שמח באריאל. בירת השומרון תציין באירוע חגיגי בחמישי השבוע 40 שנה להיווסדה, ובין החוגגים נגיד אוניברסיטת אריאל, יגאל כהן־אורגד, מי שהיה שר האוצר בשנות ה־80. “עם מוסד אוניברסיטאי שבו לומדים כ־15 אלף סטודנטים מכל רובדי החברה הישראלית, עתידה של אריאל בתחומי מדינת ישראל איננו מוטל בספק”, מצהיר הנגיד.
האיש, שחלש בעבר במשך תקופה קצרה על הכלכלה הישראלית, יושב כעת בגיל 81 בחדר צנוע עמוס בניירת בבניין ההנהלה של האוניברסיטה, ופועל בדרכו ללא לאות לקידומה ולביסוסה. לא הרחק ממקום מושבו, הולכת ונשלמת הקמת בניין הפקולטה החדשה לרפואה, העומדת להצטרף לארבע הפקולטות הקיימות (מדעי הבריאות, הנדסה, מדעי הטבע ומדעי החברה), לצד בתי ספר לארכיטקטורה ולתקשורת.
כשכהן־אורגד נשאל מה מעשיו כנגיד, תפקיד שאיננו קיים במרבית האוניברסיטאות, הוא פונה כמנהגו אל המקורות. “אני צורבא מרבנן, היינו עוזריהם של תלמידי חכמים”, הוא מעיד על עצמו, “זהו תפקיד נדרש באוניברסיטה צעירה, הנבנית מול הרבה מכשולים ומול הרבה מתנגדים. כלומר, עוד כתף כדי לדחוף את הדברים. יש המשווים את התפקיד לבולדוזר, וזאת השוואה שאיננה חביבה עלי משום שלבולדוזר אין שכל ונשמה”.
בזיכרונו של כהן־אורגד נצרב הרגע שבו נהיה ימני. “זה היה ב־1945, כשעם סיום מלחמת העולם השנייה נערך בחוצות תל אביב מצעד ניצחון צוהל של תנועות הנוער בעיר”, הוא משחזר. “פתאום אני, בן ה־8 דאז, ראיתי לעומת חבריהן, לובשי חולצות כחולות ועם שרוכים לבנים, חבורה בתלבושת כהה נושאת כרזת ענק ועליה מספר עם הרבה אפסים, שחור על גבי לבן. כששאלתי את אמי מה המספר הזה, היא הסבירה לי שאלה ששת המיליונים שנספו בשואה. אז אמרתי לאמא, שעם החבר’ה האלה מתנועת ‘בני האצ”ל’, שהתמזגה עם בית”ר, אני רוצה להיות”.
כלכלן בלי בושה
“עפתי משני תיכונים”, מתוודה מי שמכהן כיום במשרה רמה במוסד אוניברסיטאי. “ולא שהייתי שובב או משהו כזה. מנהל תיכון עירוני ב’ הדתי קרא לי ואמר - ‘או בית”ר או בית הספר’. ‘אין בעיות’, הגבתי, לקחתי את התעודה ועברתי לתיכון עירוני א’, שם נחשבתי לחיה מוזרה עם כיפה שנשארה לי על הראש עד גיל 22. לא בגלל זה נזרקתי, אלא בגלל שעות החיסור המוגזמות לרגל פעילותי בבית”ר לצד שלושה שליליים בתעודה. העיפו אותי כדי שלא אקלקל את ממוצע הציונים בבית הספר. את לימודיי התיכוניים השלמתי באקסטרני”.
לאחר שירותו הצבאי בנח”ל המוצנח, למד כהן־אורגד באוניברסיטה העברית כלכלה לתואר ראשון ושני. “אולי זה יישמע ביזארי”, הוא חוזר לימי עלומיו, “גרתי אז אצל איזו זקנה בירושלים, ובמקום לשלם לה שכר דירה, היה לי הסדר מגורים תמורת עזרה בלרדת מהמיטה ולעלות עליה. אחר כך התפרנסתי מסיקול אבנים בקמפוס הנבנה של גבעת רם”.
