"בקורונה עובדים רדפו אחריי. כיום יש עבודה אבל עובדים אין"

בראיון שהעניקה לאתר וראייטי לפני כמה חודשים התבקשה קים קרדשיאן לתת עצה אחת לנשים שרוצות להצליח בעולם העסקים. "תזיזי את התחת ותתחילי לעבוד", אמרה, "נראה כי איש אינו רוצה לעבוד היום". קרדשיאן לא לבד: האמירה הזאת נשמעת שוב ושוב בחודשים האחרונים מפי מעסיקים מתוסכלים שלא מצליחים לגייס עובדים, בייחוד במגזר השירותים ובענף המסעדנות והאירוח.

אלעד דור, הבעלים של מסעדת שישקו בתל אביב, נאלץ לאחרונה לסגור את אחת המשמרות הרווחיות ביותר בשבוע - שבת בצהריים. הוא לא עשה זאת בגלל שיפוצים או משום שהחליט לשמור שבת, אלא כי אין לו מספיק מלצרים לשרת את כמות הלקוחות שמגיעים בשבת.

"אני לא זוכר תקופה כזאת", הוא מספר לוואלה!. "בזמן האחרון יש הקלה מסוימת מבחינת מלצרים, אך אני עדיין סובל ממחסור. אני לא מבין לאן הם נעלמו. הרבה אנשים אומנם עזבו את תל אביב בגלל יוקר המחיה, חלק עזבו את הענף בגלל אי־הוודאות וחלק - בגלל הסכנה, בעיקר בתקופת הקורונה, אבל בשורה התחתונה זה הענף שנותן הכי הרבה כסף מזומן בסוף היום. אני מוכן לשלם למלצרים 75 שקל לשעה, וגם את זה הם דוחים. זה מאלץ אותי לפעמים לסגור את הבר בחוץ, מפני שאין לי מלצרים".

לדברי דור, המחסור במלצרים שעמו הוא מתמודד הוא כאין וכאפס לעומת המחסור בשוטפי כלים ובטבחים. "טבחים צריכים לעבור הדרכה. אני משלם להם עבור שבועיים של התלמדות, ואז הם עוזבים. אני משלם על הכשרה 55־60 שקל לשעה ועל עבודה 70־90 שקל - מה שמצטבר לעשרות אלפי שקלים בחודש שאני מוציא על הכשרה לשווא. העובדים משתמשים בכוח שיש להם עכשיו, אך יש גבול לכמה שאני יכול להעלות את השכר, משום שיש גבול להעלאת המחירים של מנות לפני שאתחיל לאבד לקוחות, וגם אני מתמודד עם האינפלציה. בקורונה עובדים רדפו אחריי. כיום יש עבודה, אבל עובדים אין".

יבשת אחרת, צרות דומות

גם בארה"ב חברות מתמודדות עם אתגר חסר תקדים בניסיון למצוא מספיק עובדים למלא את המשרות הפתוחות. על פי דוח חדש של משרד המסחר האמריקאי, יש 10 מיליון משרות פתוחות בארה"ב ו־6 מיליון מובטלים. המחסור הזה משפיע על כל המגזרים. "גם אם כל מובטל במדינה היה מוצא עבודה, עדיין היו נותרות 4 מיליון משרות פתוחות", נכתב בדוח.

במשק הגלובלי התופעה מוגדרת "מחסור בעובדים" (Shortage), אך לדברי פרופ' גורדון לייפר, כלכלן פוליטי שכיהן כיועץ בכיר למדיניות העבודה בממשל אובמה, ההגדרה הזאת אינה נכונה ונועדה לטשטש את האמת. "הדבר הראשון שצריך להבין הוא שאין מחסור בעובדים", הוא אומר לוואלה! ול"מעריב". "כשמעבידים לא משלמים מספיק, הם מכנים זאת 'מחסור'. לדוגמה, אני מוכן לקנות מכונית ב־2,000 דולר, אבל אני לא מקבל הצעות במחיר הזה. משמעות הדבר אינה שיש מחסור במכוניות. באותו אופן, העובדים לא עזבו את המדינה, לא הלכו, חס וחלילה, לעולמם או זכו בלוטו", הוא מסביר.

יותר משרות, פחות עובדים

על פי הדוח של לשכת הסחר האמריקאית, בשיא המגיפה יותר מ־120 אלף עסקים נסגרו באופן זמני, ויותר מ־30 מיליון אמריקאים פוטרו. מאז ינואר 2020 גדלו המשרות הפנויות באופן עקבי, בעוד האבטלה הצטמצמה בקצב איטי יותר. בסך הכל ב־2021 מעסיקים הוסיפו 3.8 מיליון משרות, אך במקביל מיליוני אמריקאים החלו לעזוב את שוק העבודה עוד לפני כן. כך נוצר מצב שבו בהשוואה לפברואר 2020 יש כעת 3 מיליון עובדים פחות בשוק העבודה.

