מצעד הדחיינות: הדרך היצירתית של שר האוצר להתמודד עם הבעיות של המשק

העילה למסיבת העיתונאים אתמול הייתה ביטול סכסוך העבודה הכללי במשק שעליו הכריז יו”ר ההסתדרות בעקבות פתרון הפלא לבעיית הביטוח הסיעודי. כחלון כהרגלו דחה את הבעיה תוך שילוב ססמאות חבוטות כמו “אל תשליכני לעת זקנה”.
 

זה בסדר לצטט ססמאות קליטות, אבל איך בכל זאת פותרים את בעיית הקשישים הסיעודיים? אז ככה: בשלב הראשון דוחים את הבעיה בשנה ולאחר מכן נחיה ונראה. זה כבר הפך להרגל קבוע: כל אימת שבוערת בחצרו של כחלון אש פיננסית, הוא ממהר לכבותה עד לדליקה הבאה. בחודשים האחרונים נוהג להבעיר את האש יו”ר ההסתדרות ניסנקורן. הוא נכנס לתחומי כלכלה וחברה כשצריך אך גם כשלא צריך. לאחר פתרון הבעיה כחלון מנכס לעצמו את הקרדיט ממש כפי שנתניהו מנכס לעצמו את הרפורמות של כחלון.
 

שר האוצר כאמור אינו פותר את הבעיות אלא דוחה אותן. אם מדובר בהוצאה תקציבית של כמה מאות מיליוני שקלים, הוא אינו מהסס לפתוח את הארנק ולשפוך את הכסף. כך היה כשדובר בשדרוג מעמדם של עובדי הקבלן. כך גם היה כשהוחלט על העלאת שכר המינימום במשק ל־5,300 שקל. התופעה חזרה על עצמה בעניין דמי הקיום לחיילי צה”ל. כחלון ניכס לעצמו את הקרדיט על ההחלטה למרות שהמאבק בנושא בכלל נוהל מחוץ למגרש הפוליטי.
 

בבעיות ביטוח ופנסיה מורכבות הכוללות מושגים כמו “גירעונות אקטואריים” או “מקדמי היוון” המחייבים פתרון, כחלון מעדיף שלא להסתבך. למשל, קחו את סוגיית דחיית גיל הפרישה לפנסיה לנשים. הנשים פורשות לפנסיה בגיל 62 ויש חובה להעלות את גיל הפנסיה ל־65. שר האוצר לא יתקרב לסוגיה כי מדובר בהחלטה שעלולה לפגוע בקהל בוחרות גדול. גם לבעיית הפער בריבית התחשיבית לצורך חישוב הפנסיה לבין ריבית השוק הוא לא ייגע למרות שהגידול בגירעון האקטוארי יפוצץ בסופו של דבר את הבלון. אבל זה יקרה אחרי סיום המשמרת של כחלון.
 

באשר לביטוח הסיעודי, אכן מדובר בבעיה קשה שהעלו על סדר היום דווקא פקידי אגף הביטוח באוצר, הנמצא באחריות כחלון. הביטוחים הסיעודיים הקולקטיביים היו גירעוניים לחברות הביטוח. בפיקוח על הביטוח חששו ליציבות החברות והוחלט להפסיקם. אין ספק שההחלטה פגעה במבוטחים לקראת גיל הפרישה וזה כואב מאוד. קשה גם היה להתעלם מהדמעות של ח”כ איציק שמולי. אבל צריך לזכור שביטוח סיעודי פרטי (לא של הביטוח הלאומי) עולה כסף רב. הוא נמכר במחירים מוזלים רק בזכות מקומות העבודה המאורגנים. זו הסיבה שאסור היה לדחות את פתרון הבעיה בשנה נוספת, אלא למצוא סוף סוף מנגנון שיפתור אותה דרך סיוע ישיר של האוצר או באמצעות שדרוג קצבאות הסיעוד בביטוח הלאומי. 
 

בעוד שכחלון מהלך על קצות אצבעותיו כשמדובר בחשש לפגיעה בקבוצת עובדים, בכל מה שקשור למושג “רפורמות” הוא חוגג. על הפרק עומדת בימים האחרונים “ה־רפורמה” בבנקים, שעיקרה הפרדת חברות כרטיסי האשראי. שר האוצר מתעלם מעמדתה המקצועית של נגידת בנק ישראל ומתעמת איתה. הוא גם שש להתגושש עם מנהלי הבנקים עם המשכורות “החזיריות”.
 

מאידך, אולי הוא חושש מהמנטורים שלו בתקשורת המצטטים ללא הרף ססמאות על רפורמות, ריכוזיות, חזיריות ומיליציות מיסוי. אתמול הגיע העימות בין כחלון לפלוג לשיא חדש, וזאת על רקע המלצות ועדת שטרום להגברת התחרותיות בבנקים.
 

ובחזרה לעניין הביטוחים הסיעודיים הקולקטיביים. מה שמדהים הייתה תגובת המפקחת סלינג’ר לפרסה שהיא עצמה קידמה. “מדובר במהלך חשוב מאין כמותו הנותן פתרון לבעיה כואבת שנמשכה במשק שנים ללא פתרון”, אמרה המפקחת מבלי למצמץ.