עם שכר שעולה, ורמת חיים משתפרת - כיצד כחלון רק מגרד את אחוז החסימה?

הממשלה הנוכחית הוקמה ב־14 מאי 2015. בראשה עומד בנימין נתניהו ושר האוצר שלה הוא משה כחלון. נתניהו החל את מסעו כראש הממשלה ב־18 יוני 1996. בתחילת 2003 מונה לשר האוצר בממשלתו של אריאל שרון, ולמעשה - מאז החלה הפריחה המחודשת של המשק הישראלי. ב־31 למארס 2009 נכנס נתניהו שוב ללשכת ראש הממשלה, ומאז הוא מכהן שלוש קדנציות ברציפות. לקראת הבחירות בשבוע הבא נבחן את הישגיה וכשלונותיה של הממשלה היוצאת, בעיקר בתחום הכלכלי, שניווט בהצלחה כחלון.

השכר הריאלי הממוצע (כלומר, בניכוי האינפלציה) עלה בארבע השנים האחרונות בשיעור מצטבר של 11.7% - עלייה מטאורית שאינה זכורה שנים ארוכות. למרות העלייה החדה בשכר, שהייתה יכולה להביא לעלייה בשיעור האינפלציה, התרחיש הזה לא התממש. שיעור האינפלציה הכולל בארבע השנים האחרונות, כל תקופתו של כחלון, היה 1.6% בלבד - שיעור אינפלציה של שנה אחת (!) בדרך כלל במדינות המערב. אנשי בנק ישראל משתוממים נוכח התופעה וטוענים כי על פי השוואות בינלאומיות, הדבר ממש לא ייתכן. לכן הוא צופה כי בכל זאת, בעיכוב מסוים, ההשפעה של העלייה בשכר על האינפלציה תגיע בהמשך.

מי שעזר לאורך כל השנים למתן את האינפלציה ולהותיר עוד כסף בידי הציבור, כדי שיוכל להעלות את רמת החיים שלו (הצריכה הפרטית), הייתה הממשלה. הממשלה נקטה צעדים כדי שהציבור ייהנה מהצמיחה, שהמשק חווה בעיקר בזכות תעשיית ההייטק, שמזרימה למדינה הון ללא הפסקה. האינפלציה מותנה בשנים האחרונות גם בשל היבוא שנפתח לישראלי.

הממשלה הגבירה את התחרות בשוק התקשורת והקלה על יבוא אישי דרך האינטרנט - 75 מיליון חבילות בשנה. היא לא נכנעה לסוחרים וליצרנים, שדרשו להגביל יבוא חבילות אישיות דרך האינטרנט כדי להשאיר בידם רווחים מטורפים של מאות אחוזים, שאליהם התרגלו במשך שנים. משקי בית יכולים כיום לייבא עד 30 פריטים בשווי מצטבר של 1,000 דולר למשלוח, או לחלופין חמישה פריטים שעלותם גבוהה מאלף דולר, מבלי שהדבר ייחשב יבוא מסחרי. הממשלה גם הפחיתה מסי קנייה, אף שחברות מקומיות קוננו על מר גורלם.

ליהנות בחו"ל

השיא, כמובן, הוא מדיניות השמיים הפתוחים, שהובילה למבול של חברות חסך, LOW COST, המאפשרות לראשונה גם לשכבות החלשות ולבעלי שכר נמוך ליהנות מאתרי נופש ומערים בחו"ל. בין 2012 ל־2018 עלה מספר הישראלים המעופפים מ־3.9 ל־7.8 מיליון. למרות הפתיחות ליבוא בשנים האחרונות, ישראל עדיין רחוקה בהקלה על היבוא בהשוואה למדינות ה־OECD. בישראל ישנם 600 תקני יבוא שונים, רבים מהם ייחודיים למדינה, אומר הבנק המרכזי, ומצביע על עובדה אומללה: בעבר השתתפו נציגי התעשיינים בקביעת התקנים, ויש הטוענים כי הם ניצלו זאת להגנה על התוצרת המקומית, כלומר, על רווחיהם. בדוח האחרון שלו אומר בנק ישראל כי אם המדינה הייתה מאמצת תקינה תואמת למדינות שעימן היא סוחרת, הדבר היה מביא לאפקטיביות כאילו הופחת שיעור המכס ב־8%.

ובכל זאת, הממשלה היוצאת עשתה מאמץ לנרמל את היבוא. אומצו תקנים בינלאומיים והוסרו חסמים לבדיקת תקינה, יבוא מוצרי תקשורת אינו מצריך עוד אישור מיוחד, יבואני מזון ותמרוקים לא נדרשים לרישיון למעט מוצרים רגישים, ועוד.

