חממת המדטק של בית החולים רמב"ם מפגישה בין רפואה לעסקים

"אני מקווה שיום אחד תגיע העסקה הגדולה, שגם תכניס המון כסף לבית החולים", אומר ד"ר רועי אטלס, מנכ"ל חברת רמב"ם־מדטק, חברת המסחור של בית החולים רמב"ם בחיפה. החברה הוקמה לפני שש שנים. אטלס החל את תפקידו לפני שלוש שנים, ולדבריו: "עשינו שינוי עמוק ודרסטי בפעילות החברה. קודם כל, ידוע שרופאים, אחיות וצוותים רפואיים, שעוסקים ביום־יום בטיפול בחולים, יכולים להיות גם מקור בלתי נדלה לידע ולרעיונות. הם הרי יודעים הכי טוב מה הבעיה, שאם למשל תוסיף לסכין איזשהו צ'ופצ'יק הוא יחתוך טוב יותר. השוני הוא שאם עד לפני שלוש שנים מישהו מהצוות הרפואי של בית החולים היה מציע רעיון ואז היינו רושמים על זה פטנט ומנסים למכור אותו לחברות ביוטכנולוגיה, כלומר למסחר אותו, כעת העלינו את התהליך לשלב אחר".

במה זה בא לידי ביטוי?
"גייסנו מהנדסים חיצוניים, עורכי פטנטים, עורכי דין, וכשצריך - גם אנשי עסקים. כשמגיע רופא עם הבעיה ועם הרעיון, אנחנו מכנסים מיד צוות חשיבה על הדבר הזה, בונים יחד את הקונספט, בודקים שאף אחד כבר לא המציא זאת, ואז בונים אב־טיפוס, עושים הוכחת היתכנות ורק אז ממסחרים".

מהו השוני המרכזי הנובע מתהליך זה?
"ככה מעלים את ההכנסות ממסחור כי חברת ביוטכנולוגיה מסוימת כבר רוכשת מאיתנו את האב־טיפוס, משהו שראתה שהוא עובד. פיתוח מכשיר רפואי יכול לעלות בין 3 ל־50 מיליון דולר, תלוי איזה מכשיר, ויעברו בין שלוש לעשר שנים עד שזה יאושר לשימוש. בצורת העבודה הנוכחית, החברה הקונה ממזערת את הסיכון שלה לעומת רכישה של רעיון שהוא רק על הנייר. המודל החדש מקטין את אי־הוודאות המובנת בכל רעיון חדש באמצעות ניתוח של הטכנולוגיה ברמת חוזק הפטנט, ההיתכנות ההנדסית, הפוטנציאל העסקי, וכן בביצוע הוכחת היתכנות in house ובעזרת קבלני חוץ. מאחר שבית החולים משקיע משאבים אלו למיקוד הרבדים השונים של ההמצאה הטכנולוגית, הסיכוי להצלחת ההמצאה ומסחורה עולה בצורה ניכרת. בשבילנו לבנות אב־טיפוס זה עשרות אלפי שקלים, ואז אני גם מוכר בסכום גבוה יותר וגם העליתי את כמות המכירות. קודם ההמצאות היו שוכבות במגירות כי זה היה רק נייר".

כמה המצאות מגיעות לשלב המסחור?
"עברנו משניים־שלושה פטנטים בשנה ל־10־15 שיישמנו. כ־75% מהרעיונות לא עוברים את הסלקציה שלנו. אבל כשכבר רשמנו פטנט, אי אפשר להתווכח איתו".

להקת אב–טיפוס

נציין מראש שלא כל הרעיונות המוצלחים שקרמו עור וגידים מוזכרים בכתבה זו. עם אלו שעברו לשלב המימוש אפשר למנות בין היתר חדר נקי בקופסה בגודל כף יד, את פיצוח התקשורת בין התאים של מערכת החיסון ובין גידולי סרטן, ביופסיה של הלבלב, המייתרת בדיקות אחרות, וטכנולוגיה לכתישת תרופות רעילות, שמוסחרה לחברה אמריקאית בתוך שבוע. אלה ועוד התאפשרו כאמור הודות למודל קידום ופיתוח חדשנות שנבנה בבית חולים רמב"ם, שמקצר את הדרך בין הרעיון הטכנולוגי הראשוני למוצר מאושר הניתן לחולה ומעודד פיתוחים רפואיים.

