להשקיע ולא לשקוע: באחד הטורים האחרונים עסקתי במיעוט חלופות ההשקעה של גופים מוסדיים, הנאנקים תחת זרם כספים הנאמד ב-100 מיליארד שקל לשנה. אלה צרות של עשירים, אבל בכל זאת צרות. האוצר ער לבעיה ומנסה לעשות משהו. פורסם מכרז להקמת קרנות שהתמחותן השקעה בחברות הייטק ובחברות הזנק. האוצר, באמצעות החשב הכללי, גם מעוניין לצרף מוסדיים המנהלים עבורנו את הפנסיה לתוכנית השקעה יומרנית בתשתיות.
בינתיים, עד שהתוכניות תהיינה מעשיות, הכסף ממשיך לדלוף לחו"ל. זה עובד כך: מאתרים שותף אסטרטגי זר המחפש הזדמנויות השקעה בארה"ב. השותף קונה אחוזים בודדים במיזם כדי להוכיח שגם הוא מסכן את כספו. כך קונים מקבצי דיור, בתי אבות או כל עסקת נדל"ן כשרה אחרת. הראל השקעות הייתה לפני עשור חלוצת טרנד ההשקעות בחו"ל, ובעקבותיה הלכו האחרים.
אבל קיימת אפשרות אחרת. אפשר לקרוא לה שיטת ה"גם וגם" מהפרסומת ברדיו: גם להשקיע בחו"ל בהשקעה ממוקדת וגם להשיג תשואה ממוצעת של 27% לשנה. הפעם האחרונה שבה שמעו על תשואות כאלה הייתה בקרן פימי של ישי דוידי, אבל מתברר שהן קיימות גם בנדל"ן. מדובר בהשקעות המתבצעות דרך קרן אלטו, קרן השקעות שהוקמה לפני שבע שנים על ידי הפרסומאי לשעבר מודי כידון. בשבועות האחרונים קיבלתי ד"ש מגופי השקעות מוסדיים שנכחו בפרזנטציה של כידון במסגרת תוכנית לגיוס 300 מיליון דולר.
קרנות אלטו שבניהולו גייסו עד היום 250 מיליון דולר. כידון מספר לכל המתעניינים את סיפור חייו. חיידק הנדל"ן תקף אותו ב-1994, מיד לאחר השלמת העסקה למכירת משרד הפרסום גיתם לשותף בינלאומי. מה עושים בכספי האקזיט? אדם נורמלי מנצל את עשרות מיליוני השקלים לקנות מטוס פרטי. היותו טייס חיל האוויר בדימוס יאפשר לו לקפוץ לטברנה בלרנקה, או לטוס לאילת למסעדת דגים טובה. אפשרות אחרת היא להשקיע את כספי הפנסיה באמצעות אחרים.
אלא שכידון בחר אחרת. זמן האיכות נוצל לתחום הנדל"ן. לא. אין הכוונה לרכישת יחידת דיור בבית גיל הזהב. הוא ושותפו אהוד סמסונוב יזמו את הקמת בית רשת ברמת החייל, ולאחר מכן את בית ויקטוריה ברמת החייל. עם ההצלחה הגיע התיאבון שהביא להקמת חברת הנדל"ן ויתניה, הנסחרת בתל אביב בשווי 580 מיליון שקל. בד בבד יצא ללימודים בהרווארד, וב־2007 החליט להקים את אלטו עם שותפים כמו יניב מלמוד.
המשקיעים באלטו כוללים את בית ההשקעות אלטשולר שחם, קרן הפנסיה גלעד, איילון ביטוח, עובדי בנק לאומי באמצעות לאומי פרטנרס, קופות הגמל של דיסקונט, קופות מפעליות בניהול פסגות, IBI ומיטב דש. ויש גם משקיעים פרטיים מהבולטים בישראל, שאינם מצטערים על כך. תיק ההשקעות כולל 39 נכסי נדל"ן, אך ורק בארה"ב, בהיקף 1.1 מיליארד דולר. הנכסים להשכרה משתרעים על שטח של 1.1 מיליון מ"ר. עד היום נרשמו 17 אקזיטים. הבולט שבהם, בהיקף של 42 מיליון דולר, נעשה בימים אלה בסן דייגו. הקרן רשמה רווח של 14 מיליון דולר.
