כשהשעון יראה חצות יפוג התקציב שאושר אי־שם ב־2017. אם המערכת הפוליטית לא תתעשת, ההוצאה הציבורית תיפגע קשות ואיתה גם התוצר והצמיחה. מצב של שיתוק - זה כנראה הקונצנזוס היחיד ששורר כיום בישראל, במלאות שנה לפיזור הכנסת ה־20 וערב מערכת בחירות שלישית. אבל מה בדיוק אומר השיתוק הזה, ולמה בקרוב מאוד נתחיל להרגיש אותו כולנו, יותר מכפי שאולי נדמה?
כדי להבין את מהות השיתוק, צריך לחזור צעד לאחור ולשאול: מה זו בעצם הוצאה ציבורית ומהו מקומה בתוצר? הצריכה הציבורית היא כל מה שהממשלה מוציאה: החל בשירותים בסיסיים כמו חינוך, בריאות, תשתיות ותרבות; דרך הוצאות הביטחון - צבא, משטרה ועוד; ועד לשירותים סוציאליים כמו קצבאות למיניהן. אומדן נתוני הצמיחה לרבעון השלישי של 2019 מראה שההוצאה הציבורית גדלה ב־4.2% בחישוב לשנה אחורה - יותר מקצב הצמיחה של התוצר הכללי. בהינתן העובדה שכרבע משיעור צמיחת המשק טמון בצריכה הציבורית, מדובר בגורם שמושך את נתוני התוצר כלפי מעלה בצורה משמעותית.
בתוך זמן לא רב, בחצות הליל של ה־31 בדצמבר, ניפרד לא רק מ־2019. גם תקציב המדינה יפוג לו, והמערכת כולה תיכנס למציאות אחרת לגמרי. בהיעדר חוק תקציב תקף, הכסף של כולנו יועבר לחסות החשב הכללי, כשלנגד עיניו משוואה אחת: מה שהיה הוא שיהיה. כדי לעמוד במסגרת התקציב הקודם יקצה החשב מדי חודש בחודשו, עבור כל משרד ומשרד, 1 חלקי 12 מהתקציב שפג. בסיטואציה הנוכחית, מדובר באסון כלכלי - לא פחות.
התקציב שמתקרב לסיומו, יש לזכור, היה דו־שנתי ואושר ב־2017, על סמך נתוני מאקרו שהיו רלוונטיים לאותה נקודת זמן. מאז, התקדרו מעט שמי הכלכלה העולמית, ואילו אצלנו הגירעון הלך ותפח. תקציב של 1 חלקי 12 מעצם הגדרתו ודאי לא מאפשר להוציא לפועל רפורמות שמשרדי הממשלה מבקשים ולעיתים מוכרחים לבצע, שכן אלו, לפחות בשלב הראשוני, מחייבות דווקא גידול בהוצאה. הקטנתה, בין אם מהיעדר תקציב ובין אם לשם כיווץ הגירעון, תהיה רק החוליה הראשונה בשרשרת השלילית של המשק.
הראשונים להיפגע יהיו, כרגיל, השכבות החלשות, התלויות בסל השירותים הסוציאלי. אלו, שלא מחזיקות ב"שומנים" לעתות משבר, הן תמיד הראשונות לספוג. במקביל, כשהמגזר הציבורי מקפיא את פעילותו, הכל בעצם קופא: ביטחון, תשתיות, רפורמות, מערך החוץ - בלי פרויקטים אין פרנסה לקבלנים המועסקים בחוזים מול המדינה, להם אין אפשרות לשלם משכורות לעובדיהם ומכאן ועד לפגיעה בצריכה הפרטית הדרך קצרה.
בראי הכלכלה, הבעיה העמוקה יותר תהיה כדור השלג שיתחיל להיווצר. כפי שראינו, הצריכה הציבורית הייתה מרכיב מרכזי בתוצר כולו. הקטנה שלה תקטין לפיכך את התוצר, מה שיוריד גם את הצמיחה ויוביל להשלכות מאקרו נוספות. וכל זה על רקע מלחמת תקציב של בחירות נוספות ועוד משא־ומתן קואליציוני, כשכל צד מקצין את תביעותיו ומנסה למשוך את השמיכה לכיוון שלו.
ממשלה מתפקדת עם אופקים ארוכי טווח מסוגלת להכריע בין חלופות ולתעל את הכסף הציבורי בהתאם לנסיבות ולצרכים הרלוונטיים, ולא לאלה של שנתיים וחצי קודם לכן. היא יכולה להפעיל כלים שונים ולעבוד, למשל, הפוך מהמגמה: להגדיל הוצאה על תשתיות ולהרחיב תעסוקה דווקא כשהכלכלה מתכווצת והמגזר הפרטי נסוג לאחור. כל זה לא יתאפשר החל מ־1 בינואר הבא עלינו לרעה.
בשורה התחתונה, מהות השיתוק היא כפולה ומכופלת, ישירה ועקיפה, עם השלכות ישירות על הכיסים של כולנו. צמצום הסבסוד של מסגרות הילדים לחנוכה הוא כסף קטן לעומת מה שעוד נכון לנו, אם המערכת הפוליטית לא תתעשת במהירה ותשכיל להקים ממשלה יציבה. בינתיים, נראה שהיא דוהרת ישר לתוך הקיר.