לדברי אטלס, "קריטריון ראשון שלפיו מחליטים אם אכן יש פוטנציאל ברעיון הוא היתכנות הנדסית. "כמו כן, בודקים אולי זה כבר קיים, שכן יש מיליארד פטנטים בעולם", הוא אומר. "בוחנים אם יש לזה שוק, אם יש חברות שייקנו את זה. אם כל הפרמטרים הללו חיוביים, מתחילים לבנות את האב־טיפוס. שתי ועדות דנות בכל התהליך הזה: ועדת פטנטים של בית החולים ועוד קבוצה ראשונית של מהנדסים ועורכי פטנטים חיצוניים. גם אני יושב בכל הוועדות".

תמיד אפשר לחלום שהמצאה מוצלחת ביותר שתגיע מאחד מבתי החולים תסייע לגירעון של אותו מוסד. בכל אופן, נכון לעכשיו, בכל הקשור לרמב"ם־מדטק, "כל ההכנסות מהפטנטים הן קודש לבית החולים, וכרגע רוב ההכנסות מוחזרות לטובת פיתוח", אומר אטלס. "כרגע יש עסקאות קטנות יחסית. יום אחד נעשה את העסקה הגדולה ונכניס הרבה כסף".

התוצאות כאמור כבר נראות בשטח. למשל, חוקרים ברמב"ם הצליחו לפתח טכנולוגיה פורצת דרך שפותרת את אחת הבעיות המטרידות ביותר: חשיפת הצוות הרפואי לתרופות רעילות מאוד. "חולים שיש להם קשיים בבליעה, ובהם מונשמים, קשישים וילדים, זקוקים לתרופות שיהיו נוזליות - בתמיסה או בתרחיף - אך תרופות מסוימות מגיעות רק בצורת כדורים, טבליות וקפסולות", אומר אטלס. "כיום יש יותר מ־80 סוגים של כדורים מוצקים, ובהם כדורים כימותרפיים. כמענה לצורך, האחיות כותשות את הכדור לאבקה, מערבבות אותה עם מים פיזיולוגיים המוזרקים לפה של החולה או דרך הזונדה, ישירות למערכת העיכול. בשל בעיה של יציבות החומר הפעיל או בשל הצורך בהתאמת מינון ספציפי, נדרשת כתישה של התרופה בזמן אמת. לעתים תכופות מאוד מדובר באבקה רעילה שאסור שתבוא במגע עם העור או עם מערכת הנשימה וכן אסור שתיחשף לזיהומים שונים הנמצאים בסביבה לא סטרילית.

ומה קורה למשל כשאחות צריכה לכתוש תרופות רעילות עבור חמישה חולים שלוש פעמים במשמרת? היא מנסה להגן על עצמה עם כפפות ומסיכה, אבל בכל זאת מדובר באבקה שנישאת באוויר הפתוח. נוסף לכך, בכלי המשמש לכתישה נותרות שאריות מיקרוסקופיות של החומרים גם לאחר שטיפה במים וסבון".

מהו הפתרון שהוצע לכך?
"החוקרים העלו רעיון של כתישה בתוך כלי סגור. אי אפשר לכתוש בקלות כדור עם דרגת מוצקות גבוהה. צריך להפעיל כוח רב. נעשתה בדיקה של כל מה שקיים בשוק, ואז עלה רעיון הדומה לברזים הישנים שהיו פותחים וסוגרים בסיבוב המנגנון הנחושתי הפנימי של הברז. הייתה מחשבה לבנות כזה זעיר בתוך מזרק חד־פעמי ואטום הרמטית לסביבה הקרובה. כשהחוקרים העלו את הרעיון בפעם הראשונה אמרנו לעצמנו 'נו באמת, מה אתם מחדשים? יש המון כותשי שום בשוק'. אבל הרעיון הזה היה מורכב יותר מזה כי גם היה צריך לבנות מכשיר כתישה זעיר אבל עוצמתי: גם שתהיה יכולת להכניס נוזל פנימה ובעיקר במזרק חד־פעמי - והכל באופן סטרילי ובחוג סגור. תמכנו בחוקרים ואפשרנו להם להתייעץ עם צוותים מקצועיים מהרבה דיסציפלינות, לרבות שימוש במעבדות כדי להתגבר על לא מעט אתגרים הנדסיים".

