מבחן בד: התעשיינים המקומיים חוששים מהרפורמה של כחלון

"אני נהנה להיות יצרן ישראלי, אני דור שני לעסק. אנחנו עובדים בגאווה רבה", אומר ג'קו גבאי, מנכ"ל ובעלים של רשת אופנת הנשים "דיסקרט". "חלק ניכר מהעובדים שלנו הם אנשים שנמצאים איתנו 30 שנה, ואני נלחם כדי להמשיך להעסיק אותם. גם ככה קשה לנו, היצרנים, להתחרות מול אתרי האונליין מסין, ואילו עכשיו היבואנים הגדולים, שבעצם לא מייצרים בישראל אפילו פריט אחד, מקבלים העדפה ליצרנים ישראלים. אני חושב שישראל חייבת לתת את הדעת איך ממשיכים להעסיק את האנשים המקומיים בענף הטקסטיל והאופנה".

גבאי מרגיש כיום אכזבה רבה בגלל התוכנית "נטו הוזלות", שעליה הכריז שר האוצר, משה כחלון, ובמסגרתה בוטל בין היתר המכס על יבוא ביגוד ומוצרי טקסטיל. שלשום התקדמה התוכנית שלב נוסף ביישומה עם חתימתו של השר כחלון על הצווים לביטול מכסי היבוא. "החברה שלנו קיימת משנת 1987", מספר גבאי. "80% מהייצור נעשה בארץ, כאשר התוכנית לשנת 2018 היא להעביר את כל הייצור לארץ. הרשת מונה 60 סניפים, אנחנו מעסיקים באופן ישיר 150 עובדים בחברה, מתוכם כ־30 עובדי ייצור. אנחנו עובדים גם עם מתפרות חיצוניות ברחבי הארץ ומפרנסים קרוב ל־1,000 משפחות".

מה הקשיים של יצרן טקסטיל ישראלי?
"אנחנו מתמודדים מול מחירי רצפה בסין. עולה הרבה יותר לייצר בארץ מאשר לייבא מסין. אני יצרן בנשמה, ומבחינתי זה עולם שלם. אני מעסיק מעצבות בוגרות שנקר, גרפיקאיות ישראליות. אחוז אחד בלבד מבוגרות שנקר מצליח להשתלב בתעשייה, כי מישהו החליט להעביר את כל התעשייה לסין. אנשים שעובדים אצלי בייצור הם רובם אנשים פשוטים, קשי יום. יש לנו מתפרות בכפרים דרוזיים וערביים, בצפון ובדרום, ואם לא תהיה פרנסה לאנשים האלה, הם ייכנסו למעגל העוני. המפעל שלנו נמצא בפתח תקווה, ואני משקיע בו המון כספים. בשנים האחרונות השקענו מיליוני דולרים לרכישת ציוד טכנולוגי חדש. הכל היה מכספנו, לא קיבלנו עזרה משום גוף. את כל הבדים מדפיסים אצלנו במפעל בטכנולוגיה ירוקה וחדשנית בתקנים אירופיים".

מהי בעצם הטענה המרכזית שלכם?
"ככל שליבואן נהיה יותר זול לייבא ויש לו פחות קשיים לייבא מוצרים לארץ, כך לנו יותר קשה להתמודד מולו. האבסורד הגדול הוא שרק אתמול הורידו את המכסים על בדים וחומרי גלם, אבל מבחינתנו זה לעג לרש כי ההוצאה הגדולה ביותר היא לא מרכיב חומר הגלם או הבד, אלא שכר עבודה. אנחנו משלמים שכר מינימום ותנאים סוציאליים מלאים, שזה לפחות פי ארבעה יותר ממה שמקבל הפועל הסיני, הווייטנאמי או הקמבודי. היבואן מהיום כבר לא ישלם שקל מכס, והתחרות בינינו הופכת להיות חסרת הגינות לחלוטין. זו לא תחרות הוגנת".

גבאי ממשיך ואומר בכאב ש"מצד אחד אתה רוצה להעסיק אנשים, לייצר בארץ, לתת ביטוי למעצבים ישראלים, אבל מה שקורה כיום זה המשך פגיעה קשה מאוד בענף. אני חושב שמדינת ישראל צריכה לעודד תעשייה כחול־לבן, לעודד את היצרנים לרכוש ציוד טכנולוגי חדש על מנת שנוכל כן להתמודד. המדינה צריכה לתת סיוע למפעלים, לתת עזרה בהכשרה פנים־מפעלית, לעזור למפעלים בהורדת מסי עירייה. אנחנו משלמים מסים אסטרונומיים. המדינה יכולה לתת הטבות לעובדי ייצור, ובינתיים לא קורה כלום. אין שום עזרה. אף אחד לא נתן את הדעת מספיק איך לסייע ליבואנים הישראלים להתמודד מול היבוא".