שיטת אלטו מבוססת על חמישה עקרונות השקעה. הראשון הוא מיקום: הנכס שקונים יהיה באזור בצמיחה כלכלית. לפי הנתונים, 40 מיליון מתוך 323 מיליון אמריקאים משנים פעם בשנה את מקום מגוריהם משיקולי עבודה; העיקרון השני הוא האנשים: השותפים בקרן הם מקצוענים הנוהגים בשקיפות מלאה; השלישי: הקרן תמיד תצרף שותף מקומי שיש לו הקשרים הנכונים עם הברוקרים ועורכי הדין כדי לקבל את העסקאות הטובות ביותר.
העיקרון הרביעי: השותף מחויב להשקיע לפחות 20% מהעסקה כדי שזהות האינטרסים עם אלטו תהיה מלאה; עקרון ההשקעה האחרון מכונה כלל הטסלה: אמרנו טסלה? נכון. השותף חייב להתגורר ברדיוס של 150 מייל ממקום הנכס. 150 מייל הם טווח הנסיעה של המכונית החשמלית טסלה. במילים אחרות, השותף מסוגל לקפוץ בכל רגע נתון לנכס ולא רק לנהל אותו בהתכתבות.
הנתונים הוצגו בפרזנטציות לגופי ההשקעה המוסדיים. חלקם שוכנעו והשקיעו. אחרים יושבים עדיין על הגדר. עכשיו יש גם לקוראי הטור הזדמנות להבין איך אלה שכבר יש להם כסף מצליחים להתעשר עוד יותר בסביבה של ריבית אפסית. אני לא נמנה עמם. אני מאותם לקוחות המקבלים על הפלוס ריבית שנתית המספיקה בקושי לקניית מנת פלאפל, ועוד להגיד תודה.
2. אדם טבע ודין: מכל הברבורים השחורים שנחתו על שולחן הנהלת טבע, פיטורי 350 עובדים היה מה שחסר. הדבר מצביע על שיקול ניהולי לקוי, המהדורה העסקית לפרשת המגנומטר בהר הבית: ההבדל בין צודק לחכם. אז אולי מספר המפוטרים בסוף יהיה נמוך יותר, ואולי תנאי הפרישה יהיו נדיבים, אבל מדובר בשטות עסקית.
הפעם האחרונה שבה נעשו פיטורים מסיביים במגזר העסקי הייתה לפני 15 שנה בבנק הפועלים. בעלת הבית שרי אריסון שילמה ריבית דריבית. המילה פיטורים לא הופיעה מאז בלקסיקון העסקי. פרישה מרצון כן. פנסיה מוקדמת כן. קיצוצי שכר למען העובדים האחרים כן. אבל פיטורים? וחוץ מזה, מדובר ביריקה בפרצופו של אבי ניסנקורן, מזכ"ל ההסתדרות שרק לאחרונה נבחר מחדש.
מה ייתנו פיטורי כמה מאות עובדים לחברה המעסיקה בישראל 7,000 עובדים ובעולם כולו 57 אלף עובדים? שכר המנכ"ל (הזמני) יצחק פטרבורג, העומד על חצי מיליון שקל לחודש פלוס בונוס של 13.5 מיליון שקל, יכול להספיק לתשלום שכרם החודשי של מחצית המפוטרים.
מדוע לפטר אם לפי הפרסומים ועדת האיתור ניסתה לפתות את פסקל סוריו, מנכ"ל המתחרה אסטרה זנקה, ב־20 מיליון דולר לשנה? כן, שלי (יחימוביץ'). זה מה שמשלמים למנכ"ל על מוניטין בינלאומי כדי לנסות להציל חברת ענק כמו טבע. למרבה ההפתעה, גם השכר הזה לא הספיק לו.
אגב, השבוע נודע לי שבעל המניות העיקרי באסטרה זנקה הוא נכדו של חסיד אומות העולם ראול ולנברג השוודי. אבל זה לא עובד בעסקי הפרמה.