עם תום לימודיו, ערך היכרות ראשונה עם משרד האוצר כשעבד ברשות לתכנון כלכלי כדי לתכנן את הליברליזציה במשק הישראלי כמשקל נגד של שר האוצר לוי אשכול לגישתו הריכוזית של שר המסחר והתעשייה, פנחס ספיר. “עד היום אני רואה את עצמי כתלמיד של אשכול”, מצהיר כהן־אורגד. “על הטענה נגדו שהוא פשרן גדול מדי, היה אומר - ‘אני מתפשר ומתפשר עד שאני משיג מה שאני רוצה’”.
במקביל, הצטרף לתנועת החרות. עד מהרה מצא את עצמו באמצע שנות ה־60 בקבוצת צעירים בתנועה שנהתה אחר שמואל תמיר, מי שקרא תיגר על מנהיגותו של בגין.
“הייתה זו הטראומה של מלחמת יום הכיפורים, שבה נפל אחי יששכר מעבר לתעלה שהחזירה אותי הביתה, והפעם לליכוד”, ממשיך כהן־אורגד בסיפורו. “היה לי ברור שעלינו לחזור לפעול בגושים גדולים כאלטרנטיבה למפא”י. אומנם הצטרפתי כחפ”ש, חבר פשוט, אבל חיפשתי עמדת השפעה שבה אוכל להשמיע את עמדותיי באופן עצמאי. את זה השגתי כשנבחרתי בבחירות המהפך של 77’ לכנסת התשיעית”.
13 שנה לאחר פרישתך עם המרכז החופשי בהנהגת תמיר, מצאת את עצמך שוב באופוזיציה לבגין.
“לפני שבגין יצא למסע המצרי שלו, הוא הציג בסיעת הליכוד תוכנית להסכם שלום עם מצרים, שכללה מתן אוטונומיה רחבה לאוכלוסייה הפלסטינית. אבל בגין חזר משיחות קמפ דיוויד עם תוכנית אחרת, שכללה לא רק פינוי יישובים בסיני, אלא גם מתווה שהיה עלול להוליך מאוטונומיה למדינה פלסטינית. זה גרם לי להיות במיעוט. כשנפגשנו, בגין לא הצליח לגרום לי לשנות את עמדתי”.
לו אתם, מתנגדי ההסכם, הייתם הרוב, לא היה לנו הסכם שלום עם מצרים.
“איש אז עדיין לא הבטיח לנו שלום ארוך טווח, לאחר שהממסד המצרי עשה הכל כדי למנוע מהשלום לחדור לשכבות רחבות בתוך מצרים”.
מהמקום ה־21 ברשימת הליכוד נבחר כהן לכנסת התשיעית, ומיד הוסיף לשמו את השם אורגד, המורכב מראשי התיבות של שמות ילדיו. זאת, כדי למנוע בלבול עם חבר הכנסת יגאל כהן מתל עדשים. ככלכלן, מצא את עצמו חולק עד מהרה על מהלכיו של שמחה ארליך, שר האוצר הראשון מטעם הליכוד.
עמדותיו העצמאיות של כהן־אורגד כמעט עלו לו ביוקר, כשבהרכבת הרשימה לקראת הבחירות לכנסת העשירית, ב־81’, הוא מצא את עצמו מידרדר עד המקום ה־39, הלא בטוח. אבל הליכוד השיג לא פחות מ־48 מנדטים, וכהן-אורגד זכה למרות הכל בתקופת כהונה נוספת.
דווקא אז, מצאת את עצמך מזנק מעמדתך הנחותה ברשימה אל פסגת הקריירה הפוליטית שלך.
