1. זה היה צפוי ובכל זאת צריך לומר זאת לאור הנתונים שפורסמו השובע: הלחצים האינפלציוניים הולכים וגוברים, גם בישראל, והשתקפו היטב גם במדד פברואר: עלייה של 0.7% במדד המחירים לצרכן, גבוה מההערכות המוקדמות שעמדו על 0.5%. מתחילת השנה עלה המדד ב-0.9% ובשנה האחרונה המדד עלה ב-3.5%. מה שמדאיג מאוד הוא הסחרור הנמשך בשוק הדיור, שלא משתקף כזכור במדד המחירים לצרכן.
מהשוואת מחירי העסקאות שבוצעו בחודשים דצמבר 2021-ינואר 2022 לעומת נובמבר-דצמבר 2021 נמצא כי מחירי הדירות עלו ב-2.1%. בשנה האחרונה עלו מחירי הדירות ב-13%(!), וזה קצב העלייה הגבוה ביותר מזה עשור, זאת לאחר התמתנות בקצב עליית המחירים שהחלה בשנת 2016 עד כדי ירידת מחירים בשלושת הרבעונים האחרונים של שנת 2018 (זוכרים? זה היה בזכות תוכנית מחיר למשתכן של כחלון שספגה מטח של ביקורות אבל עשתה את העבודה ובלמה את עליות המחירים).
הצפי לא אופטימי מבחינת האינפלציה: בנק הפועלים, למשל, העריך, עוד לפני פרסום מדד פברואר, שבמרץ תהיה עלייה של 0.7%, באפריל עלייה של 0.9% ובמאי עלייה של 0.5% ולכן נראה בחודשים הקרובים עליית ריבית ראשונה ועוד שתי העלאות ריבית עד סוף השנה. עם זאת, הריבית בישראל עדיין צפויה להיות נמוכה מזו של ארה"ב בשנה הקרובה. ממרחק של זמן גם הפסטיבל של "עצירת עליית מחירים" באמצעות פנייה אל ליבן של יצרניות המזון ועוד, לא יחזיק מעמד זמן רב.
2. הקמפיין האגרסיבי, האינטנסיבי והפופוליסטי לאורך תקופה כה ארוכה, לא הותיר שמץ של ספק ונטע בציבור את הרושם הבא: מי שאשם, בין היתר, ביוקר המחייה הן הרשתות הקמעונאיות עם הרווח "החזירי" שלהן. אחר כך באו הנגזרות של הקמפיין הזה: לא מספיק שהן גובות מאיתנו "רווח חזירי" אז הם גם מוכרים במקביל למגזר חרדי את אותם מוצרים במחיר זול יותר, כאילו שאסור למכור במחירים שונים לשווקים שונים וללקוחות שונים (גדולים).
אז יש לנו חבורה גזלנית, שהחליטה לצ'פר את החרדים והשאירה אותנו בצד. איזה אגדות! בהמשך הפכו גם את רמי לוי, זה שהצית בזמנו את התחרות בשתי הגדולות, שופרסל ומגה (שנכנעה לתחרות וסניפיה פוזרו בין הכוחות החדשים בשוק) – לדמון. גם הוא אשם ביוקר המחייה – זה מה שקורה שאנשים הופכים קורבן להצלחתם – רווח הוא הרי מילה גסה בישראל.
אני תמיד תוהה כיצד כל אותם פופוליסטיים מגייסים כל כך הרבה חוצפה כדי להעיף אמירות כוללניות לאוויר בלי שום רצון או יכולת לעשות את המתבקש: לפתוח את הדוחות הכספיים – של רמי לוי, שופרסל ועוד – להשוות למה שקורה בעולם – ולראות אם כן יש פה "רווח חזירי". לא, אין, אבל העובדות אינן חשובות לכל הפופוליסטים. הם מסמנים מטרה ויאללה, בוא נסתער עליה – ולעזאזל המספרים, הנתונים והעובדות.
במשך השנים כתבתי לא פעם שהרשתות הקמעונאיות הן לא המקור ליוקר המחיה וממילא לצרכן יש שפע של אפשרויות תחרותיות בשוק הזה. אף לא אחד מאלץ אנשים לקנות איפה שיחסית יקר, יש מספיק אלטרנטיבות תחרותיות – וזו בדיוק הכלכלה וזו בדיוק התחרות. אבל לפופוליסטים קל להצטייר כמגיני הצרכנים וכמי שפועלים לטובתם כביכול – אבל בפועל הדמגוגיה הזו פועלת נגד הצרכנים.
