מיסוי הבלו על נגזרות הנפט הוא חובה של המדינה כלפי תושביה

קודם כל עובדות: הבלו על בנזין כרגע, פברואר 2022, עומד על 3.13 שקל לליטר, והמע"מ, נכון לעכשיו, עומד על 97 אג' לליטר. יחד הם בסך הכל 4.1 שקל מסים על ליטר בנזין, שהם 61.1% מהמחיר לצרכן העומד על 6.71 שקל לליטר בנזין אוקטן 95 בשירות עצמי. סך כל המסים אפוא אינם 70% מהמחיר כפי שמצקצקים בתקשורת, כולל פוליטיקאים שתקעו בשופר גדול כדי לשכנע שיש להפחית הבלו.

הבלו על בנזין בישראל, לפי שער החליפין של היורו בתחילת השבוע, היה 85 יורוסנט לליטר. הבלו ביולי 2021 במונחי יורו, לפי נתונים אחרונים שנבדקו, עומד על 81 יורוסנט בהולנד, 73 יורוסנט באיטליה, 72 יורוסנט בפינלנד, 70 יורוסנט ביוון, 68 יורוסנט בצרפת ו־67 יורוסנט בפורטוגל. בבריטניה, שאינה באיחוד האירופי, הבלו, בהמרה מפאונד ליורו, עומד על 65 יורוסנט.

במזרח אירופה שיעורי הבלו נמוכים בחצי בשל רמת החיים הנמוכה במדינות אלה. במרבית המדינות, הבלו על הדיזל נמוך מזה של הבנזין, אבל בבריטניה, באיטליה ובבלגיה הבלו על דיזל הוא 60־65 יורוסנט. יש לזכור כי מחיר הבנזין לענייננו מכיל גם מע"מ. המע"מ במדינות הים גבוה מ־17% הנהוגים בישראל.

במדינות האיחוד האירופי שיעור המע"מ הממוצע הוא 21.8%, בכלל מדינות ה־OECD, הוא הארגון לשיתוף כלכלי ופיתוח, הממוצע עומד על 19.3%, אף הוא גבוה מזה שבישראל. לכן, כאשר בוחנים את כלל רכיב המס מהמחיר לצרכן, הרמה הכוללת בישראל דומה לזו שבבריטניה, בגרמניה ובספרד, כלומר, בין 60%־71.5%, בהתאמה.

בצרפת המיסוי הגבוה ביותר, מעל 63.5%, ובאיטליה 62.6%. הממוצע האירופי עומד על 58.7% מס ממחיר הבנזין. כלומר, כלל המסים בישראל על הבנזין אינם שונים מהותית מאשר במערב אירופה המפותחת.

דלק לכלכלה בריאה

המס הגבוה על הבנזין והסולר חיוני ככלי פיסקלי להכנסות המדינה, העושה בכסף שהיא גובה שימוש לפעילות שוטפת או לפעילות חירום, כפי שקורה בשנתיים האחרונות, בהזרמה האדירה שהממשלה הפעילה כדי להילחם בהשפעותיו הרעות של נגיף הקורונה. יתרונו של המס על הבנזין והסולר הוא כי הוא נגבה מכולם, גם מאלה שאינם עושים מאמץ לדווח מעל הכנסותיהם לשלטונות מס הכנסה ומע"מ או הביטוח הלאומי.

המס מוטל למעשה גם על הכלכלה הלא פורמלית שאינה מדווחת, הכלכלה השחורה. היתרון הוא בכך שקשה עד בלתי אפשרי להעלים מסים על הדלק, הוא נגבה מיד, במקור, בתחנות הדלק. בעוד עסקים מדווחי אמת יכולים לנכות ההוצאה בגין הדלק מהכנסותיהם, כאשר הם מגישים דוח לשלטונות המס, הרמאים, אשר אינם מדווחים אמת על הכנסותיהם או מדווחים חלקית, לא יכולים לנכות ההוצאה בגין הדלק (או שיכולים לנכות חלקית על פעילות מדווחת חלקית).

כל אחד היוצא מיישובו לפעילות עסקית או לפעילות לא חוקית, שמטבע הדברים אינה מדווחת, ישלם מס באופן ישיר למדינה, גם אם היה רוצה להמעיט בתשלום. לפחות המדינה נוטלת מסים, אם כי באופן חלקי, מהפעילות המשקית ב"שוק השחור". בשוק זה, כל מי שמקיים משפחה, בגודל בינוני או גדול, מחזיק מעמד לאורך שנים עם הכנסה מדווחת של אלפי שקלים בודדים בלבד.