מה קרה בסופו של דבר?
"שבוע לאחר שהאב־טיפוס הוצג למשקיעים, הטכנולוגיה מוסחרה לחברה אמריקאית להמשך פיתוח".
טכנולוגיה פורצת דרך נוספת, פרי פיתוחם של חוקרי רמב"ם, היא פיתוח חדר נקי בקופסה. "בכל בית חולים בכל העולם רוקחים תרופות לחולים בכלל ולחולים אונקולוגים בפרט בחדר נקי, משום שמדובר בתרופות הדורשות תנאי הכנה סטריליים", מתאר אטלס. "החוקרים הצליחו למזער את כל התהליך ולעשות אותו בתוך קופסה סטרילית. חדר נקי שלם בתוך קופסה קטנה. היה פה אתגר הנדסי ענק משום שנדרשו מספר נקודות כניסה ויציאה סטריליות וגם מדידת נפח מדויקת וערבוב של נוזל שנמצא באמפולות מזכוכית. כך בדרך כלל ארוזות רבות מהתרופות האונקולוגיות".

אילו אתגרים היו ברעיון הזה?
"איך אפשר למשל לשבור גדלים שונים של אמפולות מזכוכית בתוך קופסה קטנה באופן בטוח? החוקרים עשו אין־ספור ניסיונות, ובסוף הצליחו לפצח את זה. ייצור קופסה סטרילית, חד־פעמית, בגודל של מכשיר טלפון המאפשרת גם לשבור את הזכוכית וגם לערבב מספר תרופות, הכל באופן בטוח, במערכת לשימוש חד־פעמי, ללא מגע עם האוויר החיצוני בתנאים סטריליים. נוסף לכך, החדר הנקי בקופסה הוא אוניברסלי ויותאם למרבית המארזים של התרופות למתן ורידי הקיימות בשוק. פיתוח זה צפוי לחסוך חלק מהקמת החדרים הנקיים, בעלות של עשרות מיליוני דולרים, והוא נמצא כעת בתהליכי רישום פטנט".

חוד המחט

ד"ר איאד חמאיסי, מנהל היחידה לגסטרואנטרולוגיה פולשנית ברמב"ם, הקים בסיוע רמב"ם־מדטק שתי חברות טכנולוגיות בתחום סרטן הלבלב. הפיתוח הראשון (של חברת Limaca Medical) הוא מחט פורצת דרך ללקיחת ביופסיות מגידולים בכלל ומגידולים בלבלב בפרט, במסגרת בדיקת אולטראסאונד אנדוסקופי (EUS), המחט מונעת באמצעות מנוע אלקטרו־מכני המאפשר תנועה מבוקרת קווית וסיבובית בו־זמנית. תנועה משולבת זו מאפשרת נטילת ביופסיות גדולות לצורך אנליזה מולקולרית לזיהוי גנטי מדויק, כחלק מרפואה מותאמת אישית. "בכ־30% מהמצבים אנחנו מתאכזבים לקבל תשובה מהמעבדה שהמחט לא לקחה מספיק ביופסיה, ויש לחזור על הפעולה", מתאר חמאיסי. "מדובר בעלויות כספיות גבוהות, בעומס על המערכת ובעומס נפשי על החולה ועל בני משפחתו מכך שצריכים לזמן אותו שוב לביופסיה. כל הזמן חשבתי איך אפשר לשפר את זה?".

איך עלה הרעיון?
"יום אחד הייתי בחופשה משפחתית, החלקתי, נפלתי וקיבלתי מכה באגודל של יד ימין. חזרתי לעבודה, ובכל פעם שלקחתי ביופסיה, הייתי צריך להפעיל לחץ על האגודל וזה כאב. חשבתי למה שלא יהיה כפתור כדי שלא נצטרך ללחוץ? ולמה שלא יהיה מנוע כדי להוסיף תנועה סיבובית? וכך, מפציעה באגודל, נולדה ההמצאה של מחט ממונעת ללקיחת ביופסיה, עם מנוע שדוחף את המחט קדימה ובתנועה סיבובית. הצלחנו לבנות מודל שבפעם הראשונה בעולם מוציא חומר לביופסיה, שהוא גם איכותי וגם הכמות שלו מספיקה כדי שאפשר יהיה לאפיין אותו. זה חשוב מאוד בעידן של רפואה מותאמת אישית. זאת המחט הראשונה מסוגה בעולם, והתוצאות בניסויים הקליניים מצוינות.

ההרגשה שלי כתוצאה מכך מרוממת נפש. כל כך קל לתפעל אותה, כל כך קל ללמד אחרים להשתמש בה, וזה כל כך יפה ומספק לראות שהצלחנו. הפיתוח הזה הוצג השנה בכנס המוביל של הארגון האמריקאי לגסטרואנטרולוגיה ACG וזכה להצלחה רבה. הוא נמצא בתהליכי רישום שני פטנטים וצפוי לקבל אישור FDA בתחילת 2022".

