חלף עם הדוח: יוסף שפירא הוכיח שלמרות כל הביקורת, לא חסרות לו שיניים

העניין הציבורי בדוח מבקר המדינה שפורסם השבוע התמקד מטבע הדברים במה שמכונה "ביביטורס". ממצאים אחרים, חשובים לא פחות, נבלעו בסערת פרשת הנסיעות. חלקם הוצאו מהדוח והועברו לבדיקת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, הבוחן אפשרות לחקירה משטרתית פלילית. 
 

מנדלבליט נדרש לבדיקה המחודשת לאחר שקודמו, יהודה וינשטיין, החליט שלא להחליט. עקב כך ובשל ההתיישנות האפשרות לאי־פתיחה בחקירה הפכה לסבירה. אין זה המקרה הראשון שבו החלטות של וינשטיין נסחבות. אחד המקרים הנוספים נגע לפרשת העלמות המסים בבנק לאומי ארה"ב.
 

חקירה בנושא עלולה הייתה לגרור העמדה לדין פלילי של מנהלי הבנקים בישראל. המעשים של בנק לאומי הוגדרו על ידי שלטונות המס בארה"ב כעבירות פליליות. אז מדוע מה שפלילי בארה"ב אינו תקף לגבינו? את התשובה אמור היה לספק וינשטיין, שפנה כבר בסוף 2014 לרגולטורים הרלוונטיים (כמו בנק ישראל ורשות המסים) וביקש לשמוע את עמדתם. התשובות התמהמהו. המשטרה, שאמורה הייתה לחקור, המתינה להחלטת היועץ. הבדיקה שהחלה בתחילת 2015 נגררה ונגררה עד למועד פרישתו של היועץ שנה מאוחר יותר.
 

 

בסופו של דבר, גם במקרה הזה החליט וינשטיין שלא להחליט והלך לדרכו. וינשטיין חשש שהעמדה לדין פלילי תערער את יציבות המערכת הבנקאית. הוא התנהג בפועל כמפקח על הבנקים (שבאמת אחראי ליציבות) ולא כראש התביעה הכללית.
 

עדיין לא ברור מה יעשה מנדלבליט עם הירושה של קודמו. מה שברור הוא שאם ההחלטה בנושא תמשיך להיגרר, גם התיק עלול בסופו של דבר להיסגר באותה עילה של התיישנות. 
 

מי שדווקא כן החליט להחליט היה מבקר המדינה יוסף שפירא. הדוח שפורסם השבוע כלל ביקורת חריפה על מחדלי הפיקוח על הבנקים. הביקורת כוונה במישרין נגד המפקח הקודם, דודו זקן. שפירא התריע על הזנחת הפיקוח על פעילות הבנקים בחו"ל ועל היעדר היערכות מתאימה לשינוי במדיניות האכיפה של השלטונות האמריקאיים. באופן לא מקרי, בעיצומה של הכנת הדוח (בדיוק לפני שנה) הסיק זקן מסקנות והודיע על פרישתו.
 

כמה מילים נוספות על שפירא. הרקע למינויו ומבחן הקבלה אצל משפחת נתניהו יצרו את הרושם שמדובר באורח לרגע שאינו רואה כל פגע. בפועל מתברר שצמח כאן מבקר עם שיניים. שפירא, שלאיכות מופעי החקיינות שלו יצאו מוניטין בקרב חבריו, הוכיח שהביקורת שלו אינה חיקוי אלא המקור. בחודשים האחרונים הכין את דוח הביקורת על מבצע צוק איתן, אבל לא רק אותו.
 

בעיצומן של הבחירות לפני כשנה פרסם, למורת רוחם של אנשי הליכוד, דוח קטלני על המחדל בשוק הדיור בשנים האחרונות. כשמתווה הגז עמד על הפרק, פרסם דוח קשה על האופן שבו נוהלו הדיונים מול חברות הגז והיעדר מדיניות בקבלת ההחלטות. וכמובן שישנו הדוח המפורסם על ההוצאות במעון ראש הממשלה.
 

