כלכלת בחירות: ההימור המסוכן שלקח משה כחלון על חשבון העתיד

בהפחתת המע”מ לוקח כחלון הימור מסוכן. מצד אחד, הגירעון בתקציב 2015/16, שהוא האוברדרפט הלאומי, לא רק שאינו יורד, הוא עולה. מצד שני, שר האוצר לוקח את הכסף (שנניח שקיים באמת בזכות העלייה בגביית המסים) ומוריד מע”מ. הנימוק להפחתה הוא שאת העודף שהצטבר מחזירים לציבור, כי זה כסף שלו. אז זהו, שלא. זה לא כסף של הציבור, אלא כסף ששייך למלווים מחו”ל שבגינם המדינה משלמת ריבית של 40 מיליארד שקל בשנה.
 

ההסברים הללו כבר נשמעו יותר מפעם אחת מהנגידה קרנית פלוג, שהיא היועצת הכלכלית לממשלה. לא רק שהיא לא תומכת בהורדת מסים אלא שלנוכח מצב הגירעונות והחשש מגידול ביחס החובות לתוצר, היא דרשה להעלות מסים או לבטל פטורים ממס. 
 

במילים אחרות, עמדת הנגידה הפוכה לחלוטין מזו של הדרג הפוליטי. אלא שכחלון ונתניהו יורקים בפרצופה מבלי למצמץ. זאת אינה עוד מחלוקת על ענייני כבוד. סיפור גודל הגירעון הוא מהותי. אפשר לכנותו “החיים עצמם”, כהגדרת נתניהו. תארו לכם שנתניהו היה מחליט לתקוף באיראן בניגוד לעמדת הרמטכ”ל, הטוען שמדובר בטעות קשה. מדינות כמו יוון התמוטטו בעקבות התנהגות פיננסית מופקרת. אם הייתי פלוג הייתי שוקל ברצינות את המשך דרכי כיועץ הכלכלי לממשלה. 

נתניהו וכחלון טוענים שהורדת המע”מ ומס החברות תעודד את הצמיחה. לגבי מס חברות, אין לי ויכוח. הפחתת המס הישיר תשפר את רווחיותן של החברות ותעודד פתיחת מפעלים חדשים. אולם הורדת המע”מ לא תעלה לאורך זמן את הצמיחה, ותתרום לצריכה הפרטית רק בשוליים. 
 

זו ירייה באפלה שאינה מתמקדת באוכלוסיית יעד אלא מיטיבה עם כולם. ניסיון העבר הוכיח שמלוא המע”מ אינו מגולגל לצרכן הסופי אלא על פחות ממחצית ממנו. על המע”מ המופחת יחגגו קוני מכוניות מרצדס ודירות היוקרה וצרכני מזון מהעשירונים העליונים, שעכשיו ישלמו פחות.
 

מע”מ הוא מס עקיף שקל לגבייה ולוכד ברשתו את מעלימי המס בסקטורים בעייתיים כמו אוכלוסיות המיעוטים והחרדים. כל פקיד שומה יספר לך שסיכוי הגבייה במקומות אלה הם אפסיים, אבל מע”מ הם ישלמו תמיד כי זה חלק מובנה במחיר.
 

אם כחלון ונתניהו היו מעוניינים בהאצת הצמיחה היה עדיף להוריד את המס על ההכנסה ולא את המס העקיף. מס ההכנסה השולי הנוכחי הגובל ב־50% הוא קטלני ומעודד תחמוני מס. הפחתתו תגדיל את תמריץ היציאה לעבודה.
 

לחלופין היה אפשר להשתמש ב־4.5 מיליארד שקל, שהם 1% מהמע”מ, להשקעה במנועי צמיחה אמיתיים. היה אפשר לנתב את הכסף להשקעה בחינוך, בתשתיות תחבורה ובבריאות. אבל מה לעשות שיש שיקולים פוליטיים.
 

את הפחתת המע”מ עשויים האזרחים להרגיש מיד בכיס וזה מה שנתניהו וכחלון מחפשים. זו בדיוק תכליתה של כלכלת בחירות. שר האוצר הוכיח בתקציב שאושר שלשום שענייני יוקר המחיה הם בראש סדר העדיפויות ולא השקעות ארוכות טווח - וזה אינו מפתיע.
 

מה שמדהים הוא מידת נחרצותו וגודל ההימור בהפחתת המע”מ. המסקנה הבלתי נמנעת היא שכחלון מכוון לבחירות. הוא סבור שתוחלת חייה של הממשלה קצרה ולכן כדאי לו להזדרז ולהצטייד בתחמושת תעמולתית שתוכיח שעמד בהבטחותיו לבוחר.