מינהל המחקר והתכנון של המוסד לביטוח לאומי מפרסם סקר על שכר והכנסה מעבודה לפי יישוב ולפי משתנים כלכליים שונים לשנת 2015, הסקר מבוסס על דיווחי המעסיקים למס הכנסה ועל ההכנסות הסופיות של העצמאים. בשנת 2015 היו רשומים בקובצי המוסד לביטוח לאומי כ-3.96 מיליון מבוטחים שעובדים, מהם כ-3.65 מיליון שכירים, כ-260.9 אלף עצמאיים וכ-49.7 אלף עובדים שהיו גם שכירים וגם עצמאים במהלך השנה.
השכר הממוצע לחודש עבודה של השכירים ב-2015 היה 10,418 שקל, גידול נומינאלי של כ-4.8% לעומת השנה הקודמת. שכר הנשים לחודש עבודה (8,316 שקל) היה נמוך בכ-32.9% מהשכר הממוצע של הגברים (12,400 שקל).
שר העבודה והרווחה חיים כץ (הליכוד) אמר בהתייחסו לנתונים: "בעוד מדד המחירים אליו צמודות קצבאות הקיום קפא, השכר הממוצע עולה, נתון שמשקף את החיוניות והחשיבות הרבה בהצמדת קצבת הבטחת ההכנסה לעלייה ברמת החיים".
כץ הוסיף: "בימים אלו אני מקדם מהלך זה עבור האזרחים הוותיקים, בכוונתי לעדכן את סכום הקצבה הניתנת למקבלי השלמת הכנסה בגיל אזרח ותיק כך שגובהה יהיה מעל לקו העוני תוך הצמדתה לשכר הממוצע במשק. בכך נאפשר תנאי מחיה הולמים ל- 190,000 משפחות קשישים שנפגעו משחיקת הקצבה במשך השנים".
כץ הוסיף: "בימים אלו אני מקדם מהלך זה עבור האזרחים הוותיקים, בכוונתי לעדכן את סכום הקצבה הניתנת למקבלי השלמת הכנסה בגיל אזרח ותיק כך שגובהה יהיה מעל לקו העוני תוך הצמדתה לשכר הממוצע במשק. בכך נאפשר תנאי מחיה הולמים ל- 190,000 משפחות קשישים שנפגעו משחיקת הקצבה במשך השנים".
מ"מ מנכ"ל הביטוח הלאומי רמי גראור הוסיף: "חשוב להדגיש שעל פי הסקר אי השיוויון בהתחלקות ההכנסה בקרב כלל השכירים לפי מדד ג'יני, נשאר יציב למדי בשנת 2015 בהשוואה ל- 2014".
נמצא שמבין הערים הגדולות (יותר מ-200,000 תושבים), ירושלים נמצאת בתחתית הרשימה עם שכר ממוצע לחודש עבודה בשיעור של כ-82.1% מהשכר הממוצע במשק. באשדוד, באר-שבע ונתניה השכר הממוצע גם כן נמוך מהממוצע במשק, 89.7%, 92.9% ו-93.3% בהתאמה. בחיפה, פתח-תקווה, ראשון לציון ותל אביב, לעומת זאת, השתכרו שכר גבוה מהשכר הממוצע במשק – 107.4%, 108.6%, 109.2% ו-120.4% בהתאמה.
הממצאים מורים על הבדלים ניכרים בהתפלגות השכר בין שש הערים הגדולות: בתל אביב, למשל, כ-16.1% מהשכירים משתכרים יותר מפי שניים מן השכר הממוצע, לעומת כ-6% בירושלים ו-7.4% באשדוד.
מהתפלגות השכר הממוצע לחודש עבודה כלל-משקי עולה כי 30.8% מהשכירים משתכרים עד שכר מינימום (4,300 בין ינואר למרץ 2015 ו-4,650 מאפריל עד דצמבר 2015) וכ-69.9% עד השכר הממוצע.
בישובים מסעדה ו-מג'דל שמס אחוז השכירים המשתכרים מתחת לשכר מינימום הוא הגבוה ביותר, 57.8% ו-57.4% בהתאמה. לעומת זאת בישובים צור יצחק ובית חשמונאי אחוז השכירים המשתכרים מתחת לשכר מינימום הוא הנמוך ביותר 13.2% ו-14.2% בהתאמה.
במוסד לביטוח לאומי מדגישים: "יש לציין שאין לנו מידע על אחוזי המשרה של השכירים, ולכך הסיבה לשכר הנמוך יכולה להיות עבודה במשרה חלקית". התפלגות שכר השכירים לפי צורת היישוב מראה, כי השכר הממוצע ביישובים העירוניים הלא יהודיים הוא נמוך בכ-32.1% מהשכר הממוצע בישובים עירוניים יהודיים.
שיאנית השכר הנמוך- מודיעין עילית
השכר הממוצע הגבוה ביותר נמדד לשכירים המתגוררים בכפר האורנים (19,739 שקל), בסביון (19,609 שקל) ובנופית (18,979 שקל). השכר הנמוך ביותר נמדד אצל השכירים תושבי מודיעין עילית (5,549 שקל), ג'סר אל-זרקא (5,819 שקל) ובית"ר עילית (5,895 שקל).
בסקר גם מפורטים נתונים על ההכנסה הממוצעת של העצמאים: בשנת 2015 הסתכמה ההכנסה הממוצעת לחודש בשנה של העובדים העצמאיים ב-10,053 שקל, גידול נומינאלי של 5.1% לעומת השנה הקודמת. ההכנסה השנתית של העצמאים גבוהה בכ-13.4% מהשכר הממוצע המקביל לשכירים.
ההכנסה הגבוהה ביותר בקרב העצמאים נרשמה בסביון (22,989 שקל) ובלהבים (18,956 שקל). ההכנסה הנמוכה ביותר נמצאה באום בטין (3,537 שקל) ובעמנואל (3,917 שקל).
התפלגות ההכנסות לפי שנת עלייה מאפשרת להשוות את הכנסתם של העולים החדשים לכלל האוכלוסייה העובדת. הנתונים מורים כי ככל ששהותו של העולה בארץ קצרה יותר, כך הכנסתו לחודש עבודה נמוכה יותר. לדוגמה, בשנת 2015 השכר החודשי הממוצע של עולה שהגיע ארצה בשנים 2010-1990 היה גבוה ב-44.9% משכרו של מי שעלה ארצה בשנים 2015-2010, אך נמוך ב-10% מהשכר הממוצע של כל השכירים במשק.