הדין וחשבון הקטלני הנוכחי, שפורסם בעיצומו של המו"מ לצירוף ליברמן, היווה שיא נוסף. עו"ד דוד שמרון, פרקליט המשפחה, רמז השבוע ברשת ב' שההסבר לפרסום אולי בפוליטיקה הפנימית במשרד המבקר. ייתכן שהוא כיוון לגורמים במשרד שביקרו לאחרונה את התנהגותו הרופסת כביכול מול השלטון.

 

אני מציע להתייחס לדברים כפשוטם. אין זו הפעם הראשונה שבה בעל תפקיד שמונה על ידי הבוס מפנה לו עורף (לתשומת לבם של הממנים). כך היה כשעופר עיני מונה כיו"ר ההסתדרות על ידי עמיר פרץ והתנער ממנו מיידית. כך גם היה כששלי יחימוביץ', שקודמה בתחילת דרכה הפוליטית על ידי אותו פרץ, שכחה ממנו שבועיים לאחר מכן. ומי יודע? אולי כך גם יהיה עם מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך.
 

ועניין נוסף ואחרון הנוגע לדוח. המבקר ביקר בחריפות את הגורמים הפוליטיים והאחרים על כישלון מדיניות שילוב המיעוטים במשרות ציבורית בשירות המדינה. אבל מה קורה אצל המבקר? במוסד מועסקים 550 עובדים, מתוכם 20 ערבים בלבד. אם נביא בחשבון גם את הדרוזים, אז המספר יגיע אולי ל־30. אצל המועסקים החרדים המצב גרוע יותר. נכון שרבים מהעובדים עם כיפות סרוגות, אך לא שחורות. אצל שפירא מועסקים חרדים בודדים בלבד. וזה לא שחסרים חרדים בקרב המשפטנים או רואי החשבון, המבוקשים כל כך בעבודת הביקורת. אז את הביקורת בעניין הכשלים בקרב בני המיעוטים ניתן להפנות לשם שינוי גם כלפי משרד המבקר עצמו. 
 

דובר המבקר מסר בתגובה שבמשרד מועסקים 22 עובדים שאינם יהודים, בהם שני מנהלי אגף וארבעה סגני מנהל אגף. הדובר תמה: "איך נגדיר חרדי? לא נספור את כל חובשי הכיפות השחורות שעובדים במשרד. יש חובשי כיפות בעלי זקן בשלל סגנונות".

בשבוע שעבר עשתה ח"כ אורלי לוי־אבקסיס צעד שעלול לחסל את הקריירה הפוליטית שלה. היא פרשה מישראל ביתנו לאחר שליברמן לא ניצל לדבריה את ההזדמנות לקדם במו"מ לכניסה לממשלה נושאים חברתיים. הרשתות החברתיות חיבקו אותה על המהלך החריג. "האמנתי עד לימים האחרונים שיש הזדמנות אמיתית לקידום תחומי הרווחה, אך לצערי ההזדמנות לא נוצלה בשום דרך", אומרת לי לוי־אבקסיס שבוע לאחר החלטתה.
 

ההסכם שנחתם שלשום היה מאכזב מבחינת התוצאות המקוות. כחלון סירב להתרגש מליברמן, ובניגוד לדרישותיו הפנסיה שודרגה באופן שוויוני ולא רק לעולים חדשים. התוספת של 1.4 מיליארד שקל נפרסה לארבע שנים (350 מיליון שקל לשנה). מקבלי הבטחת הכנסה יקבלו כ־300 שקל נוספים. 

הסיכום המאכזב נסגר בשלישי באישון לילה, לאחר שכחלון התבקש על ידי נתניהו להגיע בתום משחק הגביע ללשכתו (לאחר ניצחון מכבי חיפה, כחלון הגיע במצב רוח טוב). העיתוי נבחר על ידי ליברמן שהגיב: "עברתי ניתוח להארכת הפתיל הקצר שלי". 
 

שאלתי את לוי־אבקסיס איך בכוונתה לקדם כעת את האג'נדה החברתית שלה, כשהיא מחוץ לישראל ביתנו. לוי־אבקסיס: "האמת היא שגם כך לא היה לי עד היום יותר מדי קל ועכשיו המצב יותר מאתגר. הזהירו אותי שאם אעזוב את המפלגה תאבד לי היכולת להשפיע. לצורך קידום האג'נדה אשתף פעולה עם חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה. הייעוץ המשפטי בכנסת קבע שגם כסיעת יחיד יותר לי להעלות הצעות לסדר היום.
 