ייתכן שחלק מעסקיו פועלים בתוך בתים, כגון חנויות לא מדווחות, והוא נתפס חלקית לתשלום המסים על הדלק כאשר השלטונות תופסים אותו באמצעות הבלו והמע"מ בתחנות הדלק. לולא נקטה המדינה אופן זה, לתקן במעט המעוות, התוצאה הייתה גרועה למשק.

אם הייתה ממסה את הדלק בשיעור נמוך יותר, המדינה הייתה חייבת בסופו של דבר להטיל מסים כבדים יותר על המשק הפורמלי, העמל והצייתן, ובכך פוגעת בצמיחתו, שלא לדבר על הגינות לשוויון בנטל, שבדרך כלל המעלימים אינם שותפים לו בתחומי חיים אחרים של נשיאה בעול המשקי.

דלק קשה להעלים

שיעור העלמות המס בישראל מגיע ל־15%־20% מהתוצר. ייתכן כי הסקטורים הלא מדווחים אפילו גדלו בתקופת נגיף הקורונה, עת ידם של שלטונות המס רפתה. על סגמנט זה של המשק השלטונות חייבים לגבות לפחות מסים חלקיים באמצעות מיסוי הדלק. לפחות ממסים על דלק, אותו דלק שכה חיוני להתניידות מפעילות לא מדווחת אחת לפעילות לא חוקית אחרת, קשה מאוד להתחמק.

העלמות המס הן בין הגורמים לכך שמחיר הבנזין בסוף ינואר 2022 היה בישראל מדורג במקום הרביעי בעולם. במונחי דולר: 2.177 דולר לליטר אצלנו, אחרי נורווגיה, עם 2.242 דולר לליטר, הולנד, עם 2.255 דולר לליטר, והונג קונג, עם 2.673 דולר לליטר בנזין. המחירים בשאר מדינות אירופה נעו בין 1.923 דולר לליטר בגרמניה, 1.967 דולר לליטר בצרפת ו־2.018 דולר באיטליה. מי שרוצה לחיות במדינה ברמת חיים נמוכה, מוזמן. בירדן המחיר הוא 1.53 דולר לליטר בנזין ובמצרים 0.588 דולר לליטר.

המיסוי הכבד על הדלק מאפשר למדינה להטיל מיסוי נמוך יותר על יגיעת כפיים, כלומר שכר. בישראל המס על הכנסה מעבודה בממוצע, מכלל עלות העבודה למעסיק, לנשוי, שני ילדים, שני בני הזוג עובדים, שכר ממוצע במשק, 30.4% לעומת מס של 34.6% בממוצע לא משוקלל במדינות ה־OECD.

המס על עובדים עם הכנסה של בין שני שלישים מהשכר הממוצע במשק ועד שכר ממוצע במשק, 28.5% מעלות העבודה לעומת 32.2% מעלות העבודה במדינות הייחוס, כלומר ה־OECD. אפילו לרווקים ללא ילדים שיעור המס הוא 33.3% לעומת 37.8%, במדינות ה־OECD. זה הגיוני מאוד לעודד מי שעובד ומדווח, ולמסות, לפחות חלקית, את אלו שאינם מדווחים. לפחות לתפוס אותם בתחנות הדלק.

נציין כי זה ממוצע של ה־OECD, שהוא מוטה כלפי מטה בגלל שיעורי המס הנמוכים בארה"ב. בגרמניה, שיעור המס לנשוי עם שני ילדים עם שכר של שני שלישים מהשכר הממוצע ועד לממוצע הוא 41.5% מהעלות למעסיק, בצרפת 40.2%, באיטליה 40%, ואפילו ביוון הענייה עומדת העלות למעסיק על 37.4%.

כאמור, המיסוי הגבוה על דלק, כולל על הפקת חשמל, מאפשר למדינה להטיל מסים נמוכים על המשק הפורמלי היצרני התורם. סך עומס המס בישראל ביחס לתוצר נמוך לעומת מדינות הייחוס, הן מדינות ה־OECD. שיעור המס מהתוצר היה בעולם בשנת 2020 (השנה האחרונה עם נתונים מלאים) 33.51% מהתוצר.

השיעור הנמוך ביותר היה במקסיקו - 17.9% - והמרבי בדנמרק, שם הוא הגיע ל־46.5% מהתוצר שהולכים למסים. למרות האגדות האורבניות על שיעורי המס הגבוהים בישראל, שימו לב, שיעור המס, הנטל ביחס לתוצר, היה באותה שנה בישראל רק 29.73%. במערב אירופה שיעורי גביית המס ביחס לתוצר גבוהה בהרבה: פורטוגל 34.75%, ספרד 36.62%, גרמניה 38.33%, הולנד 39.68% ובצרפת נטל המס לתוצר הוא 45.43%.

