1
עולים להתקפה
רשות הדואר השלימה אתמול לבקשת משרד הכלכלה סקר מקיף על פעילותה בתחום החבילות. התוצאות ישמשו את קבוצת הייעוץ טאסק, שאת שירותיה שכר המשרד כדי לנתח לעומק את מאפייני הצרכן, את תדירות השימוש בחבילות, את תכולתן ואת ארצות היעד.
הנתונים מצביעים על כך שמשלוחי החבילות מזנקים לא במקרה. בחגי תשרי זינק מספר החבילות הנכנסות ב־25% בהשוואה לשנה שעברה, לשיא של 9.6 מיליון. בנובמבר־דצמבר הקרובים צפויים שיאים חדשים באדיבות מבצעי הקניות הבינלאומיים. חגיגת הקניות כוללת את "יום הרווקים" הסיני, "בלאק פריידיי", "סייבר מאנדיי", חג ההודיה וכמובן את מבצעי הכריסמס של סוף דצמבר. הישראלים ממש מאוהבים באתרי הקניות הבינלאומיים, והם מצדם מנהלים רומן סוער עם כרטיס האשראי שלהם. ארבעת האתרים הפופולריים בהזמנות מחו"ל הם אמזון, נקסט, ebay וכמובן עלי אקספרס הסינית.
הנתונים שנאספו ישמשו את שר הכלכלה אלי כהן לבחינת דרכים נוספות לקידום מאבקו בהורדת יוקר המחיה דרך הוזלת מוצרי היבוא. על הכוונת מוצרי הטואלטיקה, אך לא רק הם. השר מנצל בצורה אפקטיבית את מגוון אמצעי התקשורת התומכים במהלכיו נגד היבואנים הבלעדיים. במלחמת הקמעונאות הוסרו הכפפות, וכעת גם היבואנים מתחילים להשיב אש.
משרד הכלכלה יוזם הקלות רגולטוריות ביבוא אישי וביטול 90% מהמגבלות, הגדלת הפטור ממכס וממע"מ על יבוא אישי ופרישת שטיח אדום לרשתות קמעונאות בינלאומיות המעוניינות להגיע ארצה. השר כהן פנה בימים האחרונים לתשע רשתות ענק בינלאומיות, בהן CVS האמריקאית, והתחייב להקלות רגולטוריות לאלה שיגיעו לארץ הקודש. רשת מוצרי הספורט דקתלון, שכבר עשתה עלייה, ראתה כי טוב ותפתח שני סניפים נוספים. בחודש הבא ייצא כהן לביקור בארה"ב. לצד פגישות עם אישי ממשל ייפגש עם הנהלות רשתות ענק אמריקאיות מתחום הקמעונאות.
לאחר כל אלה ובעקבות "מסעות השיימינג" מתחילות להגיע תוצאות ראשונות. מחירי מוצרי הטואלטיקה ירדו בארבעת החודשים האחרונים ביותר מ־10% בממוצע. רשתות כמו סופרפארם מפנימות את המסר ובמסעות הפרסום מתמקדות במחיר ופחות בחוויית הקנייה. ועדיין לא כולם הפנימו את השינוי בכללי המשחק. באיגוד לשכות המסחר מתלוננים שהוא גובל בציד מכשפות. "שכר המינימום עלה ל־5,300 שקל. ההוצאות גדלות, יש תחרות מול הדיוטי פרי, והרווחיות נשחקת. אני מקווה ששר הכלכלה מודע לכל אלה", אומר לי אחד היבואנים. אוריאל לין, נשיא לשכות המסחר, טוען שהמדיניות מסוכנת ובלתי אחראית. "היא נעדרת ראיית רוחב של כלל האינטרסים במשק, מפלה לרעה ופוגעת במאות אלפי משפחות".
באיגוד עברו משלב הקיטורים לשלב המעשים. לין שכר את שירותי עורכי הדין רלי לשם ועידן לרון ממשרד "מיתר ליקוורניק" והשבוע פנו באמצעותם לכחלון. "הוראות הפטור ממס הן חסרות היגיון, בלתי חוקיות במפגיע, מפלות לרעה עסקים מקומיים ונגועות בהעדפת גופים זרים. תוצאותיהן מסכנות מגזרים שלמים במשק", כותבים עורכי הדין ומוסיפים: "אם תכלית ההוראות להביא להפחתת יוקר המחיה, אין כל קשר רציונלי בין נקיטת האפליה ובין תכלית זו. הפטור מעניק לעסקים זרים יתרון שהוא אינו מעניק לעסקים ישראליים, וזאת אפליה שאינה חוקית".
