"לייבא הייטקיסטים? למה להרחיק עד להודו וסין במקום להילחם ב'חסמים'?"

הנה כמה טיעונים בעד. למשל, לא קיים חשש שהעובדים מהודו או סין יבואו על חשבון עובדים מקומיים, אלא ספציפית הכוונה לייבא עובדים בתחומים מאד מסוימים שהישראלים לא מיומנים בהם די. גם במדינות מפותחות אחרות בתחום ההייטק, יבוא עובדים בתחומים ספציפיים מקובלת. ואולי, אף אומרים התומכים במהלך, זה יהווה תמריץ לתחרות ופיתוח, על ידי הקמת עוד בתי ספר להנדסאים. על הטיעון הזה יקפצו בוודאי לא מעט אנשי מקצוע, ובצדק. תקשיבו למה שאומר סמי סעדי, מנכ"ל משותף ב"צופן" – ארגון שעוסק בהכשרת עובדים.

או מה עם כל המכללות הטכנולוגיות שנועדו בדיוק לשם הכשרת הנדסאים, טכנאים ועוד מקצועות נדרשים. ולמה מתוך 120 אלף עובדים בענף ההייטק הישראלי, רק 3,000 משרות מאוישות על ידי ערבים? בכל רגע נתון חסרים 5,000 עובדים בהייטק. אז למה רק שלושה אחוזים מציבור הערבים הישראלים מועסקים, ולא יותר? גם הציבור החרדי - גברים ונשים - משתלבים לאחרונה בהצלחה בענף. 

אז למה, מר נתניהו, להרחיק עד להודו וסין במקום להילחם, במה שאתם שם בממשלה אוהבים לכנות "חסמים", או במילים פשוטות בירוקרטיה. חבל, תתחיל להשתמש במה שיש. זה ממש לא רע, אפילו מצוין. גם בני הארבעים שכבר ניכתב להם "קשיש" על המצח.

קודם אנחנו, אחר כך הודים וסינים. לא חבל?
 
"איפה הכסף?", כל יום ב-16:00 ב"רדיו ללא הפסקה 103FM"