בעת מסע הבחירות שלו הבטיח שר האוצר משה כחלון לעשות בענף הבנקאות "מה שעשיתי בענף התקשורת". כלומר: לדרבן את התחרות בשוק ולפעול להכנסת מתחרים חדשים. הוא דיבר על הפיכת בנק הדואר לבנק מסחרי שיתחרה עם מאות סניפיו בלאומי ובפועלים, ועל חברות כרטיסי האשראי הגדולות, שיופרדו מהבנקים ויהפכו במחי החלטה רגולטורית לבנקים גדולים ונגישים לכל צרכן.
עוד במהלך הקמפיין אמרו רבים, שחלקם נחשבים למקורבים, שלא צריך לקחת את הבטחותיו בעניין הבנקים ברצינות יתרה. שלושה חודשים לאחר שנכנס למשרד האוצר, נראה שגם התלהבותו של כחלון עצמו הצטננה. סדרת הרפורמות המוצעות במסגרת התקציב וחוק ההסדרים פוסחת לחלוטין על ענף הבנקאות והסדרתו. כחלון יכול לומר להגנתו שהוא ממתין להמלצות ועדת הרפורמות בראשות הממונה לשעבר על ההגבלים דרור שטרום, אבל כלל גדול בכלכלה הפוליטית קובע שרפורמות שאינן מוכרזות בשנת הכהונה הראשונה לא יצאו לפועל במהלך הקדנציה הנוכחית. וכמובן, מעטים שרי האוצר שהשלימו יותר מקדנציה אחת.
אם נשחזר את ימיו של כחלון במשרד התקשורת, הוא לא התחיל ברפורמה "גדולה". התחרות בענף פרצה רק לאחר שורת צעדים מקדימים שהחלישו בהדרגה את כוחן השיווקי של חברות התקשורת הגדולות מול הצרכנים. החשובים שבמהלכיו היו חוק ניידות המספרים, שאפשר ללקוח להחליף חברה ללא שינוי במספר הטלפון, וביטול קנסות היציאה.
גם בתחום הבנקאות נעשו על ידי בנק ישראל כמה מהלכים ששיפרו את האפשרות לעבור מבנק לבנק, אבל הפיקוח על הבנקים הוא ידיד בעייתי לצרכן. המפקחים העדיפו לעסוק בזוטות כמו פיקוח על העלויות השוליות של עמלות מאשר להתמודד עם הבעיות האמיתיות של התחרות בין הבנקים ועלויות האשראי הגבוהות שהם מטילים על האשראי הצרכני והאשראי לעסקים קטנים.
הבנקים אולי צודקים בטענתם כי חברות כרטיסי האשראי לא יכלו להפוך לבנקים מסחריים ולספק תחרות משמעותית בתחום האשראי, אבל אם היה בנק ישראל ערני יותר, הוא היה מונע מחברות האשראי לשמש כמכשיר לצמצום התחרות בידי הבנקים.
חדווה בר, המפקחת על הבנקים. "הנושא נבחן על ידה".
לקוחות רבים, למשל, משוכנעים שאם יצטרכו להחליף בנק הם יצטרכו להחליף גם את כרטיסי האשראי שברשותם. זוהי טענה לא נכונה, אבל יש לה בסיס: לכל אחד מהבנקים חברת כרטיסי אשראי שבבעלותו, והוא אינו מוכן להנפיק ללקוחותיו כרטיס אשראי המונפק על ידי הבנק המתחרה. רק בפועלים תקבלו מסטרקרד או אמריקן אקספרס, לאומי משווק רק לאומי קארד, דיסקונט אינו מציע כרטיס מלבד ויזה כאל.
סידורי הבלעדיות האלה נועדו לבדל את הבנקים ולהדק את אחיזתם בלקוח, אבל אין סיבה שהפיקוח על הבנקים או החוק לא יחייבו כל אחד מהבנקים להציע ללקוחותיו את כל כרטיסי האשראי. ההעדפה והבלעדיות שכל בנק מעניק לחברת כרטיסי האשראי שלו היא פגיעה ברורה ומכוונת בחופש הבחירה של הצרכן, ובוודאי שאינה עולה בקנה אחד עם האינטרס של חברות כרטיסי האשראי.
המפקחת על הבנקים, חדווה בר, מסרה בתגובה שהנושא נבחן על ידה.
בינתיים בברצלונה
במשרד האוצר מחכים לנתוני המכירות של החודשים הקרובים כדי לדעת אם העלאת מס הרכישה למשקיעים בדירות שינתה במשהו את השוק. על פי התחזית האופטימית, שנמסרה בעל פה על ידי פקידי האוצר, צפויה העלאת המס להקטין את חלקם של רוכשי הדירות להשקעה בשוק, שהגיע כבר לכ-40%.
