אחוז הנשים הנמוך יחסית במקצועות הטכנולוגיים הוא אניגמה. מחד גיסא מדובר באחד הענפים המתקדמים שבהם לעושים במלאכה לא אמורות להיות דעות קדומות בנוגע לנשים כשותפות שוות. מאידך גיסא, המספרים מייצגים הגמוניה גברית.

אבל יש כאלה שלא מתעכבות דווקא על הסיבות לפערים, אלא מנסות לצמצם אותם. נשים שהצליחו להתברג לתפקידים בכירים בתחומי הטכנולוגיה, החליטו בזמנן הפנוי (והלא רב) להושיט יד לנשים אחרות על מנת לסייע להן להגיע לצמרת ואף לשאוף שבארגון שבו הן עובדות נשים יצליחו, לפחות כמו גברים.

"חשוב מאוד שמקומות עבודה יהיו מגוונים מגדרית", אומרת סמנכ"לית מחקר ופיתוח והנדסה באורמת טכנולוגיות נירית גרושקו. "הערך למקום עבודה שיש בו גיוון - גם ברמה עסקית וגם ברמה חברתית - הוא גדול. נשים וגברים חושבים אחרת, וכשהם עומדים בפני אותן בעיות הם בדרך כלל מביאים פתרונות שונים. ככל שיש יותר גיוון, היכולות עולות".

נירית גרושקו, סמנכלית מחקר ופיתוח והנדסה באורמת טכנולוגיות (צילום: אלה פאוסט)
נירית גרושקו, סמנכלית מחקר ופיתוח והנדסה באורמת טכנולוגיות (צילום: אלה פאוסט)


נשים ירוקות

גרושקו מציינת: "מאז שאני באורמת, קלטנו מעל 30 מהנדסים, בהם עשר נשים - יותר מהסטטיסטיקה שיש כיום באוניברסיטאות מבחינת אחוז הנשים במקצועות האלו. במחלקה אצלי יש 110 מהנדסים, בהם 30 נשים. זה עדיין לא הייצוג שהייתי רוצה לראות, אבל אני מקווה שהוא יגדל בעתיד. העניין הזה נמצא באג'נדה של אורמת. למשל, ביחידה העסקית שאני שייכת אליה אנחנו שבעה סמנכ"לים, בהם שלוש נשים. אורמת עוסקת באנרגיה ירוקה ומתמחה באנרגיה גיאותרמית. חשוב לי שנשים יהיו חלק מהירוק הזה, מלעשות טוב לכדור הארץ. אנחנו גם מתאימים את עצמנו לכל מה שקורה בעולם התעסוקה התחרותי, גם בגמישות לאמהות ולנשים בהריון. אנחנו עושים כל מה שצריך כדי שאישה, בכל שלב בחייה, תוכל להתקדם ולממש את עצמה".

במקביל לאג'נדה במקום עבודתה גרושקו בת 53, נשואה, אמא לשלושה ילדים, ממושב שדמה, מתנדבת כמנטורית בעמותת שוות, המסייעת לנערות לפתח הערכה עצמית חיובית לטווח הרחוק, לקדם שוויון הזדמנויות ולצמצם את הפער המגדרי. "ידוע שבגיל ההתבגרות הביטחון העצמי של הנערות יורד בכ־30%.

הן נוטות להאשים את עצמן כשהן לא מצליחות, שזה גם בכלל נטייה של המגדר הנשי", היא אומרת. "זה גורם להרבה צעירות להימנע מהגשמת הפוטנציאל שלהן, כלומר גם להימנע מלימוד מקצועות טכנולוגיים ולא לבחור בתיכון חמש יחידות מתמטיקה, פיזיקה או כימיה. זה כבר משליך מראש על כך שבעתיד הן בדרך כלל לא יעבדו במקצועות הטכנולוגיים. אחת המטרות שלי היא להראות מתוך הניסיון האישי שלי שזה אפשרי, שאין בכלל דבר כזה תקרת זכוכית".

גרושקו, עתודאית בעברה, למדה הנדסה כימית בטכניון, ואחרי שירותה הצבאי עבדה ארבע שנים כמורה. לאחר מכן השתלבה באינטל. כיום, כאמור, היא באורמת טכנולוגיות. "בזמנו עזבתי את ההוראה לטובת ההייטק כי חיפשתי אתגר", היא מספרת. "שני ההורים שלי לא אקדמאים, אבל היה חשוב להם שכולנו בבית נלמד. מצוינות הייתה ערך במשפחה. מאז שאני זוכרת עצמי, רציתי להיות טובה בכל מה שאני עושה והכי טובה".