לא ברור אם לשכות המסחר יצליחו ליירט את הטיל שנורה וכבר משייט באוויר. מה שברור הוא שאי אפשר לעבור לסדר היום כשפערי המחירים בין ישראל לחו"ל מגיעים לעתים למאות אחוזים. משהו בשיטה, שהופך את ישראל לאחת משיאניות יוקר המחיה, דפוק. הישראלים הסובלים מהפערים מפצים את עצמם בדיוטי פרי, או בטיסות לואו קוסט לוורשה ולברלין.
למלחמת המחירים מומלץ להצמיד כוכבית. כל עוד המאבק מתמקד ביבואנים הבלעדיים ובמונופולים מתחומי הפארמה, זאת מלחמת אין ברירה. אבל כשמדובר ביצרני כחול־לבן צריך להיזהר. יש להתחשב גם בהעדפת התוצרת המקומית. זה מקובל בכל מקום בעולם, ואין סיבה שזה לא יהיה גם בישראל.
2
עפים על האגרות
המהירות שבה נשכח דוח מבקר המדינה האחרון לא צריכה להפתיע. המבקר יוסי שפירא כותב על מחדלי הביטוח הסיעודי ועל שאר תחלואי המשק, ויום לאחר מכן כבר עוברים לסדר יום אחר. אבל נושא אחר שהמבקר התייחס אליו ראוי לפחות מבחינתי ל"פולו אפ". שפירא לא חסך את שבט ביקורתו מהנעשה ברשות שדות התעופה (רש"ת). "ההסכמים שחותמת הרשות עם הזכיינים הגדולים מגדילים את רווחיה, והמחיר הגבוה מגולגל אל הצרכן", ציין.
נשמע מוכר? עשרות כתבות פורסמו על יוקר המחיה בנתב"ג, כולל עלות הביקור בבתי קפה ובמסעדות, הדיוטי פרי היקר של ג'יימס ריצ'רדסון, עמלות ההמרה הגבוהות בשירותי המטבע (דרך זיכיון בנק הפועלים), מחירי מוניות השירות ועוד. בזכות האגרות המנופחות צברה הרשות עודפים של מיליארדים. מי ששאב את הכסף בששון היו אנשי האוצר. דוחות הרשות ל־2016, שפורסמו בהתאם לחוק חופש המידע, מצביעים על רווח תפעולי של 738 מיליון שקל ועל מחזור הכנסות של 3.44 מיליארד שקל.
לאן הולך הכסף? בעלי המניות (מדינת ישראל) ימשכו מהרשות דיבידנד של 2.54 מיליארד שקל: 610 מיליון שקל עבור 2016 ו־1.93 מיליארד שקל לשנים 2017־2018. אם כן, השיטה עובדת כך: הרשות מנפחת את כיס ימין במיליארדי שקלים הנגבים בדמי זיכיון מוגזמים ומרוקנת את כיס שמאל דרך הדיבידנד לאוצר. האם זה נורמלי? בוודאי שלא. רשות שדות התעופה אינה גוף למטרות רווח אלא ספק שירותים הדואג לנוחות היוצאים לחו"ל. אסור לה להפוך לזרוע הארוכה של האוצר לגביית אגרות והיטלים. גם כך אנחנו משלמים מספיק מסים.
למען ההוגנות אדגיש שהכסף מנוצל גם למשימות תפעוליות. בשלוש השנים האחרונות הושקעו 7 מיליארד שקל כדי להתמודד עם הזינוק בתנועת הנוסעים בעקבות רפורמת השמיים הפתוחים. מדובר בהוספת השרוול הרביעי (זרוע E) בטרמינל 3 בהשקעה של 659 מיליון שקל, השקעת 1.75 מיליארד שקל בשדה התעופה ברמון שבנגב ועוד.
