאת, למרות המסים הגבוהים, המיליארדרים השוודים ממשיכים לפעול, להתגורר ולהקים מפעלים בארצם. השכנה נורווגיה, במקום השביעי, גובה 47.2% מס מקסימלי מיחיד, 27% מס חברות ונטל המס המהווה 43.6% מהתמ"ג - וגם הטייקונים שלה לא הולכים לשום מקום.
שוודיה ונורווגיה הן מדינות רווחה אירופיות, המשיגות את האי שוויון הנמוך באמצעות מסים גבוהים. אבל הן לא היחידות שגובות מסים גבוהים. כך למשל בארה"ב שיעור המס ליחיד יכול להגיע ל־55%, מס החברות הפדרלי עומד על 15%־39% (ולזה יש להוסיף מסי מדינה). ובכל זאת, המיליארדרים האמריקאים לא בורחים לשום מקום, וממשיכים לייצר מקומות עבודה. גרמניה, עם 45% מס ליחיד ו־40.6% נטל מס על התמ"ג ומס חברות של 29.8% מצליחה לשמור על המשקיעים שלה.
אבל יש גם דוגמאות הפוכות. את הדירוג מובילה כאמור הונג קונג, עם 55 מיליארדרים המייצגים יותר מ־7.5 מיליארדרים למיליון נפש. הונג קונג היא בעלת האי שוויון הגבוה ביותר מכל המדינות הנסקרות, 53.7 במדד ג'יני, שיעור גבוה במיוחד שרק קומץ מדינות אפריקאיות או דרום אמריקאיות "משיגות". עם נטל מס נמוך, 13% ביחס לתמ"ג, ומס חברות סולידי מאוד - 16.5%, גם הונג קונג היא גן עדן למשקיעים, וגם ממנה לטייקונים אין סיבה לברוח. בדיוק כמו משוודיה, נורווגיה או גרמניה.
אפשר לפרט עוד מספרים ועוד דוגמאות, אבל כמה מסקנות כבר ברורות. קודם כל, ואת זה מומלץ לבדוק באופן אישי, כנראה שלהיות מיליארדר זה נחמד, פחות חשוב איפה בדיוק על הגלובוס. מעבר לכך, כפי שעולה מהנתונים, מסתבר שאפשר לקיים כלכלה מפותחת ועשירה, כזאת שמעודדת יזמות ומייצרת עושר רב - בדיוק כמו שאנחנו רוצים לחשוב על עצמנו - אבל גם לשמור על רמת אי שוויון סבירה, ואפילו נמוכה. אנשי עסקים מסתובבים בעולם ועושים עסקים בכל מקום אפשרי, והם לא ממהרים לברוח ממדינה אחת לאחרת, ולא כל העלאת תמלוגים או מסים מבריחה אותם או את עסקיהם מפה. כדאי לזכור את זה לקראת הסיבוב הבא.