1. חלון ההזדמנויות נסגר
השבוע האחרון היה אחד הפחות מוצלחים מבחינת שר האוצר משה כחלון. נקודת האור הבולטת הייתה הפעלת קרן "ברירת מחדל" (שעליה ארחיב מיד), כל השאר טעון תיקון. מזל שהכנסת יצאה השבוע לפגרה. יש לקוות שבמהלכה יוכנו שיעורי הבית, יופקו הלקחים וייערך מקצה שיפורים.
לכחלון יש עדיין מה לתקן ביתרת תקופת הכהונה שנותרה לממשלה, הזקוקה לדבריו "לחופשה" או "לאשפוז כפוי". ההתבטאות אצל רינו צרור הייתה מיותרת ותכליתה הייתה "דאחקה" על חשבון ביבי לטובת הברנז'ה. שר האוצר טוב בבדיחות, אבל לעתים הן על חשבוננו. אם לדעתו הוא יושב בבית משוגעים או במושב לצים, זה הזמן לברוח. ביום שני כונסה הישיבה השבועית של סיעת כולנו בכנסת, וכחלון התכוון לפתוח את הפגישה לתקשורת כדי להתבטא בנושא התאגיד הציבורי. בעקבות דבריו לצרור, היא נסגרה.
שר האוצר מסיים מושב כנסת עם שפע של רפורמות, אבל מרוב חקיקות ומלחמות דון קישוט, לא רואים את היעד. כדי לקדם את הבטחותיו לבוחר (ומעט פוליטיקאים בסביבה עושים זאת) הוא הספיק לריב עם הבנקאים, להסתכסך עם ענף הביטוח, להרגיז את הקבלנים, להוציא מדעתם את מגדלי הדגים ולשגע את התעשיינים. כולם לדבריו אינטרסנטים המעוניינים לשמור על נחלתם הפרטית על חשבון הכלל.
כמי שסיקר תקופה ארוכה את הבנקים, קשה לראות כיצד הפרטת חברות כרטיסי האשראי תתרום להורדת מחירים. סביר יותר להניח שגורל הרפורמה יהיה כגורל הרפורמה בקופות הגמל, שהכפילה את דמי הניהול עד שהפוליטיקאים התערבו. אפשר לקבוע בוודאות גבוהה שהרפורמה החדשה תעלה את הריביות, ועוד נתגעגע לאלה הנהוגות היום. הכל כמובן בשם התחרות. יוקמו בנקים חדשים? תביאו קונה לבעלי הבית שעוד נותרו והם ישמחו לברוח מהם.
השחקנים העתידיים במערכת הפיננסית, כמו קרנות השקעה, יגיעו בעיקר מחו"ל. חלקם ביקרו אצל המפקחת על הבנקים. רמת החשדנות שלהם כלפי הרגולציה הישראלית גבוהה, והם ירצו לגבות פרמיית סיכון על עצם הגעתם לכאן.
בואו ניקח דוגמה נוספת: שכר הבכירים. תכלית החוק הייתה מסע נקמנות בבנקאים בעילה של צמצום פערים. אלא שכדי לסגור פערים צריך להרים את אלה שמלמטה ולא להנמיך את אלה שהגיעו בעמל רב למעלה (כמו בהחלטה למיסוי בעלי הדירות). כחלון היה יוצא גדול וחוסך את הפארסה עם בית המשפט העליון לו היה מיישם את הצעת החוק המקורית של יאיר לפיד (הגבלה של 3.5 מיליון שקל, אי הכרה כהוצאה למס על תשלום מעבר לכך, וניתוק הקשר ההזוי לשכר המינימום בחברה), אבל הוא העדיף את שלי יחימוביץ'.
בואו ניקח את ענף הבנייה. השבוע נודע כי בכוונת שר האוצר למסות בעלי שלוש דירות ומעלה בסכום של 18 אלף שקל לשנה לדירה. סיפור המיסוי פורסם יומיים לאחר הדלפת הקלטת תוכן הפגישה של כחלון עם הקבלנים לערוץ 2. הקבלנים התלוננו על כך שבענף יש מחסור בקרקעות ובפועלים. בסוגריים, ההדלפה של ההקלטה כשלעצמה היא מהלך מלוכלך של הקבלנים - כחלון בסך הכל רצה לשמוע אותם. בפגישה התברר שלמרות הבטחותיו להורדת מחירי הדיור, כחלון נכשל (בשלב זה) במשימה. הסיבה היא הפניית עיקר מאמציו ל"מחיר למשתכן". את הפרויקטים בשאר אזורי הארץ או את משפרי הדיור הוא מזניח.