בשל הבחירות נדחתה הרפורמה בענף החלב שעשויה להקטין את ההוצאות על מוצרי חלב. ועם זאת, ראשית יש לעזור לרפתנים קטנים, שלא יידרסו על ידי הרפורמה הנחוצה. הממשלה גם הפחיתה את המכסים על יבוא גבינות מחו"ל, בעיקר על "גבינה צהובה", כפי שזו נקראת בפי העם. המכס על יבוא עגלים בוטל, והמכס על יבוא בשר בקר טרי הופחת בהדרגה מאז 2016 ובשנת 2020 יתייצב על 12% בלבד. בתוך ארבע שנים הרפורמה ביבוא מוצרי בשר הביאה לגידול של 52% ביבוא, כך שעם ישראל יכול לחגוג חגים מסביב למנגל במחיר סביר.

שר האוצר הפחית את המכס על מוצרי הלבשה מ־6% לאפס. המכס על מקררים ותנורים ירד מ־12% לאפס, דבר שהביא לירידה במחירים בישראל ב־5%. מעניין כי הפחתת המכסים לא הביאה לירידה חריגה בייצור המקומי. להפחתת המכסים יש חשיבות מכמה וכמה אספקטים. הירידה במחירים מותירה עודף בידי הצרכן, שיכול לעשות בו שימוש לקנייה של מוצרים ושרותים אחרים ובכך להגדיל את הביקוש והפעילות הכלכלית. כך, לדוגמא, העודף שנשאר בידי הישראלים הביא לא רק לעוד טיסות לחו"ל, אלא גם ליותר נופש בישראל. יחד עם כניסת התיירים בשל מדיניות השמיים הפתוחים, בתוך חמש שנים עלה שיעור התפוסה בבתי מלון מ־64% ל־68%.

עדיין יש מקום לשיפור. ביבוא שירותי ביטוח ופיננסים, הממשלה לא הצליחה. היבוא של שרותים אלה מגיע רק ל־2.7% מהשוק לעומת 9.7% במדינות ה־OECD. ועם זאת, מה שצריך לשמח את הצרכן הישראלי זו הרפורמה בתחום הביטוח הפנסיוני - החל מהשבוע מעסיק יהיה חייב לשייך כל עובד חדש לאחת מארבע החברות הפנסיוניות שזכו במכרז של האוצר לאחר שהציעו דמי ניהול נמוכים. רק אם העובד מבקש מיוזמתו להשתייך לקופת פנסיה אחרת, הוא רשאי לעשות זאת. שינויים אלה של אחוזים ושברי אחוזים בדמי הניהול משמעותם חיסכון אדיר לעובד לאורך שנות עבודתו. עד היום גרעו לעתים דמי הניהול עד שליש (!) מהפנסיה של העובד. עתה גם חברות הפנסיה שלא בהסדר ממהרות להפחית את דמי הניהול. זהו מהפך אדיר לטובת העובדים והפנסיונרים בישראל.

החשיפה ליבוא מאלצת את היצרנים המקומיים להתייעל כדי לעמוד בתחרות מחו"ל. לכן תמוה שפריון העבודה טרם עלה דיו כפועל יוצא מפתיחת המשק ליבוא. הפריון עלה בממוצע רק ב־0.45% מאז שנת 2000, שיעור נמוך מזה של אירופה ונמוך משמעותית מזה של ארה"ב. המשק התקרב בשנים האחרונות לתעסוקה מלאה, שיעור האבטלה נמוך במונחים היסטוריים. נוסף על כך, בשנים האחרונות וגם עכשיו מספר המשרות הפנויות עומד בדרך כלל על 100,000־120,000. כיום חסרים 98,300 עובדים. לא היה כדבר הזה בעבר. מפעלים, משרדים, שירותי הנדסה, פיתוח, מחשוב, מפתחי תוכנה, נותני שירות ברשתות ומערכות מחשבים, נציגי מכירות בטלפון, חברות הייטק וגם ספקי מזון המחפשים טבחים, כולם מתקשים למצוא עובדים והשכר בתחומים אלה עולה בהתמדה.

פריון נמוך

בנק ישראל וחוקרים סבורים כי הפריון הנמוך נובע מהשקעות חסר בהון הציבורי האזרחי. כלומר, בצד ההצלחות בתחום השכר והתעסוקה, תהליך הטמעתם של חלק מהחרדים וחלק מהערבים בשוק העבודה המודרני של משק פתוח מתקדם בעצלתיים, וזאת לאחר כמה שנים סבירות.

