ועדת הכספים של הכנסת דנה היום (שלישי) בהצעת חוק, הנכללת בחוק ההסדרים, אשר תחייב את הממשלה לעבוד במסגרת תקציבית תלת שנית משנת 2017. כלומר, בצד הגשת התקציב השנתי, תחויב הממשלה לעמוד במסגרת התכנית הכלכלית התלת-שנתית, שמבחינה חוקית, תשלב אלמנטים מעט יותר קשיחים מאשר מגבלת ההוצאה ותקרת הגירעון.
מנהל אגף התקציבים באוצר, אמיר לוי, הסביר לחברי הוועדה, שאף שבעבר אנשי האוצר חששו ממסגרת מחייבת של תכנית רב-שנתית, עתה הם הגיעו למסקנה כי הדבר מחויב המציאות ויאפשר ניהול אחראי יותר של התקציב. "השיטה החדשה תאפשר לעבוד באופן הרבה יותר מסודר", הוא הוסיף.
עוד ציין לוי, כי המהלך נובע בין השאר בעקבות ביקורות בינלאומיות על השכיחות הגבוהה בפריצת המסגרות התקציביות הקיימת בישראל. באוצר מאמינים שבעזרת תכנית זו יהיה ניתן להוריד את יחס חוב תוצר של ישראל ל-50%.
התכנית התלת-שנתית תכלול בין השאר יעד גירעון ל- 2016 (2.9%), 2017 (2.5%), 2018 (2.25%), 2019 (2%), 2020 (1.75%) ומ-2020 ואילך (1.5%).
מגבלות ההוצאה בשנים 2019-2017 תעמוד על 363 מיליארד שקלים, 379 מיליארד שקלים ו-396 מיליארד שקלים בהתאמה, ללא תשלומי ריבית ועוד.
יו"ר הוועדה, ח"כ משה גפני, אמר על הצעת החוק, כי "מצד אחד מדובר מדבר טוב, אך החשש שבעקבות קבלת ההצעה, לאנשי האוצר יהיה יותר קל להגביל הצעות חוק חברתיות שהן תקציביות (כשישה מיליון שקלים ושמחייבות חתימת 50 ח"כים) שחברי כנסת יגישו. לדבריו, יש בהצעה משום קשירת ידיים של חברי הכנסת.
ח"כ מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני) סיפר לחברי הוועדה ש"ב-2007 כתבתי על זה האוצר התנגד. לממשלה קשה לעמוד בלחצים ולכן אין יותר קל מלקבל החלטות שמגולגלות על העתיד והאחריות להתמודדות עם התוצאות על הממשלות העתידיות. מגלגלים לעתיד ואז כל שנה צריך לקצץ ולהתמודד עם גזירות של כ- 10 מיליארד שקלים ויותר. השיטה הזמינה הפקרות תקציבית ולכן ההצעה הזאת בכיוון הנכון".