כיצד את מעודדת את הנערות להאמין בעצמן?

"כשאני נכנסת לכיתה, אני מדברת בעיקר על השאלה 'למי את נותנת את הכוח על החיים שלך: האם את מקשיבה לעולם החיצוני שאומר שאין סיכוי או שאת מקשיבה לעצמך?'. אני מספרת על עצמי בשיא הפתיחות, מספרת שהגעתי ממשפחה מזרחית עם הורים לא אקדמאים שגדלו בפריפריה ושאני גם אישה. לכאורה, הסטטיסטיקה לא הייתה מאפשרת לי להגיע למה שהגעתי. אבל ברגע שאני אומרת לעצמי שאני אחליט לאן אני רוצה להגיע, אז בסוף אני גם מצליחה. וגם אם אני נכשלת פתאום, אז לא להתייאש, אלא לקום ולהמשיך".


מחסום השפה

רחל קוזניץ, בת 33, חרדית, נשואה, אמא לחמישה ילדים וגרה בפתח תקווה, היא כיום ראש תחום איכות ואוטומציה בבנק הדיגיטלי One Zero. בזמנה הפנוי היא מדריכה בהתנדבות נשים בתוכנית "חן" ובתוכנית "אדווה" של סטארט־אפ ניישן. באופן כללי המטרה היא להכשיר בנות חרדיות לקראת עולם התעסוקה, בדגש על מקצועות טכנולוגיים. "קודם כל, יש פער בכניסה לעולם העבודה ופער תרבותי מובנה שקיים בחברה החרדית, למשל באשר לסביבת עבודה מעורבת. ככל שמכירים את ההתמודדויות, אז קל יותר", היא אומרת.

קוזניץ, בעלת תואר ראשון במדעי המחשב, עובדת זה 12 שנים בתחום ההייטק. "הקריירה שלי התחילה בכלל כמורה למחשבים וללשון", היא מספרת. "עבדתי כמורה שנתיים. אז הייתי עדיין צעירה מדי מכדי להבין עד כמה לכסף שבהייטק באמת יש משמעות. עברתי להייטק לא בגלל כסף, אלא כי אמא שלי ובעלי דחפו אותי לעשות עוד משהו עם עצמי מעבר להוראה. אמרתי שאנסה. ניסיתי, הצצתי, 'נפגעתי' ואני שם עד היום".

המעבר היה חלק?
"זה לא היה פשוט. למשל, השפה האנגלית הייתה חסם בולט מאוד עבורי, כמי שגדלה במגזר שאין בו כמעט דרך להיחשף לאנגלית חוץ מבשיעורי אנגלית. למדתי בקורס אנגלית כדי לשפר את השפה. גם מבחינת מגדר היה שוני. בבית הספר לימדתי בנות, ואילו בהייטק נחשפתי מקרוב לתרבות של אנשים מהמגזר החילוני על כל המשתמע מכך. כמו כן, הייתי צריכה ללמוד מהם תרבות ארגונית, יכולת עבודה בצוות, יום עבודה, מה עושים כשנתקעים, את מי שואלים וכדומה".

מתי הרגשת שהשתלבת שם?
"התהליך לקח כמעט שנה, והסבלנות וההכלה של מנהליי במקום העבודה הקודם שבו התחלתי, חברת פינסטרה, ראויות להערכה. אגב, אחד הפחדים המשמעותיים של נשים חרדיות הוא שאם הן עובדות במקום חילוני, הן מוותרות על ערכיהן. המטרה היא להראות שזה לא כך. אני, למשל, עד היום בדרך כלל לא משתתפת באירועי חברה. זה פחות מתאים לאורח החיים שלי".

מהי המטרה שלך במפגשים עם הנשים האלו?
"חשוב לי לתת להן את ההזדמנות, להגדיל את אחוז הנשים החרדיות שנמצאות בשוק העבודה, בעיקר בתחום הטכנולוגי, וגם לקדם אותן לתפקידי מפתח בכירים. אני למשל בוגרת 'מובילות' - תוכנית מנהיגות תעסוקתית לנשים חרדיות. הארגון הזה בונה עכשיו עם חברת הייטק מוכרת תוכנית משותפת שמטרתה לקחת נשים שכבר עובדות בהייטק ולסייע להן להתקדם לתפקידי מפתח. אני כרגע מלווה אותן בייעוץ מהשטח".