המיומנויות של הישראלים ביחס למדינות ה־OECD נמוכות. משום כך, התוצר לשעת עבודה בישראל במונחי שוויון כוח קנייה, או PPP בשפת הכלכלנים, עומד על 42.7 דולר לעומת 56 דולר במדינות הייחוס. הפתרון הוא להמשיך ולחשוף גם את התעשיות והשירותים המסורתיים ליבוא מתחרה, כדי לאלץ את היצרנים ואת נותני השירותים המקומיים להתייעל כפי שקרה בתעשיית ההייטק החשופה לעולם. בין הענפים הכושלים ובעלי הפריון הנמוך המשרתים את השוק המקומי אפשר למנות את שירותי המזון, הבנייה והמסחר.

בנקים זרים טרם נכנסו ממש לישראל, חברות בנייה מחו"ל אינן פועלות בארץ וענקית המסחר המקוון אמזון טרם הטילה עוגן בארץ הקודש. אבסורד נוסף הוא שבישראל לא השכילו לנתב משכילים למקצועות רלוונטיים לחברה מודרנית וחדשנית.

מנתוני האו"ם עולה כי מספר שנות הלימוד הממוצע בישראל הוא 13, כאשר במדינות הייחוס הממוצע הוא 12. בעלי השכלה גבוהה הם 51% מכוח העבודה, מקום שלישי בעולם, לעומת ממוצע במדינות הייחוס של 37%. אחת הסיבות לפער בין רמת הפריון הנמוכה להשכלה הגבוהה היא איכות ההשכלה בישראל. רמת ההשכלה וההכשרה המקצועית נמוכה, בעיקר בענפים מקומיים שאינם חשופים ליבוא. מדינת ישראל לא השכילה להעלות את רמת האוריינות ורמת לימודי המתמטיקה, וזאת על אף השיפור בקרב הניגשים לבחינות בגרות, שנדחפו להיבחן ב־5 יחידות עם הצלחה בתחום. לכן הגידול בתוצר לנפש עלה בשנים האחרונות, לא בגלל שיפור במיומנויות, אלא עקב גידול בהשתתפות בכוח העבודה, שעלתה בשיעור ניכר, ואפילו עברה את זו של ארה"ב.

הישג נוסף לממשלת נתניהו וכחלון הוא לא רק הגידול בתעסוקה בקרב החמישון התחתון, אלא העלייה של שכר המינימום בשנים 2015־2017 בשיעור ניכר, 23%, מ־4,300 ל־5,300 שקל. עליית השכר הייתה הרבה מעבר למה שצפו אפילו העובדים בשכבות הנמוכות. כתוצאה מכך חלוקת ההכנסות בישראל כיום היא הטובה ביותר זה עשרים שנה, לפי מדד ג'יני.

בשנים האחרונות עלתה תרומתה של הממשלה לצמצום האי־שוויון. זאת באמצעות התערבות ישירה, העלאות קצבאות הביטוח הלאומי - כלומר, תשלומי העברה - והעלאת מסים. אחת התרומות העיקריות של הממשלה לצמצום הפער היא החלת חוק חינוך חינם לילדים מגיל שלוש, דבר שאפשר להגדיל את שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של שני בני הזוג, וכתוצאה - לעלייה בהכנסות ולצמצום העוני והפער החברתי. יעד הממשלה, להגיע בשנת 2020 לשיעור תעסוקה של 76.5% לגילאי 25־64, הושג. ועדיין, בשני מגזרים לא הושג היעד במלואו. בקרב נשים ערביות מתקרבים ליעד, אבל בקרב החרדים היעד עוד רחוק. למרות מאמצי הממשלה, שיעור העוני בישראל עדיין גבוה בהשוואה למדדים בינלאומיים.

"דור המשך" בעיר

אחת הבעיות הכואבות ביותר בחברה הישראלית בעשור האחרון היא נושא הדיור. אני בדעה שעם כל מגרעותיה וחולשותיה, תוכנית "מחיר למשתכן" מצליחה לעשות את העבודה, בניגוד לטענות מלעיזיה. צריך לזכור כלל יסודי בכלכלה: המחיר של מוצר או שירות נקבע בשוליים. לכן הצפת השוק בדירות זולות בסובסידיה של המדינה של 7% בפריפריה ועד 30% במרכז הארץ, לחצה על המחירים בכלל המשק, ומחירי הדירות יורדים כבר קרוב לשנתיים. וכאשר צעירים מוכנים לחכות, המחירים, גם של הדירות בשוק החופשי, יורדים.

