ד"ר אסתר לוצאטו, שותפה-מנהלת בקבוצת לוצאטו, שוחחה עם עם קרן מרציאנו במסגרת פסגת העסקים של מעריב 2020, והתייחסה להשפעות של משבר הקורונה על הפערים התעסוקתיים בין הפריפריה למרכז. כמו כן, היא התייחסה למעבר יחידות התקשוב והמודיעין של צה"ל לנגב, ואמרה: "אני מקווה שאנחנו בנקודת האל-חזור. אם זה קורה - כל התמונה בנגב משתנה".
את מרבה לדבר בזמן האחרון על כך שההייטק מביא גם קיטוב חברתי. זו אמירה לא פשוטה, תוכלי להסביר?
"אין ספק שההצלחה של ההייטק הישראלי היא פנומנלית על פני שלושה עשורים. באמת לישראל יש יתרונות מובהקים והבסיס הוא מוצק, אבל סך הכל 10% מכלל המועסקים בארץ מועסקים בהייטק וכאן אנחנו רואים פער גדול, שהוא גם פער כלכלי, חברתי ופריפריאלי. ההייטק בישראל מרוכז ברדיו של 30 קילומטר. באזור הדרום נמצא רק 3% מההייטק. מכאן רואים תופעה קיצונית של מעט מאוד מהמועסקים בהייטק - זה נמצא במיקום מאוד מרוכז, ומכאן ההצלחה לא מחלחלת במעגלים רחבים יותר לחברה הישראלית. להייטק יש שני פנים - מצד אחד הצלחה גדולה בקנה מידה בינלאומי, אך מצד שני הפערים רק הולכים וגדלים. אחד הפרמטרים הבולטים הוא הפריון. יש פער של 30% בפריון בין המרכז לפריפריה".
מה קורה עכשיו בנגב?
"קורים דברים מאוד גדולים, אבל התהליכים הם ארוכים. אנחנו מכירים את עולמות הפריפריה, כי אני גרה שם, והעבודה המקצועית שלנו היא ההייטק. אני אופטימית כי קורים תהליכים טובים בנגב. אחד העוגנים המשמעותיים שהביאו לתוצאה הזו הוא התעשייה הביטחונית. כשאת לוקחת את כל השרשרת, מהיחידות הטכנולוגיות כמו התקשוב והמודיעין שמגיעות לעומר, יחד עם השרשרת של התעשייה הביטחונית - זה עוגן מאוד משמעותי. זה שיחידות התקשוב והמודיעין יורדות לנגב זה דבר מאוד גדול. הפרויקט הזה של מעבר המודיעין על פני שני עשורים יגרום לכ-60 מיליארד שקל של פעילות כלכלית במשך שני עשורים".
המימוש לא תמיד עומד בלוחות הזמנים שהייתם רוצים לראות.
"עברנו תהליך של מאבק גדול שבסוף הכל נעצר. מדובר בהחלטת מעבר המודיעין לנגב, וזה נעצר לפני כשנה וחצי. עתרנו לבג"ץ, המכרז יצא, "שיכון ובינוי" זכתה בפרויקט ואני מקווה שאנחנו בנקודת האל-חזור. אם זה קורה - כל התמונה בנגב משתנה".
למה דווקא עניין המודיעין כל כך חשוב?
"יחידות התקשוב בפארק ההייטק בבאר שבע כבר יצאו לדרך, והמודיעין זה הפרויקט הגדול והמשמעותי ביותר מבחינת האקו-סיסטם כדי לשנות את מה שאנחנו כל כך רוצים לשנות, כדי שהתעשייה החזקה הזו תגיע גם לנגב. יש פה גם שיתופי פעולה משמעותיים עם האקדמיה - אוניברסיטת בן גוריון. מתחילה פה דינמיקה שאולי נוכל להיות אופטימיים ממנה".
אין צדק בטענות של חלק מאנשי המודיעין שכופים עליהם להגיע לנגב ללא תשתיות תחבורה מתאימות? נוכל להרשות לעצמנו שקצינים מוכשרים יעזבו את השירות כי הם לא רוצים להגיע לנגב?
"ברמה הלאומית, אנחנו עדיין מדינה בהתהוות ויש איזושהי אחריות לנו לבצע את הפרויקטים הגדולים. כשבן גוריון החליט על הקמת בית החולים סורוקה זה היה כמעט מעבר להרי החושך. לא הכל בפריזמה צרה של אם אני מרוויח או מפסיד כרגע. עדיין יש בישראל את אלה שרואים את החשיבות של הדברים שצריך לעשות כדי שישראל תבסס את מקומה כאן. דבר נוסף, אני באה מהעולם העסקי ואני בהחלט מבינה שצריך להיות פה כדי שזה יהיה תחרותי בכל מקום. כביש 6 כבר נמצא, יש מרחק של 7 קילומטר מהרכבת. לישראל יש את היכולת לעשות את זה, ואנחנו אנשי הנגב ניאבק לעשות את זה. לא נשאיר את זה רק בידי המנהיגים, וזה כבר בדרך. צריך להיות אופטימיים. זה בסדר שהקצינים ייתנו מעצמם וישמשו דוגמה לדור הבא. הפרויקט הזה טוב לישראל ובוודאי טוב לנגב. צריך לעשות את זה".
"אני ילידת באר שבע וחלק גדול מהזמן שלי מוקדש לפעילות ציבורית שכולה בנגב", הוסיפה לוצאטו. "אני שמחה שהסניף הראשי שלנו הוא בדרום. כל השנים הוא היה בדרום. זו שליחות, אנחנו זכינו אישית לעשות את זה, ומבחינה מקצועית יש אלטרנטיבה מצוינת למשרדים במרכז".
הקורונה מאוד פיתחה את העבודה מרחוק וזה מאוד יכול לסייע לפריפריה, כי אין צורך להגיע למרכז.
"נכון מאוד. אופי המשרד שלנו הוא שאנחנו עובדים עם כל העולם. לנו זה יחסית היה פשוט לעשות את המעבר הזה, אבל אין ספק שהקורונה והטכנולוגיות צמצמו את הפערים של הזמן והמקום, וזה אפשרי לעשות את זה. המדינה צריכה לתמרץ, זה נכון שהיא תתמרץ גם את החברות וגם את העובדים. צריך מדיניות".