"פגיעה קטסטרופלית"
ענף הטקסטיל והאופנה בישראל מגלגל כ־7.15 מיליארד שקל בשנה, היצוא עומד על כ־800 מיליון שקל בשנה, ומספר המועסקים בענף נאמד בכ־11,500 עובדים. תחומי הפעילות העיקריים בענף הם ייצור טקסטיל לבית (מצעים, שמיכות, שטיחים, חבלים, מטליות ועוד); ייצור בדים לא ארוגים (מגבונים, מוצרי היגיינה, בדים לטיטולים); ייצור אופנה (הלבשת נשים, גברים וילדים); וייצור טקסטיל ביטחוני (מדים, מעילים, כובעים, אפודים, קיטבגים, אוהלים, רשתות הסוואה ועוד).

"אם ביטול המכס היה עוזר להוריד את יוקר המחיה, אני הייתי תומך בעניין", אומר רמזי גבאי, יו"ר איגוד הטקסטיל בהתאחדות התעשיינים. "אבל הייתה כבר לפני כמה שנים הורדה של 6% במכסי יבוא הטקסטיל. יחידת המחקר של האוצר בדקה ובחנה את העניין והודיעה שלירידה הזו לא הייתה השפעה על ירידת מחירי המוצרים לצרכן".

למה לדעתך הצעד הנוכחי של האוצר לא יועיל לצרכן?
"היבואנים לחצו על הורדת המכס הזו, כי הם מבינים שזה לטובתם. ברגע שיבואן קונה, למשל, חולצה ב־20 שקלים, הוא מוכר אותה בדרך כלל ב־59.90 שקלים, פי שלושה מהעלות, בגלל הוצאות שיווק, שכירות. מכס של 6% על 20 שקלים זה 1.2 שקלים. הרי הוא לא ישנה את מחיר המוצר מ־59.90 ל־58.70. לכן כל ההורדה הזו נשארת בעצם בכיס של היבואנים. 1.20 השקלים האלה לא יגיעו לציבור. וגם אם פריט עולה, למשל, ליבואן 100 שקלים, הוא מוכר אותו ב־299 שקלים. המכס על הפריט היה אמור להיות שישה שקלים. הוא לא יוריד את המחיר ל־293 שקל, אלא ישאיר את זה בכיס. גם ששת השקלים האלה לא יעשו לך את ההבדל, אבל ילכו לכיסו של היבואן. לכן זה לא 'נטו הוזלות'. זה 'נטו ליבואנים', זה 'נטו הרס' של תעשיית הטקסטיל הישראלית. אז בואו ותגידו שאתם עוזרים ליבואנים. העלות של ה־6% האלה למדינה היא 400 מיליון שקל לשנה. האם אין שימושים יותר טובים לכסף הזה מאשר לתת אותו ליבואנים?"

גבאי טוען שביטול המכס יפגע קודם כל במתפרות שמרוכזות בפריפריה ובכפרים הדרוזיים. "הפגיעה בתעשיית הטקסטיל הישראלית תהיה קטסטרופלית", הוא אומר. "זה יעמיד בסכנה ממשית את מקום העבודה של מאות עובדים בתעשיית הטקסטיל, אשר רובם ככולם מגיעים מערי הפריפריה והכפרים הדרוזיים, מקומות שבהם גם כך אין הרבה אלטרנטיבות תעסוקתיות. אנשים שפוטרו מחברת טבע יסתדרו, ואילו עובדי הטקסטיל שיפוטרו לא ימצאו עבודה. לנשים הללו אין את הגנת ההסתדרות ואין לוביסטים בכנסת, ונראה שהממשלה החליטה להפקיר אותן לגורלן ולהשליך אותן היישר לסטטיסטיקה של מעגלי העוני, אך ורק כדי לקבל עוד כותרות על 'הוזלות' בעיתון. הצעד הזה של האוצר פשוט הורס את התעשיות הכי בסיסיות בפריפריה".

מה אתם מתכוונים לעשות?
"חוץ מלצעוק, אין לי מה לעשות. הם אומרים שזו שנה של ניסוי, ואחרי השנה הם יבדקו את זה. מה אני יכול לעשות? להכתיב לשר האוצר? הוא לא שמע אותנו, וחבל. ישראל היא מדינת אזרחיה שצריכה לדאוג גם למסכנים ביותר, ובביטול המכסים הם חוטאים לעניין הזה. הם אומרים שאם יראו שמפעלים נסגרים או נפגעים, הם יחפשו דרך לעזור להם. אבל למה אתה הולך הפוך? תעזור להם קודם".

