שש שנים בפוליטיקה הספיקו לאיש ההייטק אראל מרגלית. לפני שנה הוא פרש מהפוליטיקה וחזר למשרדי קרן ההון סיכון שייסד עם שותפים, JVP.
אבל השינוי כמעט שאינו ניכר בו. מכריו אומרים על מרגלית שבכל תפקידיו היה גם יזם וגם פוליטיקאי, גם הייטקיסט אחראי לכמה מעסקות הענק המפורסמות בענף וגם נציג ומקדם אינטרסים של חבריו לתעשייה. מגה־קפיטליסט, שהונו האישי נאמד בכ־400 מיליון דולר, עם שרידים מגושמים של בן הקיבוץ שהיה פעם.
במקום לחזור למשרד הממוזג ולעבור על תוכניות עסקיות של חברות הייטק מבטיחות, מתרוצץ מרגלית באתרי הייטק בישראל ובחו"ל, במאמץ סיזיפי להקים מרכזי הייטק כדוגמת מרכז טכנולוגיות המדיה שהקימה JVP בירושלים ומרכז הסייבר בבאר שבע, שהיה שותף להקמתו.
ההתחלה הייתה בירושלים, שבה קמו לא מעט מרכזי הייטק של חברות כאינטל, טבע, דיגיטל, NDS ואחרות. אבל JVP הביאה לעיר חמורת הסבר גם את הסטארטאפים הקטנים והצעירים, והקימה את המתחם המפורסם ליד תחנת הרכבת. "מרכז הייטק שמרוכז בעיר אחת יכול להוביל את התעשייה כולה ואת מדינת ישראל", הוא אומר.
ההמשך היה שאפתני יותר ומאתגר: מרגלית והקרן חברו ליוזמה ממשלתית־עסקית להקים בבאר שבע את מרכז הסייבר הלאומי. למיזם חברה גם חברת ההייטק EMC, והוא התבסס על ההנחה שיחידות ההייטק הגדולות של חיל המודיעין, ובראשן 8200, יעברו במסגרת התוכנית הממשלתית לנגב. המרכז נחנך לפני שלוש שנים בקול תרועה, עת מרגלית הודיע על השקעה ראשונית בארבע חברות סייבר שהחלו לפעול במרכז החדיש.
למרגלית יש ניסיון מוצלח בענף. הוא היה בעל המניות העיקרי בחברת "סייבר ארק", מהמובילות בתחום הטכנולוגיות החדשות להתמודדות עם תקיפות מחשבים, וכיום היא נסחרת בוול סטריט בשווי 2.58 מיליארד דולר; אבל באר שבע לא הצמיחה עדיין חברות ענק, וספק אם תצמיח חברת הייטק כלשהי.
"עובדים שם 5,000 עובדים, אבל היו צריכים להיות 20,000. משרד הביטחון התחייב להעביר את יחידות הסייבר לדרום בשנת 2012, וזה נדחה משנה לשנה, ובשנה שעברה, כשמשרד הביטחון הודיע שהמעבר שוב נדחה, קמו עשר חברות ועזבו את באר שבע. בלי מנהיגות שתוביל את המהלך הגדול הזה, ברמה של שר ביטחון וראש ממשלה, אי אפשר להצליח", אומר מרגלית, אבל הוא ממשיך הלאה.
לפני כמה חודשים הצטרפה JVP ליוזמה הממשלתית להקמת מרכז הייטק חדש בקריית שמונה, הפעם בתחום המזון. את התוכנית גיבש מרגלית עוד במסגרת פעילותו הפוליטית, אבל היא הושקה רק באפריל השנה, בשיתוף משרד הכלכלה.
