הפסד עם כבוד: דיוויד גילה העדיף לרדת מהבמה לקול מחיאות הכפיים

גילה נקט תרגיל יחצני: הוא הקדים להתפטר כדי לקבל את מלוא הקרדיט על עמדתו העיקשת בעניין פירוק מונופול הגז. עכשיו הוא נתפס בעיני הציבור כגיבור מקומי וכשומר הסף האידיאלי.  

אבל עדיין לא ברור לאיזה ממונה להאמין: לזה שעד לפני חצי שנה גיבש פשרה מוסכמת עם חברות הגז לבעיית המונופול, או לזה שהתהפך לאחר מכן, חזר בו מהמתווה המוסכם ודרש פתרון קיצוני יותר.

פרופ' גילה התנהל כאילו הוא נמצא ביקום מקביל. הפקידות באוצר ובמשרד ראש הממשלה, המביטים במשקפת על טובת המשק, מבינים את הצורך בפשרה. כל עיכוב ברפורמה יגרום לנזקים של מיליארדי שקלים, אבל גילה בשלו: הוא דבק במונחים "מונופול" או "הגבל עסקי".

הוא החרים את ישיבות הנהלת האוצר והתעקש לחזור למתווה מתחילת 2015. לגילה היה ברור שמאבקו יסתיים בכישלון, אבל כמו שחקן תיאטרון טוב, הוא החליט שהדרך האידיאלית לרדת מהבמה היא לסחוט מחיאות כפיים סוערות.

קדם לגילה ד"ר מיכאל שראל, לשעבר הכלכלן הראשי במשרד האוצר, שהתנגד נחרצות להצעת הבוס יאיר לפיד להנהיג מע"מ אפס על דירות. שראל לא יכול היה להשלים מקצועית עם המהלך, אך שלא כגילה הוא התפטר מיידית, בלי טריקים ובלי שטיקים.

התפטרותו הרועשת הייתה אפקטיבית ותרמה לגיבוש ההתנגדות הציבורית למהלך השנוי במחלוקת. חבריו שחשבו כמוהו לא נהגו כמוהו. מנכ"לית האוצר או הממונה על התקציבים לא שברו את הכלים והעדיפו לשתוק. הם העריכו שהבעת עמדתם בדיונים הפנימיים אפקטיבית יותר משריפת המועדון. המציאות אכן
מוכיחה שמרבית פקידי הציבור מעדיפים לנסות להשפיע מבפנים.

ירון זליכה, החשב הכללי לשעבר, מתח את החבל עד הסוף. לא רק שלא נהג כמצוות הבוס, אלא תקף אותו פומבית. זליכה לא היסס לתקוף את ראש הממשלה אהוד אולמרט ובשלב מסוים גם את שר האוצר רוני בר-און.

בר-און הפיקח הבליג והחליט שלא לשחק לידיו, כי הבין שפיטוריו יגרמו נזק פוליטי קשה. בסופו של דבר, החשב הכללי הסורר פרש והפך את התנהלותו החריגה לקריירה משגשגת בשוק הפרטי.

בימים האחרונים עסקנו בסוגיית הדחת מנכ"ל משרד התקשורת אבי ברגר. האחרון, לטעמו של הבוס נתניהו, התנהל בצורה "עצמאית" ולכן כבר בהזדמנות הראשונה חטף על הראש. ראש הממשלה ושר התקשורת הדיח אותו בברוטאליות. בניגוד למקובל, הוא אפילו לא הניח את האקדח על שולחנו וביקש ממנו
להתפטר.

לפקיד המעוניין בהשפעה ארוכת טווח, מומלץ שלא להתבלבל ולדעת לאזן בין עמדתו המקצועית הנאמרת בפורומים פנימיים לאינטרסים הפוליטיים של הבוס. הרוב מבינים את כללי המשחק. לאלה שעדיין מתלבטים מומלץ להקדים את הבוס ולהתפטר.