"חברים גם מימין וגם משמאל הציעו ברוב נדיבותם לאפשר לי להעלות הצעות לסדר היום בעניינים שאנחנו רואים עין בעין על חשבון המכסות שלהם. למען האמת, לא ציפיתי לכך, וזה מעיד על משהו יפה בפוליטיקה, במיוחד לאור כל מה שאנחנו רואים כאן לאחרונה".

"אני מרגישה היום הרבה יותר משוחררת. היציאה שלי דחפה לדעתי את המו"מ על הפנסיה לכיוון אחיד ולא סקטוריאלי. אני מאמינה שכחלון הבין את המסר ודרש שההטבות יחולקו באופן שוויוני. זה קרה בעבר גם בתנאים לדיור הציבורי. בשלב מסוים דרשו בישראל ביתנו שההטבות יינתנו בעיקר לעולים חדשים. לא שחלילה יש לי משהו נגדם, אבל יש כאן משהו לא תקין. גם כך הקריטריונים של משרד השיכון כלפי האוכלוסייה קשוחים ולעתים אכזריים. לעולים צריך כמובן לעזור, אבל הם כבר נהנים מעדיפות. ההטבות לדיור הציבורי חייבות להיעשות בצורה שוויונית".

"כמובן שאמשיך לקדם את הנושא ואני בשיחות מול בנק ישראל. המפקחת על הבנקים הבינה את הרציונליות ואמרה שיש היגיון בטיעונים שלי. גם חלק מאנשי המקצוע בבנק ישראל תמכו בי והסכימו שלא ייתכן לקפח קוני דירות יד שנייה בהשוואה לקונים ב'מחיר למשתכן'. בבנק ישראל נעשית עבודת מטה, ואנחנו אמורים להיפגש שוב. אני מסכימה לתקרת מחיר לגבי שווי הדירה. אסור למקד את ההטבות רק בפרויקטים של 'מחיר למשתכן'. אנחנו פוגעים בקריית מלאכי, בבית שאן ובעכו, ששם אין 'מחיר למשתכן'. התושבים שם לא זוכים בקרקע מוזלת ולא במשכנתה. זה עיוות חברתי. מדוע בית שאן מופלית לרעה לעומת עפולה? ככה לא עוזרים לפריפריה וה'מחיר למשתכן' אינו פתרון אמיתי למצוקת הדיור".
 

הסברת כשעזבת שלא קידמו את האג'נדה החברתית. ליברמן טען שבמשך שבע שנים הכל היה בסדר ורק מסיבות של אי־קידום אישי נזכרת להתלונן עכשיו.
 

"בנקודת הזמן הזאת של המו"מ היו נושאים כמו המשכנתה או הדיור הציבורי שניתן היה להעלותם, אך לצערי זה לא קרה. ליברמן היה נחוש להיכנס לקואליציה. איך אפשר לטעון שנזכרתי רק עכשיו? כל השנים האחרונות קידמתי נושאים חברתיים. במו"מ מיד לאחר הבחירות האחרונות נושא הדיור הציבורי עלה ביוזמתי. במו"מ הנוכחי מודרתי לצערי ולא שותפתי. כסיעת יחיד אמשיך להשתתף בכל הוועדות כמו ועדת הכספים וועדת העבודה והרווחה ואתמקד בנושאי רווחה".
 

ברשתות החברתיות הופצה השבוע תמונה שבה גבך מופנה לעבר ליברמן. נראה שאתם מתעלמים זה מזה ולא מחליפים מילה. איפה תשבי מעכשיו בכנסת? 
 

"אני באמת לא יודעת את התשובה. מבחינתי המקום פחות חשוב. אגב, לא ראיתי את התמונה שאתה מדבר עליה, אבל טבעי שכך תיראה שפת הגוף".