בעקבות הביקורת הציבורית, משהו בכל זאת מתחיל לזוז. במכרזים להפעלת בתי הקפה נחתכו דמי התמלוגים במחצית ונקבעו מחירי מטרה לסל מוצרים. שטראוס תחל בקרוב להפעיל בית קפה חדש בשרוול E. רשת קפה ג'ו תוחלף על ידי הזכיינית הבריטי SSP. גם במכרז המוניות הכושל הופקו הלקחים.
המכרז הקודם בוטל לפני חצי שנה, לאחר שמוניות הדר לוד הציעה מחיר התאבדות - הנחה של 31%. בשבוע הבא ייצא לדרך מכרז חדש. יש להניח שהלקחים הופקו והרשות תשכיל להכריז על כמה זוכים שיהיו מסוגלים להציע מחירים שפויים וגם להרוויח משהו. גם במכרז להפעלת שירות מטבע צריך לשנות את השיטה. בגלל דמי הזיכיון הלא שפויים ששולמו לרשות, גובה הבנק עמלות המרה מופקעות.
אחד המהלכים שעשוי להוכיח אם הלקחים הופקו נוגע לתוכנית להקמת בית מלון. ביולי השנה פרסמה הרשות מכרז להקמת בית מלון שיכיל עד 400 חדרים בדירוג 3 כוכבים, במרחק חצי ק"מ מטרמינל 3. בכל שדה תעופה מודרני מקובל להפעיל מלון המשרת את הנוסעים (בעיקר אנשי עסקים וצוותי אוויר) הממהרים ומעוניינים להימנע מהפקקים. מלון אויה שביהוד, שעבר כמה גלגולים, נועד בדיוק לתכלית זו.
המלון החדש ומגרשי החניה באזור הם חלק לגיטימי מהשירות לטסים לחו"ל, אבל אסור שהרשות תהפוך את המלון לפרה חולבת באמצעות דמי זיכיון מופרזים והפעלת אולמות כנסים וחתונות. מזה בדיוק חוששת עיריית לוד. השבוע היא פנתה לבית המשפט וביקשה לעצור את הליך המכרז מחשש לפגיעה בתיירות לעיר. הרשות דוחה את הטענות, אם כי על פניו נראה שעירייה צודקת, זה מבחינתה תמרור אזהרה.
3
ירושלים אינה עונה
המפקחת על הבנקים חדוה בר פרסמה שלשום תעריפי עמלות חדשות, המעודדים פעילות בנקאות ישירה המתעלמת מהפקיד. אבל מה לעשות שיש לקוחות שלא מסוגלים להוריד אפליקציה, לשוחח עם סירי או לקבל שירות ממוחשב מסוג BOT. יש המוכנים לשלם עוד כמה שקלים כדי להתענג על הזכות לפטפט עם אסתי או לרכל עם משה מהסניף. אבל בדרך כלל זה מסובך.
בנק ירושלים, שבימים אלה יצא במסע פרסום בכיכוב המדליסט האולימפי אריק זאבי, הוא אחת הדוגמאות. זאבי, שחלטר בעבר בפרסומות של מגדל ביטוח, מקדם עבור הבנק את הפרסום "פיקדון טוב ירושלים - אין עוד פיקדון כזה בארץ", במטרה להגדיל את מאגר הלקוחות בבנק הנחשב לקטן במדינה.
הציפייה הייתה שדווקא בנק נישה המחזר אחר לקוחות יתמקד לא רק במחיר אלא גם במתן שירות יעיל. הרי אם זה לא יקרה, הוא עלול להיעלם כמו בנק אגוד. אבל מתברר שדווקא בתחום השירות בנק ירושלים נשרך אפילו אחרי הגדולים, שגם אצלם זמני ההמתנה לטלפון לא משהו.
תשמעו סיפור: "משום מה, אמא שלי עדיין לקוחה של בנק ירושלים. היא עברה לשם כי הבטיחו שאין עמלות. קשקוש", כותבת לי ע"ל בשם אמה הקשישה. "שנים שהיא סובלת מבעיות התקשורת איתם. היום זה הגיע לשיא. אחרי שהשגתי ססמה לטלפון התקשרתי למוקד והמתנתי לא פחות מ־35 דקות עד שהתייאשתי וסגרתי (אגב, היא שלחה לי את צילום המסך של השיחה). שמים לי את ההקלטה המעצבנת של 'מיד נעמוד לשירותך, כי אנחנו משרתים לקוחות קודמים', אבל אין שום מידע על מיקומי בתור. אין אופציה להשאיר מספר טלפון ושיחזרו אליך כמקובל. בקיצור, תגיד לי איך עוזבים אותם".