3. השבוע ניתנה התשובה המוחצת לקמפיין הזה בדמות עבודה לבחינת פערי התיווך בפירות ובירקות שפרסם משרד האוצר. העבודה אמנם בחנה את התחום של פירות וירקות אך הייתה התייחסות גם לרווחיות של הרשתות הקמעונאיות.
השורה התחתונה של העובדה: חפשו את הסיבות ליוקר המחייה במקום אחר: "מסיכום נתוני ההשוואה הבינלאומית במסגרתה נבחנו מדדי הרווחיות של חברות קמעונאות המזון בישראל בין 2017 ל-2020", נכתב בעבודה, "בהשוואה ל-11 חברות מקבילות ב-7 מדינות ההשוואה, עולה כי הרווחיות הגולמית הממוצעת אמנם גבוהה במקצת מהרווחיות הממוצעת במדינות ההשוואה, אך הרווחיות התפעולית הממוצעת נמוכה במקצת מהרווחיות הממוצעת במדינות ההשוואה.
ככלל, מדדי הרווחיות בישראל דומים לאלה שבמדינות ההשוואה ולא אותרה חריגה ברווחיות בחברות הקמעונאות בישראל". ובכן, אין סיפור. אז בבקשה, דמגוגים, רדו מהעץ שטיפסתם עליהם במשך השנים. אה, וראוי וחשוב להזכיר את החקירה המגוחכת של רשות התחרות שהצעידה כמעט את כל מנהלי הרשתות תחת המצלמות לחדרי החקירות. אגב, שמא רשות התחרות תעדכן אותנו בסטטוס של הצגת התיאטרון הזו שנועדה אך ורק לצרכים תקשורתיים וממש לא לטובת הצרכן?
4. ומכאן לשוק הפירות והירקות, תחילה למספרים: היקף הצריכה הכולל של פירות וירקות עמד בשנת 2020 על כ-29 מיליארד שקל בשנה, מזה קרוב ל-25 מיליארד שקל לפירות וירקות טריים. לירקות ופירות מקל גבוה יחסית בסל הצריכה של הצרכן הישראלי ועל כן למחירי הפירות והירקות חשיבות רבה הקשורה ליוקר המחייה.
נכון לשנת 2018 ההוצאה המוצעת של משק בית בישראל על פירות וירקות, הכוללת גם קפואים ומשומרים עמדה על 556 שקל לחודש, מזה כ-400 שקל על פירות וירקות טריים (נדמה לי שזו הערכת חסר). מחירי הפירות עלו מ-2000 ועד 2020 ב-102% ומחירי הירקות הטריים עלו באותה בתקופה ב-81%, כאשר עד 2005 נרשמו עליות מחירים מתונות ומאז קצב עליית המחירים עלה בהרבה על קצב עליית מדד המחירים לצרכן.
לשם השוואה, מדד מחירי המזון ללא פירות וירקות עלה באותה בתקופה בכ-50% בלבד ומדד המחירים לצרכן ללא פירות, ירקות ודיור עלה באותה בתקופה ב-21% בלבד. כלומר, אין חולק שמדובר בעלייה חריגה למדדי השוואה מקובלים. אגב, במדד האחרון של פברואר נרשמו עליות מחירים בולטות בסעיפי ירקות ופירות שעלו ב-5.3% - עוד דלק לאינפלציה.
5. שרשרת הערך במוצרי חקלאות כולל את השלב הראשון של גידול (חקלאים), מיון ואריזה, סיטונאי ואחר כך קמעונאים שמתחלקים לשניים: קמעונאי ללא מרלו"ג (מרכז לוגיסטי) וקמעונאי עם מרלו"ג. מהקמעונאים זה מגיע אלינו – לצרכנים. בשלב הראשון, הגידול, כ-90% מסך הירקות והפירות הטריים הנמכרים בישראל מקורם בגידול מקומי.
בישראל יש אלפי משקים חקלאיים העוסקים בגידול, מרביתם קטנים יחסית. בעשורים האחרונים בוטלה הרגולציה הממשלתית על ענפי הפירות והירקות כך שלא קיים פיקוח ממשלתי בכל הנוגע לסוג הסיגול החקלאי ולכמויות שאותן מגדלים החקלאים. וזה טוב – זו כלכלה חופשית – כך מספר המגדלים של תוצרת חקלאית מסוימת עשוי להשתנות בהתאם לתנאי ההיצע והביקוש הקיימים בשוק בארץ ובחו"ל.