ההדלפה הביכה את שר האוצר, ביישה אותו והבהירה עד כמה הוא עצמו אובד עצות. התגובה לא איחרה לבוא. שר האוצר חזר למנהגו ותקף את הקבלנים בטענה שהם אינטרסנטים שניפחו במשך שנים את מחירי הדיור.
מחירי הדיור לא ירדו בשנה הקרובה לא כי כחלון לא רוצה, אלא כי הוא לא יכול. זה יקרה אם הנגידה תשתגע ותקפיץ את הריבית ב־1%. אבל שום דבר לא בוער בבנק ישראל. הריבית לא תעלה, וייתכן שתדירות עדכוני הריבית תפחת מ־12 פעמים בשנה לשמונה פעמים.
כחלון גם פתח חזית נגד מאות מגדלי הדגים בעקבות יוזמתו לביטול מכסי הייבוא. אז האם ביטול המכסים הוא שיוריד את יוקר המחיה?
השבוע סוכם ששר האוצר יקבל לידיו את משרד הכלכלה. לכחלון היו שלושה חודשים לחשוב את מי למנות לתפקיד. אז נכון שהוא חשב, אבל יואב גלנט לא רצה. האם נגמרו כל המחליפים? מינוי שר במשרה מלאה היה מסייע בשיקום היחסים עם התעשיינים במשרד ההולך ומתפורר. אלא שהוא העדיף לחקות את נתניהו וניכס לעצמו את התיק, ולא ברור עדיין לכמה זמן.
בתחילת השבוע הוא נפגש עם מנכ"ל המשרד עמית לנג, המתפקד בשנה האחרונה כשר הכלכלה בפועל. יומיים לאחר מכן הגיעו למשרד ראשוני פעילי כולנו לשעבר כדי לתפוס את משרותיהם. עובדי המשרד התבקשו בשבוע שעבר לרענן את חדרו הסגור של השר הנכנס. כפי שנראים הדברים, הוא יישאר סגור לפחות עד למושב החורף.
2. בגידת ראשי הארגונים
ראשי הארגונים העסקיים כרו השבוע מנהרה מתחת לכיסאו של שר האוצר. הם פנו לנתניהו מעל לראשו של כחלון בהודעה הפומבית הבאה: "היעדר ניהול מדיניות כלכלית - סכנה לעתידה הכלכלי והחברתי של מדינת ישראל".
בהמשך הם דרשו מראש הממשלה להתערב אישית בהחלטה על הקטנת יעדי הצמיחה בתקציב. במילים אחרות, ראשי הארגונים מביעים חוסר אמון בכחלון ובמדיניותו הכלכלית. מה זה אם לא קריאה למרד? לפנות ישירות לנתניהו בציפייה שיפעל מול כחלון, זה כמו לצפות שאורן חזן יפנה לזועבי בהצעה להצטרף לליכוד. ידיו של נתניהו כבולות. הוא תלוי לחלוטין בכחלון בכל הנוגע למדיניות הכלכלית והוא מסונדל. שר האוצר הוא החמצן של "ממשלת האשפוז".
על רקע זה נאלץ נתניהו לבלוע צפרדעי ענק כמו חוק שכר הבכירים ואת ההצעה מהשבוע (המופיעה בחוק ההסדרים) למסות ב־18 אלף שקל לשנה בעלי דירות. מאחורי הקלעים של המכתב עמד נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש, שבישל את הדייסה ממקום חופשתו בצ'ילה. חוץ מהאיוולת בפנייה לביבי, המכתב מעיד על כפיות הטובה של החתומים עליו.
מילא ברוש, ששרף את הגשרים עם שר האוצר, אבל מה עם כל האחרים? המכתב חתום גם על ידי נשיא איגוד לשכות המסחר אוריאל לין. האחרון הוזמן על ידי כחלון לישיבת "השולחן העגול", מהלך שהיה אחד הגורמים להצתת האש מול ברוש. על המכתב חתום גם יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים, יאיר סרוסי - אותו סרוסי שביקש במהלך פגישת ראשי המשק עם כחלון לשים מאחור את המחלוקות ולדאוג לעתיד המשק.
ללא קשר למכתב, גם ליו"ר בנק לאומי דוד ברודט היו השבוע עצות לשר האוצר. באחד הכנסים טען ברודט, כי "בעיית הדיור מעסיקה יותר מדי את קובעי המדיניות על חשבון בעיות אמיתיות לטווח הארוך". ברודט טועה: בועת הדיור היא בעיה לאומית אסטרטגית. וחוץ מזה, הוא גם כפוי טובה: לא ברור אם כחלון מודע לפרט הקטן הבא, אך החשכ"לית המוערכת מיכל עבאדי־בויאנג'ו תמכה בכהונת ברודט כיו"ר לאומי לשלוש שנים נוספות.
