"מדינת ישראל חייבת לחשוש מכך שאבו מאזן יחזיק בשאלטר על ענף הבנייה"

משבר הקורונה במגזר העסקי רחוק מלהסתיים, אבל כבר עכשיו ברור שעל תחום מרכזי במשק – ענף הבנייה – הוא צפוי להשפיע מאוד. למרות שחלק מהענף עבד לאורך חלק מהמשבר, הנתונים מגלים תמונה קשה של עצירת כמעט 70% מהפעילות שלו, לאורך חודשים, לנוכח המחסור הגדול בעובדים מהרשות הפלסטינית ובעובדים זרים, בעיקר מסין. בשיא המשבר, שישית מהם בלבד נשארו בישראל ועבדו בפועל. ההתנהלות הזו צפויה לגרום לעיכוב בבנייה של רוב הפרויקטים בכל תחומי הבנייה בישראל. במקביל, כניסת הממשלה החדשה לעבודה מצריכה חשיבה רוחבית על הבעיות היסודיות של הענף, אשר פוגעות בו כבר עשרות שנים. ראול סרוגו, נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ, מסמן את הצרכים המרכזיים שעל הממשלה לספק לענף כדי לצאת ממשבר הדיור, ועד להבראתו הכוללת.

מה עשתה הקורונה לענף וכיצד הממשלה צריכה לטפל בו כעת?
"למרות ההכרזה ההיסטורית על תחום הבנייה כעל ענף חיוני בתחילת המשבר, שהתקבלה לבקשתנו, בפועל הביא הליך סגירת הגבולות לכך שמספר העובדים שהגיעו לעבודה כאן מהרשות הפלסטינית היה מצומצם מאוד יחסית לימים רגילים ועובדים זרים לא הגיעו בכלל. במקום כ־65 אלף עובדים מיהודה ושומרון שעבדו מדי יום – הגיעו רק כ־25 אלף בממוצע, דבר שפגע קשות בתוצר, עיכב פרויקטים לאומיים והביא לדחיית מועדי מסירת עשרות אלפי דירות לרוכשים.

"משמעות הדברים היא שתחום הבנייה והתשתיות של מדינת ישראל תלוי, כמעט באופן מוחלט, בעובדים פלסטינים. סיפור הקורונה לימד אותנו שיעור חשוב. מדינת ישראל חייבת לחשוש מכך שיו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, יחזיק בשאלטר על ענף הבנייה, כך שבתגובה להכרזה ולמימוש הסיפוח – הוא יוכל לאסור, באחת, על עובדי בנייה פלסטינים להגיע לישראל. משמעות הדבר תהיה קריסת הענף שתגרור את קריסת המערכת הבנקאית החשופה באשראי בגובה של כטריליון שקלים לענף. 

"הטיפול במשבר הקורונה בענף הבנייה חייב לכלול שורת החלטות מיידיות של הממשלה. הראשונה היא הכרה במשבר כאירוע כוח עליון שלא היה תלוי בהתנהלות הקבלנים ולכן יש לשחרר את הענף מהקנסות הקבועים בחוק על איחור במסירת דירות. במקביל, הממשלה חייבת להפנים שעליה להפחית את תלות הענף בעובדים מהרשות הפלסטינית, להגדיל משמעותית ומיידית את מספר העובדים הזרים בתחום הבנייה בישראל ולהשקיע השקעות גדולות בהכשרת עובדים ישראלים לענף.

"צריך להבין שכל עובד זר בענף שלנו מוסיף שני מקומות עבודה חדשים לעובדים ישראלים שעוסקים בחלקים המשלימים את העבודה של אותו פועל בנייה זר, כך שהוספת 30 אלף עובדים זרים תייצר עוד כ־60 אלף מקומות עבודה לישראלים, שזו תועלת כלכלית ענקית בפני עצמה. הכשרת ישראלים לעבודות בענף הבנייה הפכה להרבה יותר דחופה גם בגלל תוכנית הסיפוח וגם בגלל פיטורי הענק שצפויים בסופו של דבר להתרחש בעקבות הקורונה. השכר המשולם היום לעובדים בבנייה הוא מהגבוהים במשק. לצורך כך, על המדינה להעמיד תקציב להכשרה מקצועית ולעידוד הישראלים לעבודה בבנייה".