כאמור, שוק החקלאים הוא שוק מאוד מבוזר שבו כל חקלאי פועל באופן עצמאי, אם כי יש חקלאים שהתאגדו לשיווק משותף, שמתבצע במסגרת בית אריזה או ארגון שמאגד מספר חקלאים. כמובן שהתאגדות כזו מחזקת את כוחם של החקלאים מול רוכשי התוצרת החקלאית. פשוט מאוד - זהו יתרונות הגודל.
אחרי הגידול בא שלב האריזה וזה משתנה מגידול לגידול. בגידולי שדה בדרך כלל אין פעולות אריזה משמעותיות. לעומת זאת, בפירות לעיתים קרובות היקף הפעולות הנדרשות עשוי להיות משמעותי. הפעולות בשלב האריזה מתבצעות על ידי חקלאים בודדים, על ידי בתי אריזה עצמאיים או על ידי התאגדויות חקלאיות, שמחזיקות לעיתים בבתי אריזה אשר משווקים במשותף את התוצרת החקלאית של חקלאים רבים.
השלב הבא בשרשרת הוא המקטע הסיטונאי, זהו השלב שבו גופים שונים רוכשים מגוון רחב של פירות וירקות מחקלאים ומבתי אריזה במטרה למכור אותם בהיקפים גדולים. לעיתים אותם סיטונאים אף עוסקים בייבוא של פירות וירקות. הסיטונאים מוכרים את הפירות והירקות למקטע הקמעונאי (הרשתות או לחנויות אחרות) או למוסדות גדולים כגון בתי חולים, בתי מלון וכד'. במילים אחרות: הסיטונאי הוא המתווך שבין החקלאי לרשת הקמעונאית, והוא גוזר על זה דמי תיווך.
על פי עבודת המחקר בשוק הסיטונאי פועלים, על-פי הערכות, כמה עשרות סיטונאים. השוק הסיטונאי הגדול ביותר פועל כיום בצריפין ולצידו פועלים שווקים סיטונאיים קטנים יותר בירושלים, חיפה ובאר שבע. איך זה עובד בין החקלאי לסיטונאי? לעיתים קרובות מדובר בעסקאות של מכר מותנה, כלומר, הסיטונאי מקבל את התוצרת החקלאית למכירה, אך החקלאי נותר בעליה עד למכירתה.
עם מכירתה של התוצרת, ישלם החקלאי עמלת שיווק אשר נקבעת, ככלל, כאחו מתוך היקף הפדיון שהתקבל בעבור מכירת התוצרת החקלאית. המשמעות היא שהחקלאי יקבל תשלום עבור התוצרת החקלאית רק במקרה שבו הסיטונאי הצליח למכור את אותה התוצרת. במקרה כזה החקלאי לוקח על עצמו סיכון של אי מכירת התוצרת בזמן.
איך נקבעים המחירים בשווקים הסיטונאים? על בסיס מחירון המכונה "התקליט" אשר מפורסם על ידי מועצת הצמחים. מחירי התקליט משמשים נקודת ייחוס למחירי הירקות ולהם נוספת או נגרעת פרמיה חיובית או שלילית, בהתאם לתנאי הביקוש וההיצע. למה תקליט ולמה מועצת הצמחים שקובעת את המחירים? שאלה טובה, לתפיסתי זה חלק מהבעיה - איך הגענו למצב שמחירון נקבע לפי "תקליט" של מועצה ארכאית? ובכלל, הקמעונאים טוענים כי לשווקים הסיטונאים נכנסו גם גורמים פליליים.
לצידם של הסיטונאים הפועלים בשווקים הסיטונאיים פועלים סיטונאים עצמאיים שמחזיקים מרכז לוגיסטי, שבו ממיינים ואורזים את התוצרת על מנת להפיצם לשוק המוסדי או הקמעונאי. גם בשוק הסיטונאי יש יתרונות משמעותיים לגודל. ככל שלסיטונאי יש יותר לקוחות באזור מסוים ההפצה הופכת למשתלמת יותר.
6. הגענו למקטע הקמעונאי, המקטע שבאמצעותו אנחנו רוכשים את התוצרת החקלאית. הקמעונאים רוכשים את התוצרת מהסיטונאים, התאגדויות חקלאיות או חקלאים בודדים כדי למכור אותם לצרכנים. זה כולל רשתות שיווק, מכולות, ירקניות, שווקים עירוניים ועוד. ויש גם חקלאים שמוכרים את התוצרת שלהם ישירות, אם כי זה חלק די זניח בשוק. כאמור יש קמעונאים עם מרכז לוגיסטי ויש בלי.