ועדת הכספים פתחה את מושב הקיץ בסערה עם שפע של יוזמות חקיקה. אחת ההצעות שעוררו סערה קשורה למוצר פיננסי חדש ששמו מעורר מיד פיהוק. קוראים לו "קופת גמל להשקעה". קופת הגמל היא אותו מוצר ישן וטוב שפעם נחשב לאפיק חיסכון אטרקטיבי לטווח הארוך. מישהו באוצר התעורר לפני כמה שנים והחליט לחסל אותו באמצעות ביטול הטבות המס. ועדת הכספים החייתה אותו השבוע ועוד שדרגה את תנאי ההשקעה.
 

בניגוד לעבר, הגמל החדש ימשיך להיות מוצר נזיל עם אפשרות משיכה מיידית ללא הטבות מס. מי שיתמיד עד גיל 60 ומעלה יוכל למשוך את הכסף כקצבה הפטורה ממס. מדוע החייה כחלון את המוצר, ומה ההיגיון בעיתוי הנוכחי?
 

אז ככה. 480 מיליארד שקל כספי פיקדונות שוכבים כיום בבנקים משועממים עד מוות ומחפשים אקשן. בריבית האפסית של קרנית פלוג, לא משתלמת הטרחה של להרים טלפון לסניף כדי לסגור את הכסף אפילו לשבוע. עד שהנגידה תואיל להעלות את הריבית, חלק מהכסף מנותב לשוק הדיור ומתדלק את המחירים. בסוגריים נעיר שלמרות נתוני השמאי הממשלתי מהשבוע, שוק הדיור מתחיל להראות סימני בלימה. בחלק מהערים המחירים מתחילים לרדת.

מי שמעוניין להשקיע בלי לשקוע, מוזמן לחשוב שוב אם זה הזמן להשקיע בדירה. רמת הסיכון עולה, ולאחר התקדמות "מחיר למשתכן" דהירת המחירים תיעצר. לצד הגדלת ההיצע, באוצר מעוניינים כאמור להוריד את הביקוש ולכן מייצרים אפיקי השקעה חלופיים.
 

זה המקום לחשוף שבימים אלה נבחנת באוצר הנפקת מוצר פיננסי נוסף שיעניק אפשרות להצמדה למדד מחירי הדיור. המוצר יתאים למי שחושב שמחירי הדירות יעלו עד אינסוף ומוכן להצטרף לעגלת המהמרים בלי להגדיל את לחצי הביקוש הישירים.
 

 

חזרה לוועדת הכספים. כשאיציק כהן, סגן שר האוצר, ביקש מיו"ר הוועדה משה גפני לאשר את הקופה להשקעה, הוא נדהם מההתנגדות העזה בניצוחו של יו"ר רשות ני"ע שמואל האוזר. לקראת הישיבה הצטייד היום בתגבורת של מנכ"ל הבורסה יוסי ביינהרט. האוזר נמצא בקשרים מצוינים עם גפני וקיווה שחבל ההצלה יגיע ממנו. קואליציית האינטרסנטים של ראשי הבורסה הזהירה שהמוצר החדש יחסל סופית את הבורסה ושוק ההון, ייבש אותה ועל הדרך יחסל גם את מנהלי ההשקעות.
 

השניים הזהירו שהכספים המנוהלים בקרנות הנאמנות ינטשו למוצר האטרקטיבי החדש. מעניין שהמוכיחים בשער לא שיגרו אזהרות דומות כשדלתות הבורסה נפתחו לרווחה לבתי השקעות בינלאומיים ששיווקו קרנות נאמנות זרות. מעניין גם שחברות הביטוח מפעילות כיום מוצר דומה (פוליסות להשקעה) באין מפריע ובלי שאף אחד יתמרד. וחוץ מזה, בבנקים מונחים כאמור כפגרים חסרי תנועה 480 מיליארד שקל הממתינים לתחיית המתים. כשאותם כספים יזרמו לקופות החדשות, כספי הצבירה ינותבו לבורסה, וזו דווקא סיבה לגידול במחזורי המסחר.
 

כדי להרגיע את המתנגדים ולתת להם לצאת בתחושת הישג החליט סגן השר להוריד את תקרת ההפקדה המותרת מ־100 אלף ל־70 אלף לשנה. "סיכמתי את העניין מראש עם גפני, כך שגם כאן אין מדובר בהישג אמיתי", גילה לי כהן.

