ארוכה הדרך מסין: על הפתרון התורן במשבר הדיור

רשות האוכלוסין היא גוף ממשלתי קטן יחסית, שעיסוקו המפורסם ביותר הוא איתור שוהים בלתי חוקיים. על פי החלטת הממשלה אמורה הרשות להיכנס לתחום חדש, כמעט זר לה לחלוטין: חתימה על עסקאות ליבוא עובדים מסין, תיווך תשלומים בין 31 קבלני כוח אדם לחברות הסיניות, ופיקוח על מערכי היבוא וההיתרים. 
 

ההתנגדות הנחושה של הרשות ושל משרד הפנים לתוכנית גרמה לכך שהיא לא נערכה כלל לאפשרות שההחלטה תתקבל, ולכן החלטת הממשלה אינה כוללת הקצאת משאבים להיערכות החדשה. "הם לא האמינו שההצעה תתקבל וזו כנראה הסיבה לכך שהם לא דרשו תוספת תקציב לביצוע. עכשיו הם יצטרכו לראות איך להתמודד עם זה", אומר אביגדור יצחקי, ראש מטה הדיור שהוביל את התוכנית. ברשות האוכלוסין ובמשרד הפנים סירבו להתייחס לטענות או להחלטת הממשלה.  
 

גם במשרד המשפטים לא אוהבים את ההחלטה, אף ששרת המשפטים איילת שקד הצביעה בעדה. "ההצעה מעוררת קושי", אמר היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין לנתניהו, שהטיל את כובד משקלו לאישור ההחלטה. "אז יש קושי. החיים מעוררים קושי", ענה נתניהו בקוצר רוח. 
 

בימים אלה נאלצת הפרקליטות להסביר לבג"ץ אילו אמצעים מתכוונת המדינה לנקוט כדי למנוע סחר בבני אדם, בכסות של יבוא עובדים זרים. המדינה מנסה לטעון שהיא פועלת בתיאום עם המדינות שמהן מגיעים העובדים, ובמסגרת הסכמים בינלאומיים מיוחדים. בבג"ץ זה נשמע כמו טיעון מנצח. בשטח זה לא ממש עובד.
 

על הסכם עם טורקיה, בעבר ספקית גדולה של עובדים זרים לישראל, אין מה לדבר נוכח היחסים הרעועים בין המדינות. הסכם שנחתם עם רומניה קבע שאפשר לייבא רק עובדים הרשומים בלשכות העבודה הרשמיות של המדינה. מהר מאוד התברר שהפועלים הרומנים מעדיפים לוותר על התעסוקה והשכר, ובלבד שלא לבוא במגע עם רשויות המדינה שלהם. גם הסכמים עם בולגריה ומולדובה לא הניבו מתגייסים במספר משמעותי. 
 

"הלכנו לשם ביחד עם נציגי המדינה", אומר נסים בובליל, נשיא התאחדות בוני הארץ. "לא הצלחנו לגייס יותר מכמה מאות עובדים, אף שהצענו להם שכר נאה. כנראה שכבר לא רוצים לבוא". שאול דנקור, מנכ"ל חברת מנרב הנדסה, סבור שכמו ברומניה, ההסכמים הרשמיים בין המדינות ומעורבות המדינה בגיוס העובדים טרפדו את התוכניות. "ככה זה כשהמדינה מתערבת. לפני 15 שנה יצאנו לגייס ישירות עובדים מרומניה וגייסנו את כל כמות העובדים שרצינו בלי שום בעיה".
 

לאחר הכישלון במזרח אירופה כיוונו את המאמצים לסין. לקבלנים בישראל יש ניסיון טוב עם הפועלים הסינים, שנחשבים לאינטליגנטים וחרוצים מאוד, ויודעים להעריך בונוסים נאים. "פועל סיני פשוט עובד יותר שעות בחודש מפועל פלסטיני", אומר דנקור, "שניהם קמים מוקדם מאוד בבוקר, אבל הפלסטיני מתחיל לעמוד במחסומים, מגיע מאוחר לעבודה, ובצהריים הוא חייב לצאת מוקדם כדי להגיע בזמן למחסום. בנוסף לזה יש להם הרבה חופשות חגים, חתונה, ימי אבל וכיוצא בזה. לפועלים הסינים אין כמעט חופשות חג, יום פה או יום שם, הם מגיעים מוקדם לעבודה, ואם יודעים לתמרץ אותם נכון, הם מגיעים גם להספקים גבוהים מאוד במהלך העבודה. אבל המחיר גבוה: פועל סיני מרוויח בין 800 ל־1,000 שקל נטו ביום, כולל בונוסים. יותר ממנהל סניף הבנק שלי".
 