“נכון, אבל ביוני 83’ נשאתי בישיבת מרכז הליכוד, בבית ז’בוטינסקי, דברים שבהם הבהרתי שאכן אנחנו אהודים על ידי הציבור, אבל החגיגה עומדת להסתיים בתוך זמן לא רב, כשייווצר משבר כלכלי קטסטרופלי. אומנם לא זרקו אותי פיזית מהבמה, אבל הסתכלו עלי בזעם כמי שמקלקל את השמחות. כשירדתי מהבמה, היו שקראו לעברי - ‘יגאל, אתה גמרת את הקריירה ולא תיבחר בבחירות הבאות’. האומנם גמרתי? בתוך חודשיים, המערכת שבראשה עמד שר האוצר יורם ארידור הגיעה למצב של קריסה. הציבור הסתער על הבנקים בתקווה להשיג מטבע חוץ, שהיה בחסר חמור. כשהממשלה החליטה לסגור את הבנקים, ארידור הציע להנהיג דולריזציה, כלומר הצמדה מלאה של המטבע הישראלי לדולר. כשהצעתו לא התקבלה, ארידור התפטר וראש הממשלה, יצחק שמיר, נאלץ לחפש בדחיפות שר אוצר אחר”.
והעלה בחכתו דווקא אופוזיציונר כמוך.
“היה לי אז דימוי של כלכלן שלא התבייש להביע את דעתו, והתריע מראש לגבי מה שאכן קרה ולא נתפס כעסקן שכל מה שעניין אותו זו כהונתו בכנסת. שמיר היה ער לכך, ומינה אותי כשר האוצר”.
ודווקא בכהונה שלך, המוכיח בשער, זינקה האינפלציה עוד יותר.
“אכן, האינפלציה בזמן כהונתי זינקה מ־%250 ל־400%, אולי יותר קרוב ל־450%”.
ואתה רואה בכהונתך הצלחה.
“אכן כך. ראיתי את עצמי כמי שנקרא לשכב על הגדר כדי לבלום את התרסקות הכלכלה הישראלית. כשהשפל היה בשיאו, היה צורך דחוף בצמצום הגירעון במאזן התשלומים תוך פגיעה ברמת החיים של האוכלוסייה עד כדי הורדה ב־10% בקירוב. במקביל הצלחנו לצמצם במיליארדים את היבוא ולהביא להאצת היצוא, לאחר שדשדש שנים במקום. מהלכים נחושים אלה שנעשו בזמן קצר אכן הכבידו מאוד את האינפלציה. הקדמת הבחירות בגלל מפלגת תמ”י הקטנה לא אפשרה לנו להוציא לפועל את מדיניות הייצוב שהתחלנו לתכנן”.
בלי טיפול פסיכולוגי
סיפורו של כהן־אורגד, שבסך הכל הספיק לכהן כשר האוצר 11 חודשים בלבד עד תום כהונת הכנסת העשירית, המשיך להתפתל, לאחר שברשימה לקראת הבחירות לכנסת ה־11, ב־84’, הוא מצא את עצמו מחוץ לממשלה.
“הקמת ממשלת האחדות הלאומית דחקה אותי הצידה”, הוא מנסה להסביר. “יצחק מודעי, מנהיג הליברלים, דרש את תפקיד שר האוצר, וראש הממשלה שמיר, שחשש שמודעי יחצה את הקווים, העניק לו את התפקיד - בעוד שאני נאלצתי לקבל את הדין. מי שבא לפוליטיקה מתוך מחשבה שחייבים לו, עדיף שלא יבוא אליה”.
הרגשת פגוע?
“לא הרגשתי פגוע, כי הבנתי את השיקולים של שמיר, לאחר שמודעי איים כי אם לא יהיה שר האוצר, ילך עם פרס. שמיר יכול היה לתת לי תפקיד אחר בממשלה ולא עשה כן. הדבר היה מצער, אבל אני לא זוכר את עצמי הולך לפסיכולוג בגלל זה”.
מדוע החלטת לא להמשיך לכהונה רביעית? הרי ב־88’ היית רק בן 51.
“אכן, הייתי צעיר, אבל הרגשתי שטעמתי מספיק מהסחורה שהציעה הכנסת ושאפשר לנסות כיוונים אחרים”.
לא דגדג לך לפעמים לחזור לפוליטיקה?
“יש לי אופי כזה שמונע ממני לחזור לאחור ומדרבן אותי לפתוח פרקים חדשים, כמו זה שפתחתי באריאל, וליהנות מהם גם בלי להיות מיניסטר. לעתים יוצא לי לבקר בכנסת כדי לקדם שם דברים שחשוב לי לקדם, ואז אני מוצא את עצמי במשהו כמו פגישת מחזור עם חברים מספסל הלימודים, אבל הכנסת ככנסת לא מעוררת בי געגועים”.