ענבר בדיאן, מנהלת חדשנות ואסטרטגיה במשרד הטכנולוגיות הראשי, מיקרוסופט ישראל מחקר ופיתוח (צילום: פרטי)
ענבר בדיאן, מנהלת חדשנות ואסטרטגיה במשרד הטכנולוגיות הראשי, מיקרוסופט ישראל מחקר ופיתוח (צילום: פרטי)


כיום, מציינת קוזניץ, "רואים גם שינוי מצד המעסיקים. הם כבר מבינים שנשים חרדיות הן כוח עבודה איכותי מאוד ומשחררים חסמים מצדם. עברנו כברת דרך יפה, אבל עדיין יש מה לעשות. הרבה נשים חרדיות כבר נמצאות בתוך ההייטק, ועכשיו המטרה שלי היא לקדם את אלה שעובדות לתפקידי ניהול ומפתח".

גם טל רביד, ראש תחום הדאטה בחברת הסייבר ארמיס סקיוריטי, מסייעת לנשים לממש את הפוטנציאל שלהן. "אני רואה את חוסר הצדק וגם את העובדה שנשים לא תמיד יודעות לאן הן יכולות להגיע. זה מתסכל אותי מאוד ברמה האישית", היא משתפת.

בין היתר, רביד מתנדבת בעמותת Woman2Woman כדי לקדם נשים בחברה הישראלית בכלל ובתעשיית ההייטק בפרט. כמו כן, היא מסייעת בהתנדבות לנשים שחוו אלימות במשפחה ולנשים חרדיות והיא עוזרת בהכוונת קריירה ובשפצורי קורות חיים. לאחרונה היא גם החלה להניע בתוך ארמיס סקיוריטי, בשיתוף משאבי אנוש, פרויקטים שמטרתם לקדם נשים בהייטק.

רביד, בת 34, רווקה (עם בן זוג) וגרה בתל אביב היא בוגרת יחידת 8200 ובעלת תואר שני במדעי המדינה. "לא תואר קלאסי למקצועות ההייטק", היא אומרת. "אבל הניסיון של 8200 עזר לי כקרש קפיצה, והייתי צריכה להשלים הרבה דברים בהכנה לתפקיד שלי. הייתה לי גם דוגמה מהבית. אמא שלי למדה תואר ראשון רק בגיל 40. כשאני נולדתי, היא התחילה להיות פקידה באחת מקופות החולים. היא למדה והוכיחה את עצמה וגדלה בתוך הארגון עד שהפכה לאחראית משאבי אנוש מחוזית. למעשה, עברתי איתה את השאיפות ואת ההתקדמות שלה. כך היא שימשה לי דוגמה - גדלתי בהבנה שהכל פתוח בפניי ושאם אתאמץ ואכוון לפסגות הכי גבוהות, אצליח. לפעמים זה מאתגר ונתקלים במחסומים שצריך לפרוץ. לא כל הנשים יודעות שאין דבר כזה תקרת זכוכית, אלא זאת פשוט גבעה שצריך לטפס עליה. לכן חשוב לי להיות יד מכוונת עבורן".

טל רביד, ראש תחום הדאטה בחברת הסייבר ארמיס סקיוריטי (צילום: ארמיס סקיוריטי)
טל רביד, ראש תחום הדאטה בחברת הסייבר ארמיס סקיוריטי (צילום: ארמיס סקיוריטי)


להתרגל לשיח

רביד מסבירה כי בשנים האחרונות בהחלט ניכר שינוי לטובה: "למשל, אצלנו בארמיס, ככל שגדלנו, גם מספר הנשים המנהלות גדל. עניין זה יוצר סביבת עבודה נעימה, פתוחה ומקבלת מאוד. אני רואה זאת גם במקומות אחרים". היא מוסיפה: "יש שיפור לטובה, אבל עדיין יש לאן להתקדם. עדיין יש מחסומים חברתיים־סביבתיים בהייטק שנשים צריכות להתמודד איתם, כמו שיח בישיבה בין גברים שמתנהל בצורה שאישה לא רגילה אליה, שפחות נוח לה איתה. יש מחסומים חברתיים שארגונים צריכים לחשוב איך לשנות אותם. המחסום הנוסף הוא של הנשים עצמן, שלפעמים ממש לא מצליחות לראות את עצמן מוצלחות, טובות, חזקות ומובילות, כמו שהן באמת.

