בנק ישראל חשף היום (שני) את דוחותיו הכספיים ל-2014 המלמדים בעיקר על מצב המערכת הפיננסית והעלויות (או ההכנסות) הכרוכות בניהול המדיניות המוניטרית. הדוחות לא נושאים אופי עסקי. אם זאת ניתן להבין מהם מה העלות למשק של יישום המדיניות המוניטרית.
המדיניות המוניטרית של נגידת בנק ישראל קרנית פלוג הייתה, מבחינת התוצאה היבשה, רווחית. הבנק רשם רווחים חשבונאיים מהפרשי שער בהיקף של 21 מיליארד שקל, אך 1.2 מיליארד שקל מתוכם (אשר מומשו) נזקפו לדוח הרווח והפסד.
עקב כך ההפסד נטו הסתכם במיליארד שקל בהשוואה להפסד של 8.7 מיליארד בשנת 2013. הפרשי השער נובעים מהפערים בין עלות קנית המט"ח (בעיקר דולרים) לבין מחירי המטבע השוטפים.
בנק ישראל קנה במהלך 2014 מטבע חוץ בהיקף של 4.3 מיליארד דולר מה שהביא את יתרות המטבע לשיא של 86.1 מיליארד דולר. ואולם מכיוון שהמט"ח נרכש בשערי חליפין גבוהים בממוצע, הבנק עדין גורר יתרת הפסד של 52 מיליארד שקל וגרעון בהון של 48 מיליארד שקל.
במה הושקע הכסף? על פני הנתונים 337 מיליארד שקל הושקעו בנכסים במטבע חוץ והמדובר בגידול של 18.6% לעומת 2013. עוד מתברר כי מרבית הכסף (317 מיליארד שקל) מושקע בנכסים סחירים בישראל ובחו"ל, והמדובר בגידול של 25% לעומת 2013.
יתרות שטרי הכסף שבמחזור מסתכמים ב-63 מיליארד שקל. לנוכח הריבית האפסית, זינק היקף הפקדות הבנקים בבנק ישראל ב-14% ל-145 מיליארד שקל.
בנק ישראל גם חושף נתונים אקטואריים הנובעים לפעילותו. מתברר כי שינויים חשבונאיים חד פעמיים בהתחייבויות לפנסיה הביאו לצמצום ההוצאות התפעוליות מ-1.1 מיליארד שקל ל-684 מיליון שקל. בבנק ישראל יש 305 עובדים ו-699 גמלאים הזכאים לתנאי פנסיה משופרים.
נבדקת האפשרות לשנות את מקדמי ההיוון לפנסיה. אם זה אכן יקרה ההתחייבויות האקטואריות של בנק ישראל לעובדיו יזנקו ב-1.7 מיליארד שקל נוספים. הבנק חייב לעובדים ימי חופשה בשווי של 107 מיליון שקל.