משה כחלון הוא שר אוצר כלבבך?
“נראה לי שבסך הכל כחלון עושה עבודה טובה כשר אוצר ויש לו יעדים ברורים בתחום הכלכלי. אף שהיו חילוקי־ דעות ומתחים ביניהם, קשר טוב בין שר האוצר לבין ראש הממשלה שמעליו הוא תנאי הכרחי להצלחתו של שר אוצר, וזה מה שקורה כעת”.
אם זה היה תלוי בך, היית ממליץ על המשך כהונתו של נתניהו כראש הממשלה?
“בנימין נתניהו הוא ראש ממשלה טוב מאוד, או כמעט טוב מאוד, בנושאי חוץ וביטחון ובנושאי כלכלה וחברה, והכלכלה הישראלית במצב יוצא מהכלל. עם זאת, יש לו נטייה בלתי מוסברת להסתבך בדברים קטנים, כמו סיפורים של כן רהיטי גן, לא רהיטי גן”.
וכל החקירות המרחפות מעל ראשו ואורח החיים הראוותני שלו?
“אינני יודע עד כמה חקירות יכולות להעביר ראש ממשלה מתפקידו, אבל אני מצפה ממנו לאורח חיים שלא יהיה נהנתני בצורה מוגזמת. נושא הנהנתנות נתון לשיפוט הציבור”.
נחזור ברשותך לאוניברסיטת אריאל. האם היעדים שהצבת בעבר כיו”ר הוועד הפועל שלה הושגו?
“היעדים הם בתהליך השגה. מדובר במוסד שיש בו אינטגרציה של סטודנטים מציבורים שונים, ציוני במהותו, עם פעילות מחקרית אינטנסיבית. אנחנו גאים בפקולטה לרפואה הנבנית מעל למרכז רפואי לכל האזור, שייתן שירותים הן לאוכלוסייה היהודית והן לאוכלוסייה הפלסטינית. במקביל, עומדת להיפתח כאן פקולטה למדעי הרוח, דווקא לעומת נסיגה בתחום הזה באוניברסיטאות אחרות”.
יש אצלכם סטודנטים מהרשות הפלסטינית?
“יש כאן סטודנטים בודדים מהרשות הפלסטינית, שעושה הכל כדי להרתיע צעירים מתחומה לבוא ולהירשם אצלנו. אותם סטודנטים בודדים באים להשלים אצלנו את לימודיהם לתארים מתקדמים”.
מה עושה הנגיד בשעות הפנאי?
“לנגיד כמעט לא נשאר זמן. אני בקושי קורא ספרים ורואה סרטים, ובעיקר משתדל להיות כמה שיותר עם המשפחה”.
אצל כהן־אורגד, המילה “משפחה” היא בלשון המעטה. למעשה, הוא עומד בראש שבט, הכולל לצד ארבעת ילדיו 15 נכדים, 26 נינים ושני נינים נוספים בדרך. “השבוע עומד להתחתן הנכד השמיני שלי”, הוא מצהיר בגאווה.
מתברר שמשפחתו חוגגת פתיחות פוליטית. הבכורה, אורלי, היא דתייה שניהלה עד כה אולפנה שהקימה בכוכב יעקב, מעבר לקו הירוק, ועושה הסבה לעבודה סוציאלית. אחריה גילת, המנהלת מחלקת ילדים בבית החולים שניידר. היא מתגוררת בצור יגאל, ולעומת אחותה פעילה במרצ. “לא משעמם אצלנו בארוחות ליל שבת”, מעיר בחיוך אביהן. אחריהן דרור, שהוא עורך דין ורנן, כלכלן העוסק בשוק ההון.
מה היית רוצה שבני משפחתך ילמדו מהסיפור האישי שלך?
“הייתי רוצה שיידעו להכיל את הדעות של הזולת, גם אם לא מסכימים על כל דבר”.