בעיית זמני ההמתנה היא רק אחד הנושאים שיוצרים סנטימנט שלילי לבנקים ומצדיקים את פעילותם של חברי כנסת למען האזרחים הוותיקים. "מוקדי השירות של הבנק", נמסר מבנק ירושלים בתגובה, "מעניקים מענה מהיר וזמין בכל הנושאים. במקרה המדובר הייתה תקלה טכנית בנתב השיחות. התקלה זוהתה ותוקנה עוד באותו היום. בנק ירושלים ייצור קשר עם הלקוחה באמצעות 'שיחה יזומה'".
ובכן, בדקתי. נכון למועד כתיבת הטור לא נוצרה עדיין השיחה היזומה עם הלקוחה.
4
החלטורה של קק"ל
קק"ל עלתה השבוע לכותרות לאחר שסוכם שתעביר לקופת האוצר כמיליארד שקל לשנה עבור השנים 2018 ו־2019. מניין יגיע הכסף? חלקו מכספי התרומות, חלקו מרווחי השקעות, וחלק נוסף מעסקים אחרים.
חבר טוב המרבה לטוס לחו"ל הפנה את תשומת לבי למודעת ענק של הקרן שפורסמה במגזין של חברת התעופה סוויס. תחת הכותרת "box of dreams" (תיבת החלומות) מציעה קק"ל לתורמים ייעוץ פיננסי בציריך. קק"ל מזמינה אותם להתייצב אצל יועציה כדי לבצע אופטימיזציה של העושר. הפעילות נעשית באמצעות חברה בת שוויצרית ששמה "treuhand gesellschaft" (או בתרגום מגרמנית עסקי נאמנות). הייעוץ כולל גם טיפול משפטי בעזבונות ובירושות.
אז האם קק"ל דלה במקורות הכנסה עד כדי כך שהיא נאלצת לחפש חלטורות פיננסיות נוספות? בקק"ל ביקשו להרגיע והבהירו את תמונת המצב: "טרוייהנד היא חברה שוויצרית שלא למטרות רווח, הנמצאת בבעלות קק"ל ופועלת בהתאם לחוק השוויצרי משנת 1964. היא פועלת לגיוס תרומות לקק"ל באמצעות עזבונות וירושות ובפיקוח הרשויות הרלוונטיות השוויצריות. קק"ל היא נאמן העם היהודי על ארץ ישראל, וגאה שב־115 שנות פעילותה היא פועלת לקידום המדינה בפיתוח הקרקע וההתיישבות, בפיתוח היערות, בסיוע לחברה ובקידום הפריפריה. היא עושה זאת הודות לתרומות רבות שהיא מגייסת בישראל ובעולם".
אבל עם כל הכבוד לתשובה המפורטת, עדיין לא הבנתי איך הגיעה קק"ל מפיתוח, גאולת קרקעות ונטיעת יערות לסיוע משפטי פיננסי שוויצרי לקהל התורמים.
5
גבאי היצואנים
את ההודעה על פרישתו מתפקיד יו"ר מכון היצוא בחר רמזי גבאי (69) למסור השבוע במהלך כנס "כלכליסט". נאומו נקטע והקהל כיבד אותו במחיאות כפיים. "התקשרו אלי חברים מסין ומארה"ב. הם שאלו מה קרה ומדוע החלטתי לפרוש", אמר לי גבאי. מדוע באמת, שאלתי. "שש שנות כהונתי שהוארכו בכל פעם מחדש הספיקו לי. מיציתי. עשיתי את התפקיד בהתנדבות וללא שכר, ואני פונה לאתגרים חדשים".
קודם להצטרפותו למכון היצוא שימש גבאי כמנכ"ל אופיס טקסטיל והצעיד אותה להצלחה. כשהגיע למכון היצוא עשה סדרת מהלכים שקידמו את השגת יעד יצוא שנתי של 100 מיליארד דולר. "אני מקווה שההנהלה החדשה בראשות המנכ"ל גדי אריאלי, שמונה על ידי ביבי, תדע לשמור על ההישגים", הוא עקץ. א
אתה מדבר על יצוא שגדל ל־100 מיליארד דולר, אבל התעשיינים ממשיכים לקטר על הירידה ביצוא. והם צודקים. עיקר הגידול הוא בשירותים?