מחירי הבנזין טיפסו בשלושת החודשים האחרונים כמעט בחצי שקל לליטר, במקביל לעליית מחירי הנפט. מחיר החבית נגע אתמול ב־50 דולר. במרץ עלה ליטר בנזין 95 אוקטן בשירות עצמי 5.54 שקלים. בתחילת השבוע הבא יעודכן המחיר, ומחיר הליטר צפוי לעלות מ־5.85 שקלים (המחיר כיום) לכ־6 שקלים.
 

לנהג הממלא את המכל ב־100 ליטר לחודש, מדובר בהוצאה נוספת של 50 שקל. נכון שזה לא פיגוע דריסה אך עדיין מדובר במועקה נוספת על הכיס. נזכיר ש־5.85 שקלים לליטר (בשירות עצמי) הם רק מחיר מומלץ מרבי. חברת דלק המעוניינת להיות מתחתיו מוזמנת לנסות ואכן ישנן כאלה.

אין מדובר בחברות מובילות כמו פז, דלק או סונול, אלא בחברות קטנות שלא כולם שמעו עליהן. כדאי לנו להתחיל לשנן שמות כמו סד"ש, תפוז, עוז, יעד או TEN. המחיר צפוי כאמור לעבור בשבוע הבא לקידומת 6 ומתחיל לשחק פקטור בהחלטת התדלוק.
 

מי שמע על חברת סד"ש, הנמצאת בבעלות הגברת סוזי פיפר? ובכן הבנזין נמכר אצלה בתחנת קרליבך בת"א, בחולון או בפתח תקווה בהנחה של 15 אג' לליטר (וזה חוץ מהנחת השירות העצמי כמובן). התחנה, במרחק מה מבית מעריב הישן, החזיקה עד להקמת הרכבת הקלה בשיא המכירות.

אז האם בעלת הבית השתגעה? ממש לא. כמו מיכאל גולן של עולם הסלולר, היא מבססת את אסטרטגיית המחיר הנמוך כדי להשיג נתח בשוק בקרב לקוחות קמעונאים. היא דורשת לשלם במזומן או בכרטיס אשראי, אין חנויות נוחות, ורמת השירות נחשבת לנמוכה מהמקובל בענף (כמו היעדר עובדים שאמורים לסייע למתקשים בתדלוק).
 

תפוז, עוז, יעד ואחרות הן חברות דלק קיקיוניות שהפכו את עיר המלבסים פתח תקווה לעיר עם התדלוק ללא הפסקה. היא מזכירה את התחרות הקיימת בין רשתות השיווק במודיעין. מעת לעת גם TEN שבניהול ערן וקנין מצטרפת לחגיגה עם 56 תחנות התדלוק שלה.
 

תפוז פתחה בתחילת אפריל תחנה באזור התעשייה פתח תקווה ויצאה במבצע הנחה של 70 אגורות לליטר (שאגב, כבר הסתיים). הרווח השיווקי שלה מסתכם ב־60 אגורות לליטר. היא רוצה לגייס לקוחות ולצורך העניין היא מוכנה להיסחט במחיר. המתחרות, כמו עוז או יעד, אינן אדישות ומגיבות בהורדת מחיר חריפה יותר. הוותיקות כמו פז, דלק, סונול ודור אלון צופות במתרחש, וכשהן חשות שם בזליגת קליינטים למתחרות, הן מצטרפות לחגיגת ההוזלות.

אז האם שווה לקפוץ לפתח תקווה רק כדי לתדלק? לא בטוח. חיסכון של 15־20 אג' לליטר אינו מצדיק בזבוז בנזין על נסיעה ארוכה. ואולם מי שנקלע בטעות לזירת ההתרחשות בפתח תקווה או לקרבת קרליבך בת"א - מוזמן לתדלק. אז אומנם במקום לא יוצע קפה ומאפה, והתדלוק יהיה קצת פחות נוח, אבל המחיר משתלם. חוץ ממני, אני מכיר אנשים נוספים המוכנים בתירוץ של סידור כלשהו בקרליבך, לבקר את הגברת סוזי מסד"ש.