טבע יונקת מעטיני המדינה הטבות מס של מיליארדי שקלים וזוכה להעדפות בתחומים שונים בגלל שיקולי תעסוקה. אז איך היא מעיזה לפטר? התשובה פשוטה מכפי שהיא נראית. טבע מתחילה לאבד את הצביון של כחול־לבן שניתן לה בתקופת המנכ"ל המיתולוגי אלי הורביץ (בסוגריים אשאל איך ייתכן שבנו
חיים הורביץ, המנוסה כל כך בתחום הפרמה, עדיין מחוץ לדירקטוריון).
הכחול־לבן של טבע מתחיל לדהות, כי היא נשלטת בפועל על ידי בעלי מניות זרים. באסיפה הכללית האחרונה התנגדו בעלי המניות הישראלים (למעט בני לנדא) לאישור שכר הבכירים המפליג, אך הזרים הצביעו בעד. בטבע מכהן יו"ר דירקטוריון מצוין בשם סול בארר, שהוא בעלים של אחת מחברות התרופות הגדולות ומרבה בתרומות לישראל, אבל גם הוא מתכופף בפני הרוחות החדשות.
קשה להאמין שארז ויגודמן, המנכ"ל הקודם, היה נותן ידו לפיטורים. אפשר היה להוביל מתחת לרדאר מהלך מוסכם לפרישה מרצון בלי לעורר רעש. איך אני יודע? כי בתקופתו כבר נעשו מהלכים כאלה. אלא שויגודמן הועף בסערה עוד לפני שמונה לו מחליף, ובלי לחשוב מה יקרה ביום שאחרי. זה מסוג הפיטורים הבוטים המאפיינים גופי השקעה אמריקאיים שבוצעו למרות התנגדות חלק מחברי הדירקטוריון הישראלים. התייחסו אליו כאל מי ששבר צעצוע בחנות ונדרש לשלם. זה לא שלויגודמן לא היה על מה לשלם, אבל אותו מנכ"ל שקלקל יכול היה להיות המתאים ביותר לתקן. אבל לבעלי המניות הזרים נמאס ממנו, והם דרשו מנכ"ל בעל ניחוח בינלאומי.
בגלל מיעוט קופצים על האתגר, טבע תקועה כבר שמונה חודשים עם מנכ"ל זמני במשכורת קבועה. פטרבורג הסכים כי היה היחיד בסביבה, ואף אחד לא היה מוכן לקבל את התפקיד כפוי הטובה. הבעיה היא שמנכ"ל זמני מוגבל ביכולתו לקבל החלטות ארוכות טווח. פטרבורג עצמו אינו בונה על כך שיהפוך מנכ"ל קבוע. ספק אם בינתיים הוא מסוגל להחליט על מכירת חטיבת הסרטן או חטיבת בריאות האישה כדי לצמצם מיליארדים מהחובות. שלשום יצא לחו"ל, אולי כדי לפגוש מועמד נוסף לתפקיד המנכ"ל.
סאגת הפיטורים בטבע היא דוגמה אחת לתהליכים הקשים שחוותה החברה. לו היה מדובר בחברה בינונית או קטנה, סביר להניח שהיא הייתה הופכת מזמן ליעד להשתלטות עוינת על ידי אחת המתחרות. אבל טבע היא השוק הגנרי כולו, וקשה להשתלט עליה. זה כאילו שטריפל סי הקטנטנה תשתלט מחר על סלקום, או שבית מרקחת תורן בכפר סבא ישתלט על סופרפארם.
בינתיים קונצרן התרופות תלוי באוויר, והזמן פועל לרעתו. יש לקוות למענו ולמעננו שטבע לא תמשיך להידרדר. חשוב שגוני הכחול־לבן לא ייעלמו מצבעי החברה ושפתח תקווה תהיה אתר הניהול המועדף על פני כל בירות העולם. אלא שהמצב הנוכחי רע, וסאגת הפיטורים היא דוגמה להחלטה ניהולית נוספת כושלת.
