הגיע הזמן שנשים יאמצו שיטה גברית כדי לפרוץ דרך בעבודה ובהשכלה

המהפכה הפמיניסטית מתעצמת ועמה שינוי מתמשך בשיווי המשקל בין הנשים לגברים, המאבדים את ההגמוניה שאחזו בה ללא עוררין עד המאה הקודמת. עוד ועוד נשים חותרות קדימה בתחומים רבים יותר ויותר, במסע המייגע לאמנציפציה מלאה ומעשית, ולא תיאורטית בלבד, חרף המשא של ניהול משק הבית, שם נאנקות הנשים בדרך כלל, למרות הבטחות בני הזוג ל"עזרה" (כמו לא היה משק הבית התא המשפחתי המשותף).
 

במסיימי תואר ראשון במשפטים בכלל המוסדות, נשים מהוות 52%. באוניברסיטאות הן מהוות כבר 55% ממסיימי תואר שני במשפטים. בקרב מסיימי תואר ראשון במקצועות עסקים ומדעי הניהול, חלקן של הנשים בכלל הוא 59%, מזה חלקן באוניברסיטאות 54%.
 

המהפכה הדיגיטלית מקהה בשנים האחרונות את היתרון היחסי שהיה לגברים מול הנשים, וגם את היתרון של המרכז מול הפריפריה הגיאוגרפית והסוציואקונומית. אפשר לעשות הכל מכל מקום. לקרוא חומר בספריות, לבצע רכש ומכירה דרך המרשתת, לעבוד מהבית, לקנות בסופר מהבית, לבקר בבנק דרך האפליקציה, להזמין תור לרופא, ואפילו נשאר די זמן להעלאת סטורי בכל כמה שעות באינסטגרם.
 

כך המהפכה הדיגיטלית נותנת הזדמנויות, ולעתים הופכת את "המפרנסת השנייה", אומנם עדיין במספרים נמוכים, למפרנסת העיקרית. עד כדי כך שבתי משפט לענייני משפחה השיתו על נשים שמהוות המפרנסות העיקריות לתת דמי מזונות לבעל, המחזיק בילדים במשמורת חלקית או במשמורת משותפת. 

הכיבוש הבא של נשים הוא מדעי הטבע, מתמטיקה וחקלאות. בשנים האחרונות פרצו לתחומים אלה עוד ועוד נשים, ובין כלל המסיימות תואר ראשון הן כבר מהוות 43%. התחום שבו הנשים עודן משתרכות הרחק מאחור הוא הנדסה ואדריכלות - 29% מכלל המסיימים תואר ראשון בכל המוסדות. 
 

בלימודי התואר השני פרצו הנשים מעלה מעלה: בין מקבלי תואר בתחום עסקים ומדעי הניהול, נשים מהוות 55%; במשפטים הן מהוות 59% מכלל המסיימים; במדעי הטבע ומתמטיקה וחקלאות - 50% ורק באדריכלות חלקן דווקא יורד ל־26%. חלקן של הנשים בין מסיימי תואר שני במדעי הרוח הוא 75%, ובמדעי החברה - 68%.

המשק הישראלי ההייטקיסטי, שעליו מתבססת ההצלחה האדירה של המדינה, הוא חלק מהעולם הגלובלי התחרותי עתיר הטכנולוגיה. בתחום זה עדיין שולטים הגברים וגוש דן, הרבה בזכות שירות צבאי בתחומים אלה, שעוזר בהמשך להשתלב בשוק האזרחי בשיטת "חבר מביא חבר". אף שעלה בשנים האחרונות, שיעור המועסקות בתעשיית ההייטק הוא עדיין 26% בלבד, למרות העלייה בשיעורן בין המסיימים תארים בתחומים אלה.
 

לכן הנשים יצטרכו להגביר את לימודי ההנדסה, שם הן מהוות 29% בתואר ראשון, 26% בתואר שני ו־31% בשלישי  (מתוך כלל הסטודנטים הזכאים לתואר). גם במתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב, שיעורן מקרב הסטודנטים הוא 33% בתואר ראשון, 27% בתואר שני ו־24% בתואר שלישי. 

את הפריצה המרשימה ביותר עשו הנשים הערביות. שיעורן בקרב מקבלי תואר אקדמי מכלל הערבים הוא 73%. באוניברסיטאות, חלקן בקרב מקבלי התואר הערבים הוא 70%.
 

גם הנשים החרדיות פורצות דרך. חלקן בקרב מסיימי תואר אקדמי מכלל החרדים שזכאים לתואר הוא 78%, מטבע הדברים בעיקר במכללות האקדמיות לחינוך, כלומר בלימודי הוראה ובהכשרה להיות מורות (שם חלקן מגיע ל־86%). 
 