מבחינות רבות המס הגבוה, כן הבלו, על הדלק דומה למע"מ. בעוד הסקטור הפורמלי יכול לנכות תשלומי מע"מ, כשמו כן הוא, משלמים על הערך המוסף של כל שלב בהתגלגלות מחיר המוצר או השירות, בפעילות הלא פורמלית, שאינה מדווחת, מי שרוכש מוצר או שירות, קונה או רוכש מוצרים ושירותים אלה, שבהם כבר גלום המע"מ.

המס על הדלק נועד גם למנוע הסלמה בזיהום האוויר שפוגע בריאותיהם של התושבים וכן לשמש כמקור מימון בהוצאות הבריאות לחולים בדרכי הנשימה. למעשה, זהו תהליך טוב, המזהם משלם, נוסע יותר משלם יותר. זיהמתם - שילמתם. כל כך פשוט, המס מוטל על הפוגע, העושה שימוש מזהם במרחב הציבורי לצרכיו.

הזיהום לנפש בישראל יורד בשנים האחרונות, הוא היה בשנת 2020 6.51 טונה מטרית CO2, היא דו־תחמוצת הפחמן, לנפש. טוב יותר ממדינות הייחוס כמו אוסטריה - 6.73 טונה לנפש, פינלנד - 7.09 טונה לנפש, גרמניה - 7.69 טונה לנפש, סינגפור - 7.78 טונה לנפש, הולנד - 8.06 טונה לנפש, יפן - 8.05 טונה לנפש, קוריאה הדרומית - 11.66 טונה לנפש, קנדה - 14.2 טונה לנפש, ארה"ב - 14.24 טונה לנפש - ואוסטרליה, 15.37 טונה לנפש של CO2.

מובן שרק מדינות מפותחות יכולות להטיל מס כבד על הדלק כדי להבטיח התפתחות בריאה בת קיימא, העניות מטילות מיסוי נמוך יותר היות שהאנרגיה היא חלק גבוה יותר מההוצאה המשפחתית. התוצאה: הזיהום במדינות המפותחות, שעמן נמנית ישראל, ירד בשיעור שנתי של 0.4% בין 2007 ל־2017, בעוד הזיהום הנובע מפליטות דו־תחמוצת הפחמן במדינות מתפתחות עלה בשיעור שנתי של 2.4%, בהתאמה.

הפליטות של דו־תחמוצת הפחמן לנפש לפי ה־OECD ירדו במדינות המפותחות בשיעור שנתי של 1% ועלו במתפתחות, כלומר העניות, ב־0.6% לנפש לשנה.

מיסוי יציל ממות

בישראל אנשים מתים, תוך סבל, בגלל זיהום האוויר. בקרב גברים בישראל, 2,155 מתים ממחלות בדרכי הנשימה. עוד 1,866 גברים מתים משילוב של דלקת ריאות ושפעת. בקרב נשים, 1,756 מתות מדלקת ריאות ועוד 1,995 נשים מתות משילוב של מחלות ריאה ושפעת. בסך הכל 7,772 מתים בשנה ממחלות הקשורות לזיהום האוויר והשפעתו על איכות החיים, כמעט כמספר הנפטרים מקורונה במהלך שנתיים. מיסוי הבלו על נגזרות הנפט הוא חובה של המדינה כלפי תושביה, ולא רשות, ולכן האוצר מנוע מלהקשיב למצקצקים בלשונם.

מבחינה כלכלית צריך אולי להעלות עוד יותר שיעור המס על דלק ולהפחית את המס על כלי רכב, בלי להפחית את סך כל עומס המס על כלי רכב והשימוש בו. באופן זה תהיה גביית המס על ההוצאות המשתנות של השימוש ברכב ופחות על ההוצאה של רכישת הרכב - "ההוצאה הקבועה", בשפת הכלכלנים.

מי שנוסע יותר ומזהם יותר ישלם יותר, מי שממעט לנסוע ועם נסועה נמוכה, ישלם פחות. רפורמה כזו נעשתה בשנות ה־90 והצליחה. אין היגיון להטיל מסים כבדים על רכישת רכב לבני משפחה שעושים בו שימוש מועט רק באזור הקרוב למקום מגוריהם ואותו מס על רכישת כלי רכב לבעלי כלי רכב עם נסועה, קילומטרז', גבוה

. הפחתת מחירם של כלי הרכב תביא לירידת ערך כלי הרכב לצורכי ביטוח ובכך תפחית את עול ההוצאה על משקי הבית. השינוי לא יביא בהכרח לפקקים גדולים יותר בתעבורה, מאחר שההוצאה בגין הנסועה תעלה. יותר כלי רכב למשפחה יביאו דווקא לעלייה בפריון העבודה, אפילו שיהיה קשה יותר למצוא חניה