"לאחרונה אני מסייעת לנשים בנושא ראיונות עבודה: איך לשדר ביטחון עצמי מול המראיין, איך לדבר בשפה שלו. גם יש לנו פרויקט בארמיס המיועד לסטודנטיות סייבר חרדיות, שבו אנחנו מנסים לעזור להן להתקבל לשוק העבודה".
רואים שיפור
ענבר בדיאן, מנהלת חדשנות ואסטרטגיה במשרד הטכנולוגיות הראשי מיקרוסופט ישראל מחקר ופיתוח, מגיעה מרקע טכנולוגי. "בתקופת בית הספר למדתי 10 יחידות מדעי המחשב, חמש יחידות כימיה ומתמטיקה מואץ. כבר אז הבנתי שטכנולוגיה היא בעצם כלי ושפה", היא מספרת. לדבריה, בשלב הלימודים בבית הספר היא עדיין לא ידעה מה בדיוק תרצה לעשות כשתהיה גדולה, "אבל רציתי להשאיר לעצמי את הדלתות פתוחות. כיום טכנולוגיה נמצאת בכל מקום, לא רק בהייטק. רציתי ללמוד את השפה הזאת, לפתוח את הראש. ברור שהיו לי חששות, אבל אחד הדברים שהמשפחה שלי עודדה אותי לעשות הוא לנסות ולהעז".

בסיום בית הספר בדיאן, בת 29, רווקה וגרה בתל אביב שירתה ביחידה הטכנולוגית של חיל המודיעין. לאחר מכן למדה תואר ראשון במדעי המחשב ובכלכלה ותוך כדי החלה לעבוד ב־IBM כמפתחת תוכנה ואלגוריתמיקה. "בתום הלימודים הצטרפתי לתוכנית הדגל של מיקרוסופט שמכשירה מפתחים מצטיינים להפוך למנהלי מוצר", היא מספרת.

"לפני חצי שנה התחלתי את התפקיד הנוכחי והבכיר במיקרוסופט, שמאפשר לי לייצר המון חדשנות. המנכ"לית שלנו מיכל ברוורמן־בלומנשטיק תמיד הייתה מודל השראה עבורי. עכשיו העבודה איתה באופן צמוד היא הוכחה לכך שלא משנה מה הגיל או המגדר שלנו - אם יש רצון, מוטיבציה וכלים אנחנו יכולים לעשות הכל".

כיום בדיאן נמצאת בוועדה המנהלת של ארגון הנשים במיקרוסופט ופעילה כמנטורית וכמרצה בארגונים, כגון QueenB, את ו־ProWoman, שבין היתר מעודדים נערות ונשים להאמין בעצמן ולפנות לתחומי המדעים והטכנולוגיה. בשנה האחרונה היא אף הקימה את מיזם החינוך הארצי "חושבים קדימה", שמטרתו לאפשר לצעירים בכלל ולצעירות בפרט לרכוש כלים ומיומנויות ולהעצים את תחושת המסוגלות בעזרת דוגמאות אישיות של אלו שכבר עברו כברת דרך.

"זאת יוזמה שצמחה ממני, ומיקרוסופט הייתה הראשונה שתמכה בה וסיפקה לה משאבים", היא מציינת. "כיום היוזמה רצה כבר מחוץ למיקרוסופט, וחברות נוספות שותפות לה. אני פוגשת במהלך הפעילויות השונות נערות ונשים שאני מעצימה אותן והן מעצימות אותי בחזרה. יש הרבה כוח שמקבלים בחזרה כשנותנים".


מה היעד שלך?

"כיום ייצוג נשים בתעשיית ההייטק, בעיקר בתפקידים טכנולוגיים וגם בתפקידי מפתח, הוא עדיין נמוך ממה שהיינו רוצים לראות, בטח ביחס לאחוז הנשים באוכלוסייה. אנחנו רואים שיפור, המספרים הולכים וגדלים, אבל יש עוד עבודה לעשות. זה מתחיל בחינוך בגיל צעיר. ככל שנפתח לבנות את הראש, נוריד את החסמים שלהן ונעודד אותן להתנסות בעולם הטכנולוגי ולהכיר אותו - בוודאות נראה יותר נשים וגם ייצוג של אוכלוסיות מגוונות. ממחקרים עולה שזה טוב גם לביזנס, כלומר יש כאן win-win situation".