"נכון שהיצוא גדל בעיקר בזכות מרכיב השירותים הכוללים שירותי תוכנה וההייטק. גם ביצוא הסחורות היה שיפור, אבל נכון שיש עדיין מה לעשות. הסחר העולמי גדל, אבל המטרה שלנו היא להגדיל את היצוא מעבר לכך. בחמש השנים האחרונות אכן גדלנו פחות מהיקף הגידול בסחר".
אם כך, היצואנים צודקים כשהם מקטרים על הדולר הנמוך או על הצורך במתן סיוע כמו בתוכנית "נטו תעשייה".
"תעשייה זה לא רק הייטק, שמעסיק 9% בלבד מכוח האדם במשק. יש עדיין מפעלי תעשייה מסורתיים שאסור לשכוח אותם. נכון שיצוא ההייטק הוא הקטר המושך את המשק קדימה, ונכון שגם התעשייה המסורתית השתכללה ועשתה קפיצת מדרגה, אבל ישנם עדיין המפעלים הקטנים והבינוניים, וחייבים לקדם אותם".
היצוא הישראלי ריכוזי ומחצית ממנו מוסברת בעשרה יצואנים גדולים. איך משנים את המשוואה?
"עיקר היצוא אכן מרוכז בידי חברות ענק כמו אינטל, טבע, כימיקלים לישראל והתעשיות הביטחוניות, והוא תלוי בעיקר בהם. בגלל זה אנחנו במכון היצוא מעניקים את עיקר התמיכה למפעלים קטנים ולבינוניים, בתקווה שהם יהיו כמו חברות כווייז, ויקס ואחרות, שהתחילו אצלנו כעסקים קטנים. מרבית תקציב המכון, העומד על 100 מיליון שקל לשנה, מתוכו 60 מיליון שקל מהממשלה, מיועד לתמריצים ולהכשרות מקצועיות למפעלים קטנים. אנחנו פונים לכל בעל עסק שרוצה להתחיל לייצא ומזמינים אותו להגיע אלינו. יש לנו כלי סיוע מגוונים, כמו שימוש באינטרנט לעסקות יצוא, מימון השתתפות בתערוכות בחו"ל או השתתפות בביתן הלאומי".
איך אתה מתייחס לתרבות האקזיטים? האם מתחילים להרגיש שינוי בחשק למהר ולמכור ובמקום זה להתאפק ולהשאיר את העסק בישראל?
"אני חייב להדגיש שמרבית החברות הקטנות והסטארט־אפי, שבשלבים הראשונים צריכים כל גרוש, מגיעים אלי. אנחנו מעמידים לרשותם רשת יועצים מגוונת מכל התחומים, מתוך תקווה שלאחר שיגדלו הם לא ימהרו למכור אלא ימשיכו לפתח את העסק בארץ. כמו שאמרתי, ענף ההייטק מעסיק 9% מכוח העבודה. אם החברות יצמחו בישראל יש סיכוי להמשך הפיתוח והרחבת מעגל המועסקים. לצערי, בינתיים למעט חברות ספורות, זה לא קורה. מוכרים את העסק לחברות רב־לאומיות תמורת הרבה מאוד כסף ומפתים את העובדים במשכורות גבוהות. עשרות אלפים עושים רילוקיישן לארה"ב. הזמניות הופכת לקביעות, וקיים חשש שהם לא יחזרו לישראל. הפתרון הוא לתת תמריצים ולעודד את החברות והפיתוח להישאר כאן. דוגמאות מצוינת הן מובילאיי, אמדוקס וצ'קפוינט".
עכשיו כשהודעת על פרישתך, מה אתה מתכוון לעשות?
"ראשית, אני מעריך ומקווה שהמחליף שלי יגיע מההייטק. אמשיך בהתאחדות התעשיינים כיו"ר איגוד תעשיות הטקסטיל. במקביל אני מיועד לשמש כסגן נשיא ההתאחדות שרגא ברוש. חוץ מפעולות התנדבות במועצת הביטוח הלאומי ושירות התעסוקה, בכוונתי להמשיך לסייע בכל דרך לתעשייה".