"השטחים זה סתם תירוץ"
 

בינתיים מעמיק המחסור בדיור, מחירי הדירות עולים ושמים לאל את כל הניסיונות לבלום את ההידרדרות. נתון משמח כביכול שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הצביע על שיא במספר הדירות בבנייה - 97,300. אבל ראש מטה הדיור באוצר, יצחקי, רחוק מלשמוח: "בגלל המחסור בכוח האדם עלה משך בניית הדירה מ־18 חודשים לכמעט 30. הנתון של הדירות בבנייה מצביע על העיכובים בבנייה יותר מאשר על גידול בפעילות. אין לנו מספיק דירות ויבוא העובדים מסין הכרחי. אנחנו במצב חירום לאומי".
 

יצחקי מודע לכך שגם אם יצליח לייבא בהקדם את 22 אלף העובדים, הם לא ימלאו את המחסור. "זו רק החלטה ראשונה, ואני מעריך שבתוך חודש עד חודש וחצי אפשר יהיה להתחיל ביבוא העובדים, וזה ייצור הקלה. בהמשך נאשר מכסה נוספת. אם זה ייצא לפועל נוכל לראות כבר בסוף השנה התחלה של ירידה במחירי הדירות". יצחקי הוא איש אופטימי, כראוי לאיש מעשה.     
 

שלושה משרדי ממשלה היו אחראים לניהול המו"מ הממושך עם ממשלת סין: משרד החוץ, משרד הכלכלה ומשרד המשפטים. הסינים השהו מאוד את תשובתם, עד שבסוף השנה הודיעה ממשלת סין על הסכמתה לחתום על הסכם מסגרת, ובלבד שהעובדים לא יועסקו באזורים המוגדרים "Non recognized Israeli territories״. אם נניח בצד את פלפולי המשפטנים של משרד החוץ, מדובר למעשה באיסור על עבודת פועלים סינים בשטחים, סעיף שהממשלה סירבה לחתום עליו. 
 

"השטחים זה סתם תירוץ", אומר בובליל, "הסינים לא רצו לחתום בכל מקרה. ההסכמים הבינלאומיים האלה הם המצאה ישראלית. בכל מקום אחר בעולם עובדים זרים עובדים בלי הסכמים בינלאומיים".
 

הסיבה להקפאת יבוא העובדים הזרים ולניסיונות לחתום על הסכמים בינלאומיים היא החשש מסחר ענף בבני אדם שהתפתח בעקבות יבוא העובדים. עדויות שהצטברו העלו שבאזורים מסוימים בסין, סוחרים מגייסים אנשים בשכר מינימום, משווקים אותם לקבלנים במדינה ומחוצה לה וגובים את מרבית השכר המשולם להם. לפחות במקרה אחד התברר שקבלן כוח אדם ישראלי התקשר עם סוחרי אדם סינים ליבוא עובדים. ההסכמים הבינלאומיים נועדו להבטיח שהממשלה המקומית תפקח על גיוס הוגן של עובדים. הממשלה הסינית, אומרים הקבלנים, אינה מעוניינת לקבל על עצמה את האחריות לכך, וגם אם הייתה מקבלת את האחריות, ספק אם הייתה יכולה למנוע את התופעה.
 

על פי ההסדר שעליו החליטה הממשלה, תתקשר רשות האוכלוסין עם חברות סיניות ממשלתיות שיספקו את כוח האדם לקבלנים ישראלים מורשים. ההסדר עם החברות הסיניות הוא, בעיני גורמים משפטיים, עלה תאנה שספק רב אם ימנע תופעות מתוחכמות של סחר עבדים.

"אם יש תופעות של סחר עבדים, תפקיד המדינה הוא לטפל בהן, אבל לא ייתכן שלא יביאו אמצעי ייצור לענף הבנייה בגלל תופעות עברייניות. זה כמו להחליט לעצור את התנועה בכבישים כי יש עבירות תנועה ותאונות", אומר דנקור.