לא זו בלבד, בניגוד לנהוג לכל אורך שנותיה של המדינה, שבהן הועדפו "מיוחסים" כגון בני קיבוצים ומושבים לקרקע זולה ("דור המשך"), לראשונה הנהיג שר האוצר מדיניות "דור המשך לעירוניים" - בפריפריה, במרכז הארץ ובמחוזות ירושלים והדרום. אחת הטענות היא כי עלות הסבסוד כבר הגיעה ל־5.5 מיליארד שקל.

עד כה מימשו 18,000 איש את זכותם במסגרת "מחיר למשתכן". בהגרלות זכו 60,000 מתוך 140,000 שנרשמו. בפריפריה, בגלל ההיצע האדיר וההנחה הנמוכה יחסית, הביקוש פסק. במרכז הוא עדיין גובר. יש גם כשלים: הפקת היתרי בניה מתבצעת בעצלתיים ומספר העובדים הזרים שהובטח לא התממש. שיווק הקרקע שאינו במסגרת "מחיר למשתכן", כמעט ונעלם. היה צריך להשאירו במקביל. הקבלנים נכנסו לאי־ודאות ולכן יש קריסה בבנייה למגורים. מלאי הדירות בבנייה עלה אומנם מ־106,400 בשנת 2015 ל־117,600 בשנת 2018, וסיום בניית דירות עלה מ־43,900 ל־50,000, שני גורמים שתרמו אף הם לירידה במחירי הדירות, אך מספר התחלות הבנייה ירד מ־53,600 ל־47,400 בשנת 2018, מה שעלול להצית מחזור מחסור חדש בשנים הקרובות, עם כל ההשלכות לגבי המחיר, אלא אם כן נהיה במיתון או בעליית ריבית.

עיקר הירידה בהתחלות הבנייה היא בפריפריה, שם ירד הביקוש בשל המרחק ממרכז הארץ, שבו נמצאת עיקר התעסוקה. אחת השגיאות המהותיות ב"מחיר למשתכן" היא ההנחה במונחי אחוזים על הקרקע. הדרך הנכונה מנקודת ראות כלכלית וחברתית הייתה צריכה להיות הנחה במונחים אבסולוטיים. נניח, הנחה של 300,000 שקל ללא קשר למיקום הדירה. זה היה נכון יותר, שוויוני יותר וצודק יותר. זה היה מוביל בפועל להנחה, באחוזים, גדולה ביותר בפריפריה, ולסבסוד פחות לחזקים במרכז הארץ. כתוצאה משגיאה קריטית זו, התוכנית הקלה על רוכשים במרכז הארץ והפחיתה את הכדאיות לרכישה בפריפריה.

לא נכנסנו לכל הפרמטרים של המשק והחברה בשנות הממשלה הנוכחית, אולם אפשר לומר כי הממשלה היוצאת עשתה יותר מכל ממשלה אחרת בעבר לצמצום הפערים החברתיים, לצמצום העוני, לצמצום האי־שוויון, להעלאות שכר ובעיקר העלאת שכר המינימום, ומניעת עלייה במחירים. כתוצאה מכל אלה נוצרו עודפי הכנסה, ואלה אפשרו עלייה ברמת החיים. עוד דאגה הממשלה לתמרוץ היציאה לעבודה בדגש על זוגות צעירים, ערבים וחרדים, לצמצום הפער בחלוקת ההכנסות, ואף לראשונה ניתנה עזרה לבנים ממשיכים בסקטור העירוני, שהופלו לרעה במשך עשרות שנים.

כתוצאה מכל האמור לעיל עלתה רמת החיים בתקופת הממשלה היוצאת ב־10% - ולזה אין אח ורע בעולם. כקורא שנובר וחוקר את המשק הישראלי זה כחצי מאה, אני לא זוכר בשני הדורות האחרונים תשבחות למשק הישראלי כמו אלה שמובעות בדו"ח בנק ישראל שפורסם עתה. שר האוצר כחלון פעל היטב במשרדו, לא עבור בעלי הממון, אלא עבור העם, ונכנס לרשימת שרי האוצר המוצלחים בישראל, וביניהם משה נסים, יצחק מודעי ובנימין נתניהו. הדור הצעיר אולי לא מעריך זאת, אבל צעירים עד גיל 40 לא יודעים מהם משבר כלכלי, מחסור, אי־ודאות וקריסה. ועם הישגים - אובייקטיבים - כאלה למדיניות הכלכלית של כחלון, ממש לא מובן מדוע הפופולאריות שלו צנחה והוא מגרד את אחוז החסימה.