הובלת כלכלות

בעוד ענף הבנייה מתמודד בעקבות אירוע הקורונה עם בעיות לא פשוטות, מבט רוחב על כלל התנהלותו מעלה צורך בהתערבות רחבה של הממשלה לצורך קידום הבנייה מכל הסוגים, בשל כשלים שנולדו כבר לפני שנים ולא טופלו. לדעת סרוגו יש רשימה של פעולות שעל הממשלה לבצע כדי לחסל את הכשלים האלה. "אנחנו הענף היחיד במשק שאומר לקברניטים שאינו זקוק מהמדינה לתמיכה כספית אלא לתמיכה וקידום צרכים שלנו למען הרחבת הבנייה, כמו טיפול במחסור בכוח אדם ובקרקעות, לצד הקלות רגולטוריות", מסביר סרוגו, "והמשק זקוק לכך – ענף הבנייה הוא ענף שמוביל כלכלות בכל מקום, ובישראל ביתר שאת. קידום הנושאים הללו יחלץ את המשק כולו מהמשבר הרבה יותר מהר".

יש פעולה מהותית שעל המדינה לעשות כדי לסיים את המשבר הארוך בתחום הדיור?
"לא, אין פתרון אחד. יש מכלול, צריך לאזן את הביקוש וההיצע. ישראל גדלה בקצב מסחרר. האוכלוסייה תוכפל פה בתוך 20 שנה או פחות. קודם כל הממשלה צריכה להתחיל בהחזרת החופש לשוק הדיור. ההתערבות של המדינה בהקצבת קרקע רק לרוכשי דירה ראשונה במחיר למשתכן הייתה טעות ועלתה לנו בעלייה של 17% במחירי הדירות. שיטת מחיר למשתכן או כל תוכנית אחרת צריכה להתאים לצרכים האמיתיים של כל ציבור רוכשי הדירות. הפתרון המרכזי בעניין זה צריך להיות הגדלת היצע הקרקעות לבנייה.

"הממשלה הנכנסת צריכה להפשיר קרקעות ולתכנן 4.5 מיליון דירות כדי לעמוד ביעד בנייה בפועל של שלושה מיליון דירות, שלהן המשק יזדקק ב־2040, ומיליון דירות מתוך התוכנית הזו צריכות לקום במסגרת התחדשות עירונית. אנחנו זקוקים לשני מטרופולינים חדשים, בגליל ובנגב, עם צפיפות מינימלית בבנייה רוויה של עשר יחידות דיור לדונם ברוטו, בכדי להתגבר על החסמים הקיימים בהרחבת יישובים קיימים. צריך לבצע תכנון מקיף כדי להבטיח שם איכות חיים גבוהה וביטחון תעסוקתי. יש לעמוד ביעד התחלות בנייה בהיקף של 70 אלף עד 100 אלף יחידות דיור בשנה. ובמקביל, יש לעודד בנייה להשכרה".

אז היצע גדול של דירות הוא מה שצריך להוביל את הפתרון?
"כאמור, יש פה מכלול שיש לטפל בו. בין השאר, לצד הגדלת ההיצע, הממשלה חייבת ללמוד ממשבר הקורונה, עליה לתמוך במאיצי צמיחה. בנייה מכל הסוגים היא מאיץ צמיחה. המדינה מוכרחה להתחיל הליך של הפחתת העלויות הממשלתיות ממחירי הדירה לצד הפחתת רגולציה. נתח המדינה והרשויות המקומיות במחיר הדירה מגיע לכ־60%. זה לא סביר. הממשלה צריכה לשנות את התפיסה ולתמרץ יזמים. עוד לקח של הקורונה הוא שצריך חשיבה מחדש על תמיכה בהאצת יזמות. אנחנו קוראים לממשלה להקים קרן הלוואות להשלמת הון עצמי בערבות המדינה, בהיקף של חמישה מיליארד שקלים. צריך לשחרר ליזמים הון עצמי ורווחים מהמערכת הבנקאית בתום פרויקט, ובמקביל להקטין את הקצאת ההון הנדרשת מהמערכת הבנקאית בגין ערבויות חוק המכר. בנוסף, יש להפחית את שיעור היטל ההשבחה ולדחות מועדי תשלומים, לבטל את היטל ואגרות העסקת עובדים זרים ולבצע התאמות רגולטוריות הקשורות להכשרת עובדים בענף הבניין".