הרשתות החזקות (שופרסל, רמי לוי ועוד) מחזיקות במרכז לוגיסטי משלהן ולא נדרשות לתיווך של סיטונאי – הן רוכשות חלק ניכר מהתוצרת החקלאית שלהם ישירות מהחקלאים, מבתי האריזה וכד' ולעיתים הם אף מייבאות תוצרת חקלאית באופן עצמאי. בסך הכל, נכון לשנת 2018, חלקן של רשתות השיווק במכר פירות וירקות עומד על כמחצית מכלל המכר במקטע הקמעונאי והשאר במכולות ובירקניות.
המתחם הקמעונאי, כאמור, מתאפיין בריבוי שחקנים. בישראל פועלות למעלה מ-20 רשתות שיווק מובילות, אשר היקף המכירות שלהן עומד על יותר מ-40 מיליארד שקל. הגדולות ביותר הן שופרסל, רמי לוי, אושר עד, יוחננוף, ויקטורי וחצי חינם. יש תחרות בשוק הקמעונאי, אין רווחיות חריגה.
7. ולנקודה החשובה ביותר של עבודת המחקר: בדיקת הרווחים ותרומת המקטעים בשוק הפירות והירקות. חלקו של המקטע החקלאי נע בין השנים 2018 ל-2020 בין 67 ל-68 אחוזים מהמחיר הממוצע לצרכן של פירות וירקות.
משמעות הדבר היא כי מתוך 10 שקלים ששילם הצרכן הישראלי בגין פרי או ירק באחת מרשתות שיווק המזון הגדולות, בממוצע כ-6.7 שקל שולמו למקטע החקלאי והיתר, כ-3.3 שקל, נותר אצל הקמעונאי. לכן, הבעיה היא במקטע החקלאי ושם צריך לחפש את הפתרונות. בבדיקת הרווחיות הגולמית והתפעולית של שני המקטעים התברר כי הם לא השתנו מהותית בשנים האחרונות.
העבודה גם ערכה השוואה בינלאומית, למרות שצריך להיזהר מאוד עם ההשקאות האלה בגלל השונות הגדולה, בין היתר בהיקפי התמיכה הכוללת של מדינות חקלאים ובאופן התמיכה. כזכור מדינות רבות קיימות סובסידיות ישירות לחקלאים בעוד שבמדינות אחרות כמו ישראל עיקר הסיוע לחקלאות נעשה בדרך של תמיכה עקיפה באמצעות מכסים וסבסוד תשומות.
אחרי האזהרות, אלו התוצאות של ההשוואות למדינות כמו צרפת, ספרד, ארה"ב וגרמניה. בצרפת הנתח החקלאי נע סביב 50%, בספרד כ-25%-30%, בגרמניה סביב 50%, באיחוד האירופי נע בין 25% ל-45%, ארה"ב זה נע בן 15% ל-32%. השורה התחתונה: הנתח החקלאי נמוך בעולם יחסית לישראל.
8. הסיכום בדוח הביניים של הוועדה נכתבות בלשון עדינה: "הממצאים מלמדים אודות התועלת הפוטנציאליות לצרכן הישראלי, בדמות ירידת מחירי הפירות והירקות, כתוצאה מהפחתת מכסים על יבוא פירות וירקות (כפי שמתוכנן על ידי שר האוצר ליברמן). באופן כללי, ככל שתרומתו של המקטע החקלאי למחיר הסופי לצרכן גבוהה יותר, כך התועלת הפוטנציאלית של הפחתת המכסים (קרי הגברת התחרות והפחתת המחירים שתתלווה אליה), צפויה להתגלגל באופן משמעותי יותר להשפעה על המחיר הסופי לצרכן.
מה זה אומר? שתמשיכו לחלום על ירידת מחירים בשוק הפירות והירקות. סיכוי קלוש שהלובי החקלאי בממשלה הנוכחית, וזה חתיכת לובי, יטרפד כל ניסיון משמעותי לירידת מחירים בשוק הזה. שימו לב כמה פעמים שמעתם בתקשורת את המושג "רפורמה בחקלאות", נדמה לי שמאות פעמים. רפורמה עדיין אין – דיבורים כמו חול ואין מה לאכול.