מה עושות נשים שהפכו משכילות יותר מאשר אִמותיהן וסבותיהן? מה עושות נשים שהיו למשכילות יותר מגברים, לפעמים משכילות יותר מבני זוגן? ניחשתם נכון, יוצאות לעבודה. מטבע הדברים, ככל שנשים משכילות יותר, כך הן מגבירות את השתתפותן בכוח העבודה. אישה משכילה מכירה בערך, עצמה ומטבע הדברים יכולה לבטא את עצמה בייזום או בעבודה כשכירה ולהשתמש בכל היכולות שרכשה. 
 

המהפכה הנשית ניכרת גם בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה. כמות הנשים בארץ (בנות 25־64) שעובדות או מחפשות עבודה באופן יזום, עולה בהתמדה. בשנת 2016 היה שיעורן הממוצע 72.2%, בשנת 2017 72.4%, בשנת 2018 83.7%, ובחמשת החודשים הראשונים של השנה - 73.8% בממוצע. לעומתן הגברים תקועים כמעט ללא שינוי, עם נטייה אפילו לירידה: בשנים 2016־2017 היה חלקם 81.9%, בשנת 2018 חלה ירידה ל־81.5%, ובחמשת החודשים הראשונים של השנה היה שיעורם 81.8%. 
 

בשנים 2017־2018, כ־68.2% מהנשים עבדו במשרה מלאה מתוך 1.862 מיליון נשים עובדות. שיעור הנשים העובדות במשרה מלאה מטפס השנה מעלה, ובחודש מאי,70% מהן כבר עבדו במשרה מלאה. בד בבד ומטבע הדברים, חלקן של הנשים שעובדות במשרה חלקית נמצא בירידה מתמדת. 

מהפכת ההשכלה של הנשים ניכרת בשנים האחרונות במהפכת מעונות היום לילדים בגיל 3 ומעלה, שהממשלה נאלצה לבצע לאחר המחאה החברתית של שנת 2011. במשך 23 שנים כל ממשלות ישראל, בכל ההרכבים, דחו את ביצוע חוק גיל חינוך חינם מגיל 3 - עד למחאה החברתית. טחו עיניו של אגף התקציבים באוצר הזכרי לראות את היתרונות שביציאת שני בני הזוג לעבודה במשרות מלאות, כלומר את כניסת "המפרנסת השנייה", האישה, למעגל העבודה. 
 

טרם כניסתו לתוקף של חוק לחינוך חינם בגיל 3, בשנים 2006־2012 היה שיעור הנשים שעבדו במשרה מלאה 65.5% בממוצע. חוק חינוך חינם מגיל 3 אושר בשנת 2012. מאז שנת 2013 מטפס שיעור הנשים העובדות במשרה מלאה בקביעות. בשנת 2013 הוא כבר היה מעל 67%, בשנת 2015 מעל 68%, בשנת 2016 מעל 69% ובאביב השנה כבר הגיע כאמור ל־70%. גם בגיל העבודה העיקרי, שיעור הנשים בנות 25־64 שעבדו במשרה מלאה טיפס בחודש מאי השנה ל־76.6%, לעומת 76.2% בשנת 2018 ו־75.2% בשנת 2017. 
 

היות ששכרן של הנשים הערביות נמוך משל היהודיות, שיעור המשרות המלאות של נשים ערביות מכלל המשרות שבהן מועסקות נשים ערביות היה בשנת 2017 77.2%, בעוד בקרב היהודיות, שיעור הנשים המועסקות משרות מלאות היה 66.9%. 
 

בקרב הגברים יש יציבות בשיעור העבודה במשרה מלאה. בשנים 2006־2012 עבדו בממוצע 84.7% במשרה מלאה, בשנת 2017 עבדו 87.2% במשרה מלאה, בשנת 2018 ירד חלקם ל־86.8%, אבל השנה הוא שב ועלה בחודש מאי לכיוון 87.2%. בקרב הגברים בני 25־64, בשנת 2017 עבדו במשרה מלאה 85%, אך שיעורם ירד ל־84.5% בשנת 2018 והמשיך לרדת ל־84.2% בחודש מאי האחרון. בקרב הגברים הערבים, שיעור המועסקים במשרה מלאה היה בשנת 2017 92.1%, ובקרב הגברים היהודים - 82.6%. 
 

פערי השכר בין גברים לנשים עדיין ניכרים: 19% לעומת ממוצע של 14.8 במדינות ה־OECD. אם נביא בחשבון את השכר לשעת עבודה, אזי שכרן עדיין נמוך ב־15% מזה של הגברים. 
 

על פי אגף הכלכלן של משרד העבודה והרווחה לשנת 2014, הפער שהיה בשיעור של 3,600 שקל לחודש מורכב מ־2,200 שקל בהיקף התעסוקה, 1,100 שקל בענף התעסוקה ועוד 350 שקל מגורמים נוספים. לגבי היקף התעסוקה, ראינו כי הנשים מגדילות את שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ואף עובדות יותר במשרות מלאות. לגבי ענף התעסוקה, ברור שישנה אפליה מבנית ממלכתית, שמתעלת אותן למקצועות בשליטה נשית - עובדות סוציאלית, מורות, אחיות, מזכירות רפואיות, מזכירות, מטפלות, גננות ופקידות זוטרות. 
 