3. החוק והחוקן: בשבוע שעבר השתתף איתן כבל בכנס על ענף הביטוח, והודה שחברות הביטוח יצאו מהפוקוס כיוון שהמוקד הרגולטורי נמצא במערכת הבנקאית. והוא צודק. במושב הכנסת הנוכחי נאלצו הבנקאים להזיע בהתמודדות מול אין ספור יוזמות פיננסיות של האוצר ושל חברי כנסת שנועדו לשדרג את מצב הלקוח. הסנטימנט השלילי כלפיהם הועצם גם בגלל קריסת הטייקונים.
דיוני ועדת החקירה שהחלו שלשום נערכים בזמן לא טוב. הם מעצימים את הסנטימנט השלילי גם נגד הרגולטור האחראי - המפקחת על הבנקים. חדוה בר צריכה לברך על כך שהכנסת יוצאת לפגרה, ומבחינתה מוטב שזאת תהיה פגרה ללא מועד תפוגה.
שמעו סיפור שגונב לאוזני השבוע. בשבוע שעבר ביקשה בר להיפגש עם ח"כ רועי פולקמן, אחד מאדריכלי בליץ החקיקה הבנקאית. עם תחילת הפגישה עלתה השיחה לטונים גבוהים, והמפקחת שלפה רשימה של 27 יוזמות חקיקה בנקאיות ממושב הכנסת האחרון (אגב, מאז נוספו שתיים). "אני לא יכולה לעבוד כך", הטיחה בפולקמן. "אני לא מסוגלת לגבש תוכניות ארוכות טווח כשאני צריכה להתמקד בשיגעונות היומיומיים שלכם. אל תלכו ליוזמות חקיקה מעל לראש שלי לפני שאתם בודקים איתי. אם יש דברים שאתם רוצים לשנות, תפנו אלי".
פולקמן המנוסה לא התבלבל והסביר שעם כל הכבוד לאסטרטגיה "ארוכת הטווח", הציבור מעוניין בתוצאות בטווח המיידי. "הציבור צריך להרגיש את השינויים באופן מיידי ולא להתרשם מ'התהליכים'. את חייבת להביא בחשבון גם את אורך הקדנציה של שר אוצר", הוסיף. לא לחינם קיבל פולקמן את תואר הפרלמנטר המצטיין מטעם המכון לדמוקרטיה.
קשה שלא לחוש חמלה כלפי המפקחת המוחלשת. בכנסת הולכים לה בכל הכוח על הראש. היא מתגעגעת ל"הודנה הרגולטורית" שהבטיח משה כחלון לנגידה קרנית פלוג מיד עם אישור הרפורמה בבנקאות. אבל זה לא קורה.
השבוע הועלתה הצעה המחייבת את הפיקוח לערוך ביקורת בבנקים לפי דרישת ועדת הכספים, ולהעביר אליה את הממצאים. בימים כתיקונם מהלך כזה היה מחולל רעידת אדמה. הפעם הוא עבר בשקט מצמרר. השותפים ליוזמה אינם רק חברי כנסת מהאופוזיציה כמו שלי יחימוביץ', אלא גם מי שנמנים עם השמנה והסולתה של הקואליציה כמו פולקמן, משה גפני ומיקי זוהר. ההצעה אינה מקרית. גפני מעוניין לקדם את חוק הגמ"חים לפי סדר היום של ישיבות בני ברק. המפקחת השמיעה ציוץ עצמאות וקיבלה על הראש. קשה להאמין שהחוק יעבור בסוף, אבל השוט כבר הונף.
זובור דומה נערך למפקחת על הביטוח. כתנאי להקמת רשות שוק ההון היא נדרשה להגיע לוועדת הכספים לפני אישור יוזמות רגולטוריות שנויות במחלוקת, כמו מבנה ההון בחברות הביטוח.
אבל חייבים להודות שהבנקאים וגופים פיננסיים כמו חברות ביטוח הביאו את זה על עצמם. יותר מדי פעמים מקדמת בר את האינטרס הבנקאי. זה קרה ביוזמת READ ONLY לשיפור התחרות באמצעות המידע על מצב החשבונות. זה חזר על עצמו בסחבת של עידוד המעבר של לקוחות בין הבנקים וגם בביטוח פיקדונות. אז כשאין ברירה מתערבים, ולפעמים אכן בצורה בוטה.