ניצחון הלוביסטים
"כמעט כל תעשיית הטקסטיל בארץ נעלמה", חורץ מאג'ד קבלן. "כל מפעלי הטקסטיל עברו לחו"ל, לסין, להודו, לירדן. קשה מאוד להמשיך להחזיק מעמד. אני משלם את כל המסים. גם אני יכול לייבא סחורה מסין, אבל מה אני אעשה עם 270 עובדים? אני רוצה לתת להם פרנסה, רוצה שאנשים יעבדו, שיתפרנסו בכבוד". קבלן הוא בעלים של מפעל המייצר לתעשייה הביטחונית מדים ופריטים נוספים מתחום הטקסטיל. המפעל קיים משנת 1981, ממוקם בבית ג'אן ומעסיק כ־270 מתושבי המקום. "אפילו פתחתי בתוך המפעל מעון לילדים מגיל שלושה חודשים ועד שלוש שנים, כדי שהנשים יוכלו לצאת לעבודה ויהיה מי שישמור על הילדים שלהן", הוא מספר. "אני עושה הכל כדי לא לפטר, שתהיה תעסוקה, שתהיה כלכלה טובה למדינת ישראל. ילדים של העובדות שלי משרתים בצה"ל, הם מרגישים גאווה כשהם לובשים את החולצה שאנחנו מייצרים בתוך הכפר. אני מבקש מכל האנשים שיושבים בכנסת שיבואו לפה, שיראו את המפעלים. כולם אומרים 'נעזור לכם', אבל אף אחד לא עוזר לנו. אם נותנים הקלות ליבואנים, שיעזרו גם לנו. אם אני רוצה לייבא חולצות מסין, זה יעלה לי גרושים. אבל מפני שבעדה הדרוזית המצב קשה מבחינת תעסוקה ונשים לא יוצאות לעבודה, אני מנסה לשמור על מקום התעסוקה שלהן".

"שער הדולר פשוט הרג אותנו בכל מקרה, ואילו היבואנים חוגגים משער הדולר. עכשיו מורידים להם 6% מכס על יבוא", אומר מרקו אברג'ל, מנכ"ל חברת "אופיס טקסטיל", המייצרת מצעים למותגים המובילים בארץ, וגם מייצאת לארצות הברית. החברה קיימת 43 שנים, מפעליה ממוקמים באזור ועובדים בה 230 איש, חלקם הגדול עולים חדשים. "למה שמישהו כיום בארץ ימשיך לשכור את שירותיי? למה שימשיכו לייצר אצלי? למה שילכו לשוק המקומי? גם ככה קשה לנו, ועכשיו עוד יותר מקשים עלינו. גם שכר המינימום עלה לאחרונה בשלוש פעימות, והאחרונה היייתה בדצמבר 2017. הורגים את התעשייה הישראלית. אין מילה אחרת. מאות אנשים שעובדים אצלנו עלולים לאבד את הפרנסה, וההחלטה של האוצר מהווה עבורנו איום סגירה. אמרו שישמעו אותנו, אבל לא נתנו לנו לדבר. ליבואנים היו לוביסטים שניצחו אותנו. לנו לא היו לוביסטים. להפעיל לוביסטים זה הרבה כסף. לנו אין את הכסף הזה".

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "מטרתה המרכזית של התוכנית 'נטו הוזלות' היא הקלה באופן ניכר על יוקר המחיה של כלל משקי הבית בישראל. מטרת המכסים כאמור הייתה בעבר הגנה על ייצור מקומי, וכשהסתיימה מטרתם זו, נותרו המכסים כעול כלכלי נוסף ומיותר על הצרכן המקומי. המכסים הופחתו לאחר בחינה מעמיקה של משרד האוצר בנוגע לתחרותיות אשר מתקיימת בענפים השונים על מנת להבטיח כי ההפחתה במכס 'תגולגל' במחיר לצרכנים. יתר על כן, הפחתות המכסים מתבצעות במסגרת הוראת שעה ועד לתאריך 31 בדצמבר 2018. ככל שמשרד האוצר יהיה סבור כי הפחתת המכסים לא הובילה ל'גלגול' המחיר לצרכן, תישקל בשנית מתן ארכה לצווי ההפחתה. תהליך הפחתת המכסים כלל שימוע ציבורי שהתבצע על ידי רשות המסים במשרד האוצר, ובמסגרתו נשמעו התייחסויות משרדי הממשלה השונים, איגודים מקצועיים, עוסקים וגורמים פרטיים".