ברשימת החותמים נמצא גם רועי כהן, יו"ר ארגוני העצמאים. כחלון קידם עבור העצמאים הקמת קרן פנסיה ותשלומי דמי אבטלה, וזאת הכרת התודה שלו. יו"ר התאחדות המלונות אלי גונן, שגם הוא חתום על המכתב, עוד מצפה שכפרס על "התנהגות טובה" כחלון יקל את התקנות לבניית בתי מלון בקרבת הים.
מי שבחוכמתו הרבה לא חתם הוא מנכ"ל איגוד חברות הביטוח, עו"ד גיא רוטקופף. הוא הבין כי חברות הביטוח עוד יזדקקו לכחלון, ולכן לא מומלץ להקריב את האינטרס שלהם לטובת מכתב מטופש שיצא ביוזמת ברוש.
עניינית, אפשר להתווכח על מתכונת הטיפול של שר האוצר במגזר העסקי. מצד אחד, מס החברות הופחת בתקופתו ב־3.5%(!) - 1.5% ירדו בתחילת השנה ו־2% נוספים יופחתו בשנתיים הקרובות. מסי חברות ההייטק האסטרטגיות בפריפריה ימשיכו לרדת. מס ההכנסה וגם מע"מ יורדים. אבל גם המוזיקה עושה את הטון. כחלון נוהג ללעוג לעתים, גם פומבית, לאנשי הסקטור העסקי. ויש גם מחלוקות על פתיחת השווקים לייבוא, הפרטת מכון התקנים ועוד. אבל כל אלה רחוקים מלהיות סיבה לשריפת המועדון, ועוד לשתף באירוע את נתניהו.
3. המחדל והברירה
שר האוצר ניכס לעצמו השבוע תפקיד חדש: יועץ פנסיוני הממליץ ללקוחות באיזו קרן פנסיה לבחור. עם פרסום דבר זכייתם של בתי השקעות מיטב דש והלמן אלדובי בניהול קרן הפנסיה "ברירת מחדל", מיהר שר האוצר להמליץ ל"לקוחותיו": "אני קורא לכל העובדים, דאגו לעתידכם והצטרפו לקרנות הזוכות. ההבדל בכיס בגיל הפנסיה יהיה מאוד משמעותי".
בדקתי באוצר אם כחלון קיבל רישיון יועץ מדורית סלינגר הכפופה לו, והתשובה הייתה שלילית. כחלון גם אינו מחזיק בייעוץ השקעות מטעם רשות ני"ע. כל שר אוצר יודע שעדיף להימנע מהמלצות או התערבות בנושאים הנושקים להשקעות בבורסה. עדיף שלא לחוות דעה בנושא רגיש זה.
"אני לא יועץ השקעות", נהגו שרי האוצר לענות על שאלות על מצב הבורסה. כחלון ידוע כאחד שנזהר מאוד בדבריו ונמנע מלהתערב או מלחוות דעה בנושאים "רגישים" כמו משק הגז או קבוצות רכישה. אז מדוע דווקא כאן הוא כשל?
בגלל עודף מוטיבציה. הוא כל כך התלהב ובצדק מתנאי ההשקעה בקרנות החדשות, עד שמיהר להמליץ על ההשקעה. מי שנפגעו מהמלצת הקנייה הם כמובן בתי ההשקעות הגדולים המנהלים כדין את קרנות הפנסיה. אלה שגם כך נפגעו מהמהלך לא הביאו בחשבון שכחלון יהפוך למשווק עבור המתחרים. ואכן, בבית ההשקעות מיטב דש לא החמיצו את המלצתו הנלהבת של כחלון והפכו את דבריו למודעת פרסום ענקית. בלשכתו לא רוו נחת מכך, ויום לאחר מכן המודעה שונתה.
קרן "ברירת מחדל" נחשבת מהלך חסר תקדים בשוק ההון. הפוליטיקאים, שרצו תחילה להגביל בחקיקה את דמי הניהול, דחפו את סלינגר להקים את הקרנות החדשות. זאת הייתה ברירת המחדל שלה.
סלינגר כל כך נחפזה, עד שבניגוד לחובת חוק המכרזים לא שיתפה בהליך המכרז את החשבת הכללית באוצר.
דמי הניהול בקרנות החדשות שואפים לאפס ונמוכים כדי מאית ממה שגבו עד היום. מדובר בדמי הניהול המרביים של 6% מסכום ההפקדה החודשית ו־0.5% מסכום הצבירה בקרן. כל אחד רשאי לעבור לקרן (אגב, בהלמן אלדובי ניתן לעשות זאת מיידית) ולחסוך מאות שקלים בדמי הניהול. לי זה מזכיר במדויק את הרפורמה בסלולר, שעם כניסת מיכאל גולן כמתחרה חדש דמי המינוי נחתכו באכזריות. ענף הפנסיה עומד לחטוף מכה דומה.