אמריקן אקספרס ודיינרס, למשל, נאלצו לחתוך ב־50% את העמלות הנגבות מבתי עסק. עד היום הם ניצלו את כוחן המונופוליסטי (כי יש להן בלעדיות בהפצת הכרטיסים). דיינרס ואמריקן אקספרס גוזרות קופון של 3% על כל חשבון במסעדה. עוד קודם לכן הגיש ח"כ עודד פורר (ישראל ביתנו) הצעת חוק הפותחת את שוק דיינרס ואמריקן אקספרס לתחרות. פורר, שפעל בעקבות תלונת לאומי קארד, נאלץ להמתין עם ההצעה בעקבות התערבות האוצר שהביאה כאמור להפחתה.
מנכ"ל האוצר שי באב"ד הגיע לתוצאה לא רעה: המתווה חותך את העמלה הממוצעת ל־1.99% לעסקה בתוך שלוש שנים. האם מסעדות, בתי קפה או בתי עסק קטנים אחרים יחלקו איתנו את החיסכון הנאמד ב־100 מיליון שקל לשנה? ספק רב, אבל בכל זאת מדובר בגלגל הצלה המשפר במשהו את סיכויי ההישרדות של 60 אלף עסקים קטנים. המפקחת על הבנקים לא הייתה צריכה לחכות שזה יקרה. היא הייתה חייבת ליזום.
דוגמה אחרת. כשמגיפת סגירת הסניפים (לצורכי התייעלות) הייתה בשיאה, התערבה בר רק לאחר שחברי כנסת איימו ליזום חקיקה. בעקבות כך סוכם שסגירת סניף תיעשה בתיאום מראש עם הפיקוח, בתנאי שללקוחות יוצעו חלופות.
גם בתחום המשכנתאות, שנחשב לענף התחרותי יותר בבנקים, הוגשו על ידי פולקמן, יואב קיש (ליכוד) ורחל עזריה (כולנו) לפחות ארבע יוזמות חקיקה: הארכת תוקף הצעת הריבית במשכנתה מ־12 יום ל־24 יום, שינוי נוסחת עמלת הפירעון המוקדם, "חוק הגרייס" המאפשר למובטלים לדחות פירעון משכנתאות, והסדרת פעילות יועצי המשכנתאות. לכך יש להוסיף את הסדרת שוק "ההלוואות החברתיות" המכונות P2P.
צונאמי כזה של חקיקה בנקאית לא היה אף פעם. בסופו של דבר, הבנקאים יעמיסו את עלות "ההטבות" על הלקוחות החזקים, כי הם רוצים להמשיך להרוויח. מבחינת חברי הכנסת מדובר בהטבות ממוקדות לציבור הנזקק. כל זה קורה לאחר שרק לפני חמש שנים המליצה ועדת זקן, שהוקמה בעקבות המחאה, על צעדים להגברת התחרות, כולל ביטול חלק מהעמלות והכללת עמלות נוספות תחת הפיקוח על הבנקים. בבנקים טענו שהגיעו לקצה גבול היכולת. מתברר שקצה גבול היכולת בפוליטיקה הישראלית יחסי מאוד.
4. בשידור חוקר: אין איש עסקים, בוודאי לא בנקאי, שלא שמע על עו"ד רם כספי. אפשר לכנות אותו כקונסיליירי של הטייקונים. ובכל זאת הוא עדיין לא השמיע את קולו בכל הסאגה של ועדת החקירה הפרלמנטרית לאשראי לטייקונים.