הפיתוח השני שחמאיסי מעורב בו, של חברת Fluid Medical, הוא אמצעי לזיהוי ואבחון ממאירות בציסטות בלבלב. ציסטות בלבלב הן תופעה שכיחה שממנה סובלים כ־10% מהאוכלוסייה. בחלק קטן של המקרים עלול להתפתח סרטן לבלב, הנחשב לאחד התוקפניים והקטלניים מבין סוגי הסרטן. "למרות כל אמצעי האבחון והטכנולוגיה הקיימת כיום, אפשר לאפיין רק 50%־70% מכלל הציסטות. אחד הפרמטרים המעידים על רמת סיכון להתפתחות ממאירות הוא צמיגות הנוזל המופק מהציסטה. ככל שהצמיגות גבוהה, כך הסיכון לממאירות עולה", מסביר חמאיסי. "כיום אין אמצעי מדויק למדידת הצמיגות, והרופאים משתמשים ב־STRING SIGN, שהוא מתיחת טיפת נוזל בין האצבעות, שיטה לא מדויקת שאינה עומדת בסטנדרט מדעי. 40% מהציסטות נשלחות לניתוח ללא צורך כי מתברר שמדובר בציסטה שפירה, זה הממוצע בכל העולם".

איך זה הניע אותך לפעולה?
"שאלתי את עצמי למה אנחנו עדיין בודקים ככה, אין מכשיר במאה ה־21? יום אחד הייתי בטכניון עם הקולגה שלי פרופ' איל זוסמן, ועבדנו על פיתוח משותף. פתאום הוא לוקח אותי ומראה לי מכשיר חדש, השני מסוגו בעולם, שבין השאר בודק צמיגות. שאלתי אותו: 'מה, אתה רציני?', ושנינו פרצנו בצחוק. מיד עזבנו את הפיתוח שעסקנו בו, והחלטנו לפתח מכשיר קטן, בגודל של מכונת אספרסו, שיישב בחדר של כל רופא ואפשר יהיה לבדוק מיד גם צמיגות וגם שורה של פרמטרים נוספים".

לדברי חמאיסי, התחושה בעקבות העובדה שהרעיון עבר לשלב המימוש היא הכי טובה בעולם. "למנוע ניתוחים בכלל וניתוחים שמסתבכים בפרט, למנוע סבל מחולים ומבני המשפחה זאת הרגשה מעולה ומספקת מאוד", הוא אומר. "במחקר משותף עם הפקולטה להנדסת מכונות בטכניון, אנו עובדים על פיתוח מכשיר המאפשר למדוד את הצמיגות ותכונות פיזיקליות נוספות של הנוזל - בהצלחה של 95%. החברה רשמה פטנט, והיא ממשיכה בפיתוח שמטרתו לפשט את תהליך האנליזה של הנוזל על ידי בניית מכשיר ראומטר קומפקטי עם האלגוריתם המתאים לשימוש בחדרי הבדיקות בבתי החולים".

להרוס את הסרטן

דוגמה נוספת לרעיון שצלח הוא חברת קאפס מדיקל בהובלת ד"ר יקי כהן, מנהל מחלקת אף אוזן גרון וניתוחי ראש וצוואר ברמב"ם, ופרופ' יעקב קרסיק מהפקולטה לפיזיקה בטכניון. כיום מנכ"ל החברה הוא אילן אוצ׳יטל. כהן וקרסיק פיתחו טכנולוגיה מתקדמת להרס גידולים סרטניים מקומיים באמצעות פלזמה קרה המועברת דרך אנדוסקופ. הטכנולוגיה מוסחרה לחממת מדאקס, ולאחרונה סיימה את תקופת החממה וגייסה כ־3.5 מיליון דולר כדי להתחיל בניסויים הקליניים. "לאחר שנים של טיפול בחולי סרטן בניתוחים ובהקרנות התוודעתי לטכנולוגיה של פלזמה קרה והיכולת שלה להרוג תאי סרטן", מספר כהן. "הבעיה הייתה להפגיש את האנרגיה הזו עם הגידולים בתוך הגוף, וכאן מקור החידוש. בשיתוף הצוות מהטכניון הצלחנו לפתח מכשיר אנדוסקופי גמיש ויעיל לטיפול בגידולים בחללי גוף שונים כגון ושט, מעי, גרון, חלל האף, שלפוחית השתן ועוד. שמונה שנים של עבודה קשה התנקזו לרגע אחד מרגש".

אטלס מסכם: "החזון שלי הוא שנוכל להגיע לכל רופא, רופאה, אח או אחות שנמצאים ברמב"ם ולהוציא מהם את היצירתיות שלהם. הרי כל רעיון כזה, אם הוא מצליח, ישרת מיליוני חולים ברחבי העולם"