בעולם כולו יש כלכלות שלמות שבהן שכירת דירה זה הפתרון המרכזי לדיור. זה יכול לקרות פה?
"זה חייב להיות חלק מסל האפשרויות לדיור. הממשלה בהחלט צריכה לפעול כדי להבטיח בנייה להשכרה בהיקפים גדולים, כמוצר חליפי לרכישה באמצעות עסקאות קומבינציה של המדינה עם היזמים, לתת תמריצי מיסוי לכל בניין חדש שנבנה להשכרה. עליה לקבוע תמריץ למי שיבנה בניינים שלפחות 25% מהדירות בהם ו־25% מהשטח ייועדו להשכרה, לשנות את מדרגות המס ולקבוע 0% מס רכישה בבנייה ייעודית לשכירות".

אנחנו יודעים שאי אפשר להשלים בנייה של דירות בלי תשתיות שיתמכו בהן. מה על המדינה לעשות בעניין זה?
"כדי לאפשר חילוץ פקקים של התשתיות, הממשלה צריכה להקים 'קבינט לתשתיות ובנייה ציבורית', כפי שכבר הצהיר שר הפנים שבכוונתו לעשות. מדובר בגוף משותף של כל המשרדים הרלוונטיים, שיוביל ויתכלל את פרויקטי התשתיות והבנייה הציבורית, ויעקוב אחר ביצוע בזמן ובתקציב. במקביל, כדי להבטיח שהענף יוכל לעמוד במשימות הללו, הממשלה צריכה לשפר דרמטית את מוסר התשלומים בענף הבנייה והתשתיות ולקבוע מועדי תשלום חלוטים, עם עיגון רווח קבלני – בדומה לרווח שקובע השמאי הממשלתי בתחום הייזום והתאמת רכיב התקורה.

"יש בענף מחסור גובר בחומרי גלם וחציבה שיש לטפל בו עם שיווק שטחים למחצבות חדשות ושינוי שיטת תמחור השימוש במחצבות כדי להבטיח תחרות בתחום הזה, שתפחית מחירי חומרים כפי שכבר קבעו שתי ועדות שונות שהקימה הממשלה בעבר. אנחנו מצפים שהמדינה תפעל לקדם את איכות הסביבה בבנייה בקביעת מכסות שימוש בחומרים ממוחזרים וניקוד עודף להצעות במכרזי בנייה שיתחשבו באיכות הסביבה, עם הסדרה של פינוי פסולת בנייה לאתרי מיחזור מורשים ועוד". 

הרחבת התחרות

סרוגו מוסיף: "אבל כל אלה צריכים להתחיל בהחלטה גורפת של הממשלה כי הבחירה בקבלן בכל מכרז תהיה בהצעה המתאימה ביותר, גם כשהיא לא הזולה ביותר, על ידי ניקוד של התאמת הקבלן לפרויקט עם מדדי איכות ענפיים יחד עם עידוד שימוש בטכנולוגיות חדשות. יש צורך דחוף בהרחבת התחרות ובשילובם של קבלנים קטנים ובינוניים בכל סוגי המכרזים בתשתיות. בתחום הזה נוצר כאוס לא קטן בשל אי־התאמות בין תכנון וביצוע, שצריך לשנות על ידי תכלול הפעולות, וכדי להשלים את התמונה יש להקים מנגנון יישוב סכסוכים וחלוקת סיכונים מסודרת בין מזמין עבודה למבצע".

בשנה שעברה שמענו על כוונה לבטל את תמ"א 38. מה צריך לקרות בתחום ההתחדשות העירונית?
"לא שמענו עד עכשיו הצעות לתוכנית טובה יותר של התחדשות עירונית, במקום פינוי־בינוי ותמ"א 38. מדובר בהגנה על חיים ורווחת אזרחים – חיזוק והגנה מרעידות אדמה ומטילים, תוך חידוש הבנייה שמאפשרת שיפור כלכלי, בעיקר של שכבות חלשות. ראשי ערים חוששים מבנייה ללא תשתית ראויה והמדינה חייבת לתת להם תמיכה. ייקח זמן רב עד שתהיה תוכנית חדשה, לכן יש להאריך את תמ"א 38 בחמש שנים ולהסיר חסמים משפטיים שמונעים התחדשות עירונית. יש להקטין את הרוב הדרוש למימוש הפרויקט ולאשר בותמ"ל פרויקטים של מעל 200 יחידות דיור. הממשלה הקודמת נענתה לקריאה שלנו והחלה לקדם התחדשות עירונית וחיזוק מבנים בפריפריה בהקצאת קרקעות משלימות ומתן Tax credit (זיכוי במס לחברות שיבצעו חיזוק מבנים בפריפריה) ויש להשלים את אישור פעולות אלה".

הכתבה מתפרסמת בשיתוף עם התאחדות הקבלנים בוני הארץ