שר האוצר משה כחלון יביא היום לישיבת הממשלה סידרת רפורמות, שמטרתן העיקרית היא להיטיב עם כיסו של הצרכן. בניגוד לקודמו, יאיר לפיד, כחלון יעשה לצורך העניין שימוש נדיב בחוק ההסדרים, במסגרתו יאושרו הרפורמות, כחלק מאישור התקציב.
המהלך הזה נועד למנוע סחבת ואת טרפוד הצעדים, בכנסת בעייתית, בה יש לממשלה רוב קואליציוני שברירי של 61 ח"כים בלבד. דוגמה טובה לקשיים היא פרשת הסדר הגז: הפיאסקו של השבוע שעבר הוכיח עד כמה מתקשה נתניהו להעביר הסדר טוב לכל עם ישראל, אשר יעשיר את הקופה הציבורית בשנים הקרובות בכ-400 מיליארד שקל.
בנוסף, על רקע הקואליציה הרעועה, אף אחד אינו מסוגל באמת לנבא את תוחלת חייה של הממשלה. זאת גם הסיבה שנתניהו לחץ לאישור תקציב תלת-שנתי במקום דו-שנתי, אבל זה לא יקרה.
לכן, כחלון הולך על הימור בטוח ונערך כבר כיום לאופציית הקדמת הבחירות. אסור לשכוח שלשר האוצר יש אינטרס להציג לבוחר סל של הישגים, בהתאם להבטחותיו המוקדמות טרם הבחירות.
בשל כך, ניתן לומר כי מאז כניסתו לתפקיד, כחלון מתפקד יותר כשר הרפורמות מאשר כשר האוצר. הוא יביא בפני הממשלה סל של רפורמות המתמקדות ביוקר המחייה, אבל קשה מאוד לכנותן רפורמות מבניות.
בין היתר, מדובר על חוק נתוני האשראי, שיאפשר קבלת דירוג אישי של מצבו הפיננסי של הלקוח, ואולי יוזיל את האוברדרפט. מדובר על מהלך שיאפשר לגופים חוץ-בנקאיים לגייס הון ולהפחית את עלויות המימון.
גם רפורמת הקורנפלקס, שנועדה להוזיל את עלותם של מוצרי מזון יבשים, תגיע לאישור. כמו כן, מדובר על שדרוג ערוץ עידן פלוס, תשלום דמי אבטלה לעצמאים ומס על משאבי טבע. מי יתנגד לשינויים כאלה? הרי חברי כנסת חברתיים, כמו שלי יחימוביץ' או יוסי יונה, יחתמו על מהלכים אלה בעיניים עצומות. כחלון הוציא להם את הרפורמות מהפה. שר האוצר מדבר בדיוק מגרונם.
אגב, את הגדלת התחרות במערכת הבנקאית, שמרכזה הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים, כחלון משאיר לוועדת שטרום, שתגיש את המלצותיה בעוד כחודשיים.
נכון שהרפורמות של כחלון כוללות גם תוכנית להאצת חיבור המפעלים לגז טבעי ואת קיצור הליכי הבנייה - שינויים אלה חיוניים להורדת יוקר המחייה וגם תורמים לצמיחה במשק. אבל מה עם הרפורמות החשובות באמת, הכוללות שינויים מבניים שיעודדו תעסוקה, תחרות וצמיחה?
אילו שינויים יוביל שר האוצר כדי לייעל השירות במגזר הציבורי? האם בכוונתו לקדם בתהליך חקיקה את המלצות "ועדת דיין"? ומה עם ביטול פטורים מעוותים במס הכנסה, שגורמים לאובדן הכנסות של מיליארדי שקלים ממסים?
כחלון מכיר את מגבלות הכוח וכמו קודמו לפיד, הוא בחר לעקוף את מוקדי החיכוך הבעייתיים: ההסתדרות, הוועדים הגדולים ומערכת הביטחון. כחלון הולך על "רפורמות קטנות" הניתנות לעיכול, כי הוא הפנים שעם עשרת המנדטים שקיבלה כולנו הוא אינו מסוגל ליותר.
זאת גם הסיבה ששר האוצר אינו כל כך מעורב בענייני התקציב. הוא התחייב שלא להטיל מסים חדשים, אבל אם כך יהיה, מאיזה מקור תקציבי הוא יממן הוצאות של 7-8 מיליארד שקל, שבמרכזן החזרת קצבאות הילדים, אותן התחייבה הממשלה להוציא בעקבות ההסכמים הקואליציוניים שנחתמו?
כיצד כחלון יממן את התוספות לתקציב הביטחון לשנת 2016, בהתאם להמלצות "ועדת לוקר"? הרי ברור שבעניין המלצות הוועדה כחלון יישר קו עם נתניהו, התומך בהגדלת תקציב הביטחון.
כפי שהדבר נראים כעת, שר האוצר יאלץ להסכים להצעת נתניהו להגדלת יעד הגירעון בתקציב 2016. הגירעון הזה לא יממן את מנועי הצמיחה הדרושים למשק, כמו השקעות בתשתית, אלא יופנה לתחזק את הקואליציה, שבמבנה הנוכחי שלה נראית רעועה יותר מתמיד.