עם זאת, גם כשנשים משכילות יותר וחודרות למקצועות בשליטה גברית, הן עדיין מופלות, כלומר ככל שהדרגה גבוהה יותר והשכר גבוה יותר בהתאם, כך חלקן של הנשים בראש הקונוס יורד. עיקר השכר הולך לגברים "המנהלים", שלרוב, הן בסקטור הציבורי והן בחברות הציבוריות, אינם משלמים על כישלונותיהם. 
 

הכלכלן הראשי במשרד העבודה והרווחה מעריך כי ביטול הפער בשכר בין נשים לגברים יביא לעלייה בתוצר של 7%. הוכחה לכך אפשר לראות כבר עתה, בעלייה נאה בתוצר בשנים האחרונות לעומת מדינות אחרות בשל השינויים בהרכב התעסוקה בין נשים לגברים. 

ההצלחה החלקית של הנשים והפחתת תלותן בחוסן הכלכלי של הגברים, מביאה גם לעלייה בשיעור הגירושין. העלייה בתוחלת החיים בישראל בצד זקיפות הקומה של הנשים המשכילות, לרבות החרדיות והערביות, מביאה לתופעת ההיפרדות.
 

שיעור הגירושין בקרב היהודים בני 35־39 היה בשנת 1996, עם תחילת המהפכה הדיגיטלית, 9.4%, ובשנת 2016 הוא עלה ל־12.8%. שיעור הגירושין עלה בצורה חדה בקרב בני ובנות 50־54, מ־5% בשנת 1996 ל־9% בשנת 2016. בקרב המוסלמים, שיעור הגירושין עלה מ־5.8% בשנת 1996 ל־8.7% בשנת 2016. שיעור הגירושין בקרב המוסלמים בגיל 30־34 זינק מ־3.5% ל־8.8%, ובקרב בני 35־39 הוא מ־3% בשנת 1996 ל־7.5% בשנת 2016. 
 

המהפכה הנשית טרם הגיעה לפריפריה, כך על פי עבודה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת. השתתפות נשים בכוח העבודה במחוז הצפון, שבו ריכוז גבוה של אוכלוסייה ערבית, מגיע ל־48%, לעומת 69% בקרב גברים. במחוז הדרום המצב אינו שונה בהרבה - 57% לעומת 66%. ואילו במרכז ניכרת מגמת השוויון ביתר שאת - 67% לעומת 73%.
 

 שיעור השתתפותן של נשים ערביות במחוז הצפון מגיע ל־31% לעומת 65% בקרב הגברים; בקרב הערבים במחוז הדרום, שיעור ההשתתפות של נשים הוא 17% לעומת 46% בקרב הגברים. לעומת זאת, שיעור ההשתתפות של נשים יהודיות בצפון, שלהן יותר מ־16 שנות לימוד, שווה לגברים - כ־82%.

בדרום שיעור ההשתתפות של נשים יהודיות משכילות מגיע ל־80%, לעומת 75% בקרב הגברים. אצל הערביות במחוז הצפון, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של נשים בעלות 16 שנות לימוד ומעלה מגיע ל־ 76%, לעומת 84% בקרב הגברים ו־7% בלבד בקרב ערביות בעלות השכלה של עד שמונה שנים. במחוז הדרום התמונה דומה. התמונה המצטיירת ברורה: השכלת הנשים הערביות יכולה לצמצם את הפערים בהשתתפות שלהן בכוח העבודה. 
 

המהפכה הנשים טרם הגיע לחרדיות. 75% מהבנות החרדיות לומדות במסגרת המעניקה תעודה המקבילה ל־9 יחידות לימוד, ואינה מזכה בתעודת בגרות. מ־25% הנותרות, רק 70% ניגשות לבחינות בגרות. גם בוגרות חרדיות של לימודי הייטק בסמינרים לחרדים מתקשות להשתלב בתעסוקה איכותית בתחום, בשל הפער שבין התיאורטי ליישום בפועל. למרות השכר הנמוך המשולם לחרדים, פערי השכר בין גברים לנשים מתקיימים גם במגזר זה. 
 

המהפכה הפמיניסטית, כמו כל מהפכה, לא תושלם מחר, ותימשך עוד שנים ארוכות. בינתיים, רכישת השכלה - הן בקרב יהודיות, הן בקרב ערביות והן בקרב חרדיות - אינה מקרבת אותן לשוויון בקצב הראוי. לכן הגיע הזמן שנשים יאמצו את שיטת ה"חבר מביא חבר" וישתמשו בשיטת "חברה מביאה חברה" כדי לפרוץ דרך לנשים אחרות בתחום ההשכלה, העבודה, התפקידים הבכירים והניהול. די, מספיק, הגיע הזמן לסיים את האפליה המגדרית.