התוכנית להקים בגליל מרכז טכנולוגי בתחום המזון מבוססת בעיקר על תעשיית המזון המפותחת ביישובי הסביבה, ועל הרצון למשוך לגליל אוכלוסייה צעירה. אמצעי הפיתוי העיקרי של הממשלה הוא ההטבות ליזמים בהיקף של כמאה מיליון שקל. הניסיון להקים את מרכז הסייבר בבאר שסע הוכיח שאין די בהטבות כספיות כדי לפתות יזמי הייטק להרחיק מהמרכזים המסורתיים באזור המרכז. אבל בכנס של בנק ההשקעות UBS שהתקיים בשבוע שעבר בתל אביב דיבר מרגלית בלהט על המיזם ועל העתיד המזהיר הצפוי לישראל ולגליל בזכות טכנולוגיות המזון שהוא עצמו כבר החל להשקיע בהן.
לא קצת מוגזם להכריז על קריית שמונה "מרכז פודטק עולמי"?
"חדשנות יכולה לשנות את המצב בגליל, להרים את האזור ולספק מקומות עבודה, אבל אי אפשר לחולל את זה בלי נושא גדול שעושה דרמה עסקית ומשפיע על כל הענף".
בצד הניסיון להקים מרכזי "אקו סיסטם" לסייבר ולמזון, מרגלית מפתח יוזמות בינלאומיות. יוזמת "יאללה 10" היא ניסיון ליצור שיתופי פעולה בין הייטקיסטים ישראלים לבין חברות ומרכזי הייטק במדינות ידידותיות או לפחות בלתי עוינות במזרח התיכון. פרטי היוזמה עודם לוטים בערפל. "אנחנו רוצים לבסס את הקשרים על עשר ערים שיש בהן מרכזי הייטק, כדי להגיע לשיתוף פעולה בין חברות ישראליות וחברות ולקוחות במזרח התיכון", אומר מרגלית. "ערים כמו עמאן, קזבלנקה, תל אביב, ירושלים, קהיר ורמאללה. אנחנו רואים כבר פירות ליוזמה הזו. הרבה חברות הייטק ישראליות מסתובבות במדינות שבעבר לא הייתה לנו בהן דריסת רגל. היקף העסקים אינו גדול, אבל זה צומח במהירות".
היוזמה האחרונה של מרגלית היא הקמת חממה לטכנולוגיות סייבר בניו יורק. קרן JVP זכתה במכרז להקמת החממה, והיא אמורה להקים מדי שנה עשר חברות סטארט־אפ בתחום הסייבר.
שיתופי פעולה בין היזמים האמריקאים לחברות הסייבר הישראליות הם כמעט מובנים מאליהם. "ישראל היא המדינה השנייה בעולם בהיקף תעשיית הסייבר שלה, ויש לנו יתרונות שתורמים גם למצבנו הבינלאומי", אומר מרגלית. "המרכז שאנחנו מקימים יסייע לחברות הייטק ישראליות בשיתופי פעולה עם לקוחות וחברות בארה"ב ובעולם כולו. בזכות מעמדנו בתחום מגיעות לישראל חברות ענק שבעבר לא התעניינו בנו".
אתה חושב שתעשיית ההייטק משפיעה גם על המעמד הגלובלי של ישראל?
"כמובן. הרבה מאוד מדינות רואות בתעשיית ההייטק הישראלי גורם גלובלי. אם, למשל, צרפת מעוניינת להתחרות בתעשייה הגרמנית, היא מבקשת להשתמש בחדשנות הישראלית כדי לקבל יתרונות למשק שלה לעומת תעשיות מתחרות".
אתה אמור להיות איש עסקים. משימות כמו הפרחת הנגב או פיתוח הגליל לא נשמעות עסקיות במיוחד. מה אומרים השותפים שלך?
"נכון שלפעמים יש את המתח הזה, אבל השותפים הולכים איתי בכל היוזמות. אני מחפש השקעות עם אימפקט - השפעה על הסביבה החברתית והעסקית, אבל בסופו של דבר אנחנו לא הולכים ליוזמות שאין להן ממשות עסקית ושאינן משתלמות. בזכות הניסיון שלנו בהקמת מרכזי הייטק בירושלים ובנגב, זכינו במכרז להקמת מרכז טכנולוגיות הסייבר בניו יורק".