"ועדת החקירה מורכבת מחברי כנסת נכבדים והגונים בראשות איתן כבל. לו דעתי הייתה נשמעת, היו מורידים משם את המילה 'חקירה'. ועדה פרלמנטרית שמורכבת מפוליטיקאים, לעתים עם אג'נדה, שונה במהותה מוועדת חקירה ממלכתית", אומר כספי. "השוני הוא מהותי כי לוועדת חקירה ממלכתית יש סמכויות לזימון עדים ולהצגת מסמכים. החוק מעגן את הזכויות של הנחקרים במובן שאם רוצים להסיק מסקנות אישיות, חייבים לאפשר לנחקרים להתגונן באמצעות עורכי דין, לחקור את העדים, לזמן עדים נוספים ולהציג מסמכים".
האם לדעתך יש טעם בהקמת ועדה החוקרת מה שהתרחש לפני 20 שנה ולא מה שרלוונטי להיום?
"הוועדה הפרלמנטרית צריכה לשקול את סוגיית מתן האשראי על ידי המערכת הפיננסית בזמן אמת ולא בדיעבד. וכבר נאמר כמה קל להיות חכם לאחר מעשה. על הוועדה לבחון את טיב האשראי בהשוואה לביטחונות שניתנו בזמן אמת. הואיל ואנחנו לא מטפלים בארכיאולוגיה אלא בהסקת מסקנות כלפי העתיד, עדיף היה לעסוק בנושאים אקטואליים. למשל, כיצד חברות אמריקאיות מעדיפות לגייס כסף בתל אביב ולא בניו יורק".
"צריך להציב סימן קריאה גדול על המניע שלהן. המלצות תמיד טוב לקבל כלפי העתיד ולא ביחס לעבר. נניח שבנק הפועלים נתן לפישמן לפני 20 שנה אשראי לקנות את 'ידיעות'. העיתון הרוויח אז מאות מיליוני שקלים לשנה. מי שנתן את האשראי לא ציפה שהעיתונות הכתובה תגיע למצב העסקי הנוכחי. חשוב שלא לראות את הדברים בחוכמה שבדיעבד".
האם תמליץ לבנקאים לשתף פעולה עם הוועדה?
"על הוועדה להודיע כבר כעת שהיא תסיק מסקנות והמלצות רק במישור הציבורי וחלילה שלא תסיק מסקנות אישיות. אם לא תתחייב לכך, היא לא תזכה לשיתוף הפעולה החיוני לעבודת הוועדה ואמליץ להם שלא להופיע. כל מוסד שיופיע חייב להגיש נייר עמדה אחיד. הפועלים צריך להגיש נייר עמדה של הבנק ולסקור את כל האשראי והקריטריונים לכך. אם המנכ"ל מופיע, אין צורך שיופיעו במקביל המנכ"ל לשעבר וזה שקדם לו, וכנ"ל לגבי מנהל האשראי. אותו דבר לגבי דורית סלינגר שתייצג את עמדת האוצר וחדוה בר את עמדת הפיקוח על הבנקים. מנהלים שיופיעו בנפרד ידאגו לזרוק את האחריות על קודמיהם".
אתה עורך דין ומייצג את הבנקים עשרות שנים. איך אתה מתייחס לגל החקיקה האנטי־בנקאי?
"בכל העולם, ולא רק בישראל, לא אוהבים בנקים. יש ביקורת ציבורית על התנהלותם, ולפעמים יש חקיקה ורגולציה שהיא פופוליסטית. אבל רבים מדי לא מבינים לצערי שבנקים זה דבר חיוני לכלכלה, לעסקים ולצמיחה. אני לא מתרגש מיוזמות התחרות בסגנון P2P. עם כל הכבוד לכל המיזמים הללו, הם יצליחו לגרום נזקים לבנקים, אבל לא להתחרות איתם. אבל למערכת יש אתגרים כמו כניסת האינטרנט המחייבת לסגור סניפים ולצמצם עובדים. זה יוצר בעיה ביחסים מול העובדים וגם מול לקוחות הנתקלים בקשיי ניידות".
"אבל זה לא רק בבנקים. קח את כל השקעות הענק בקניונים. בזכות האינטרנט אנשים יזמינו ישירות, וזה יהרוג את הקניונים שיהפכו למרכז מסעדות ובידור. חנויות ייסגרו. אבל למה ללכת רחוק. אתה בטח יודע את זה מהשפעת האינטרנט על העיתונות הכתובה".