כאן ניתן לתמוה: אם בקרן פנסיה זה בסדר, מדוע שהאוצר לא ייצא במכרז לניהול קופת גמל, קרן השתלמות או אפילו קרן נאמנות? או שסלינגר תהיה לא
רק הממונה על שוק ההון, הממונה על החיסכון והמפקחת על הביטוח, אלא גם היצרנית הראשית של מוצרי הפנסיה בישראל.
האירוע הפיננסי המכונן הזה גרר עתירה של גופי הניהול וחברות הביטוח לבית המשפט העליון. זה אישר בסופו של דבר את הפעלת הקרנות, אם כי בשינויים קלים. האם כדאי להצטרף לקרן הפנסיה החדשה? מבחינת גובה דמי הניהול מדובר בקופה מנצחת. אבל צריך לזכור שדמי הניהול זה לא הכל, ועדיין קיימים גורמים כמו התשואה ורמת השירות שאותם יש להוכיח.
4. אשר יגורתי
איש העסקים אליעזר פישמן מזכיר בובת קפיץ במשחק ילדים. לאחר שנמתח כלפי מטה, הוא שב ומתרומם עם שחרור הקפיץ. כבר בתחילת שנות ה־80, בעקבות המפולת הגדולה בבורסה, הוא עמד להתרסק, אבל שנתיים לאחר מכן שב להתאושש. לפני עשור נקלע לקשיים בעקבות פרשת המרמרה הפרטית שלו - ההשקעה הכושלת בלירה הטורקית. באורח פלא הוא קם מהרצפה וניער את בגדיו כאילו כלום.
הפעם, בעקבות תביעת רשות המסים בסך 196 מיליון שקל, הוא עלול להידרדר לפשיטת רגל. נראה שהפעם זה רציני. אבל מהיכרות אישית עם איש עסקים יוצא דופן זה, אף פעם אי אפשר לדעת אצלו מה יהיה בסוף. כמו עם נבחרת גרמניה בכדורגל, אצל פישמן זה לא נגמר עד שזה לא נגמר.
התסבוכת התורנית היא "באשמת" רשות המסים שסירבה להכיר בהפסדים שנגרמו לו בהשקעה בלירה הטורקית כהוצאה לצורך מס. פקיד השומה למפעלים גדולים סירב לקזז הפסדים אלה כנגד רווחים מהשקעות אחרות שמימש. פישמן לקח את פקיד השומה לערעור בכל הערכאות המשפטיות והפסיד.
אגב, הגיע הזמן לנפץ את המיתוס שרשות המסים פועלת רק נגד דגי רקק ואילו מול הגדולים היא מתקפלת. הנה, מנהל רשות המסים, משה אשר, אינו חושש לצאת נגד פישמן ונגד בעלי הון אחרים הנמצאים על הכוונת, כמו יו"ר בנק הפועלים לשעבר שלמה נחמה (בפרשה אחרת הנוגעת למכירת דירה). אלה אינם דגי רקק.
לפני ארבע שנים ניסה שר האוצר הקודם, יובל שטייניץ, לאמץ את המלצת שרה נתניהו ולמנות לתפקיד את אחד מחביביה. ניסיון המינוי ההזוי נעשה אף על פי שאשר נבחר על ידי ועדת איתור. הוא לא ויתר, עתר לבג"ץ, ונתניהו נאלץ להרים ידיים ולאשר את המינוי.
אשר הוא אחד ממנהלי רשות המסים המוצלחים ביותר. אם ניקח לדוגמה את אירוע השבוע האחרון, אז חוץ מפישמן, הצליחה רשות המסים לשים את ידה על דיסק מצרפת ובו רשימת 8,000 בעלי חשבונות זרים. נכון שמרביתם אינם עבריינים וחלקם הגדול הגיעו להסדרים עם הרשות, אבל בטוח שחלקם לא ישנים טוב בלילה.
סיפור נוסף הוא ניסיונו של אשר לשים סוף לישראבלוף של אי תשלום המס בקיבוצים. אף שחלקם עבר הפרטה ומשלם משכורת לחברים, הם לא משלמים מס. אשר ממליץ בחוק ההסדרים לתקן את העיוות. הדבר לא יעבור בשקט ויהיה כנראה צורך בחקיקה במסלול המקובל של הכנסת. בזכות כל אלה, עודפי גביית המסים הסתכמו מתחילת 2016 ב־4.5 מיליארד שקל. עודפי הגבייה מאפשרים לתדלק את מדיניות החלוקה של שר האוצר: הפחתת מכסים, מע"מ, מסי חברות ומס הכנסה.