על פי תחזיות הקבלנים, שהוכחו עד כה כמדויקות הרבה יותר מהערכות האוצר, לא יגרום המיסוי החדש לשינוי מהותי, למעט גידול של מאות מיליונים בהכנסות האוצר ממסים.
בעייתם העיקרית של המשקיעים בנדל"ן היא מיעוט האלטרנטיבות להשקעה מול התחושה שההשקעה בדירות מקנה יציבות יחסית. אבל יש הסבורים שיש אלטרנטיבות טובות יותר מרכישת דירה בראשון לציון. אחרי הכל, כחלון עשוי להצליח, ומי שרוכש היום דירה במחירי שיא עלול להפסיד.
בשבוע שעבר הגיעו לישראל שני בנקאי השקעות מספרד, לורנצו אבסקאל וסטפן קואן. השניים מייצגים את חברת ההשקעות AKM, המתמחה בהשקעות במגורים בברצלונה ובמדריד. הם הגיעו כדי לגייס בישראל כסף עבור קרן ההשקעות שלהם, שמתמחה ברכישת בנייני מגורים בברצלונה ובמדריד. הדירות בבניינים אלה מושכרות, ולכל בניין בעלים יחיד. השיטה של הקרן היא לרכוש את הבניין, לפנות ממנו את השוכרים ולמכור את הדירות ברווח שעשוי להגיע לעשרות אחוזים יותר מההשקעה.
פעולת הפינוי נשמעת בעייתית במושגים ישראליים, אבל חקיקה מיוחדת בספרד שינתה את הסדרי השכירות בבניינים כדי לאפשר התחדשות עירונית: בעבר יכלו הדיירים להתגורר בשכר דירה זעום ככל שרצו ואי אפשר היה לפנותם. התשואה הנמוכה על השכירות גרמה לבעלי הבתים להזניח את הבניינים, שהתיישנו והתבלו. החקיקה החדשה הגבילה את השכירות לשלוש שנים בלבד וקבעה הסדרים מקלים (על בעלי הבתים) לפינוי הנכסים. הקרן הספרדית יצרה קשר עם בית ההשקעות סיגמא, בבעלות דן גלאי, עזרא עטר ומיקו גילת, והיא מנסה לגייס באמצעותו כסף ישראלי להשקעה בפרויקט הפינוי–שיפוץ.
"אנחנו בדיוק מתחילים לצאת מהמשבר, ומחירי הדירות מתחילים לעלות. זו הסיבה שאנחנו חושבים שעכשיו כדאי יותר להשקיע", אומר אבסקאל. "כשהתחיל המשבר לא הייתה בעיה של מחירי דירות, אלא של אפס עסקות. אנשים פחדו להוציא כסף או לעשות עסקות, והשוק היה קפוא לגמרי. אף אחד לא קנה ולא מכר. בשלב השני של המשבר באמת הגיעו משקיעים זרים, וקנו נדל"ן".
איזה סוג נכסים הם קנו?
"הם היו משקיעים גדולים שקנו חבילות ענק של נכסים בלי אבחנה. לפעמים במחירים גבוהים מדי, אבל הם האמינו שבעסקות האלה תמיד יהיו מציאות שיביאו להם רווח. בנקים מסחריים מכרו סניפים בעסקות חבילה: קנה את כל הסניפים, או אל תקנה בכלל. זה הכניס נזילות לשוק. עכשיו גם משקיעים מקומיים מצטרפים, והם אומרים שאם הזרים קונים נדל"ן, הם כנראה יודעים מה הם עושים, וכך השוק מתחיל להתעורר".
כמה עולה דירה היום במרכז מדריד או במרכז ברצלונה?
קואן: "באזור טוב של העיר, לאו דווקא יוקרתי, תשלם בין 4,000 ל־6,000 יורו למטר".
זה דומה למחירים בתל אביב, שאומרים שהיא אחת הערים היקרות בעולם.
קואן: "נכון, אבל אל תשכח שבימים הטובים לא יכולת בכלל לקנות דירה במכרז ברצלונה או בתל אביב. אנחנו מאמינים שעליות המחיר מצויות רק בתחילתן.הכלכלה מתאוששת במהירות, שיעור האבטלה יורד, הצמיחה עולה וקרנות 'ריט' להשקעה בנדל"ן פועלות בכל המדינה. נוכח השיפור במצב הכלכלי חזרו הבנקים לתת משכנתאות, ואנשים שבעבר לא יכלו לרכוש דירות כי לא יכלו לקבל אשראי, מגיעים כעת לשוק. המחירים עדיין רחוקים מהמחירים שקדמו למשבר".
לא חוששים מבועת נדל"ן?
קואן: "לא. אחרי מה שקרה, הבנקים אצלנו זהירים הרבה יותר".