כיום שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בארה"ב הוא 62.1% לעומת 63.3% בפברואר 2020, לפי הדוח. ברור שעובדים רבים מעדיפים להישאר בבית על פני חזרה לשוק העבודה. מדוע?
על פי הסקר, 33% מהנשים אמרו שהצורך להישאר בבית לטפל בילדים או בבני משפחה אחרים מקשה או לא מאפשר כלל את השיבה לעבודה.
28% מהגברים אמרו שהמגזר שבו עבדו לא התאושש עדיין או שלא נותרו מספיק עבודות טובות. נוסף על כך, חלק מהנסקרים אמרו כי הם עדיין חוששים מהקורונה במקום העבודה.

על פי הדוח, במהלך המגיפה משרות שדרשו הגעה פיזית למקום העבודה ומשרות בשירות לקוחות שמשלמות באופן מסורתי פחות התקשו לשמור על העובדים. לדוגמה, תעשיות האירוח, הפנאי והקמעונות רשמו את שיעור ההתפטרות הגבוה ביותר מאז נובמבר 2020 - יותר מ־4.5% באופן עקבי. כשבוחנים כיום את המחסור בעובדים בתעשיות שונות, אפשר לראות כי מגזרי התחבורה, הבריאות והרווחה, כמו גם האירוח והמזון, רושמים מספר גבוה יותר של משרות פנויות. מה הגורמים שתורמים למחסור בעובדים?

חששות קורונה

קבוצת אוכלוסייה שנפגעה משמעותית במגיפה הייתה זו של ההורים העובדים. סגירת בתי ספר וגני ילדים הובילה לכך שחלק מההורים נאלצו לעזוב את עבודתם כדי לטפל בילדים שנותרו ללא מסגרת. אחרים פוטרו במהלך המגיפה. יכול להיות שלא כל ההורים שבו לשוק העבודה או שחלקם מחפשים עבודה חדשה - מה שיכול להסביר חלק מהתופעה.

בארה"ב עוד לפני המגיפה היעדר גישה לטיפול בר־השגה אך איכותי בילדים כבר נהפך לבעיה רצינית. במחקר של קרן לשכת הסחר של ארה"ב נמצא כי בשל השיבושים במערכת הטיפול בילדים מדינות אלסקה, ארקנסו, אריזונה, מיזורי וטקסס איבדו בממוצע מדי שנה 2.7 מיליארד דולר בהכנסותיהן.

מדוח משותף של לשכת הסחר ושל קרן החינוך עולה כי המגיפה יצרה מחזור אכזרי בתעשייה: כדי לשוב לעבודה עובדים צריכים טיפול ראוי ואמין בילדיהם, אך ספקיות הטיפול מתמודדות עם אתגרים עצומים בעצמן. המגיפה אילצה ספקיות רבות לסגור את שעריהן או לצמצם עובדים: בפברואר־אפריל 2020 איבדה התעשייה 370 משרות - 95% מהן אוישו על ידי נשים. התאוששות המגזר היא איטית, ונכון לספטמבר 2021 שיעור התעסוקה במגזר הטיפול בילדים היה נמוך ב־10% מהרמה שלפני המגיפה.

כמו כן, אחוז ההשתתפות של נשים בשוק העבודה צנח במהלך המגיפה לשפל שלא נרשם כמותו מאז שנות ה־70. נכון לאביב 2020 עזבו 3.5 מיליון אימהות את עבודתן. אחוז האימהות העובדות צנח ל־55% לעומת 70% לפני כן. המספר הזה משתפר, אך עדיין לא חזר לנורמליות שנתיים לאחר מכן.

העובדים צברו חסכונות

תשלומי האבטלה הגבוהים יותר במהלך הקורונה, המחאות הסיוע וההישארות בבית הובילו לכך שהאמריקאים בסך הכל הוסיפו יחדיו 4 טריליון דולר לחשבונות החיסכון שלהם מאז תחילת 2020. כמה מאות דולרים נוספים בשבוע מתשלומי האבטלה הגבוהים (שפסקו בספטמבר 2021) הובילו לכך ש־68% ממקבלי האבטלה הרוויחו יותר כשהיו מובטלים מאשר כשעבדו.

לייפר מציין כי חלק מאותם עובדים שלא שבו לשוק העבודה אולי עברו לגור עם חברים או בחזרה עם ההורים. זאת ועוד, חלק מהזוגות, ככל הנראה, החליטו שהם יכולים להתקיים על משכורת אחת. מהסקר של לשכת הסחר עולה כי 28% מהנשים אמרו כי יש אנשים אחרים במשפחה שמרוויחים מספיק כסף, כך שאולי אין צורך לעבוד גם כן במשרה מלאה או למהר לחזור לשוק העבודה.
פרישה מוקדמת

גורם אחר למחסור בעובדים קשור גם כן למגיפת הקורונה. על פי הדוח של לשכת המסחר, נכון לאוקטובר 2021 נדחפו 3 מיליון מבוגרים לפרישה מוקדמת. בסך הכל מספר המבוגרים בגיל 55 ומעלה שעזבו את שוק העבודה בשל פרישה עלה מ־48.1% ברבעון השלישי של 2019 ל־50.3% ברבעון השלישי של 2021.

עסקים חדשים

חלק מהעובדים שעזבו את העבודה או בחרו להישאר מובטלים עשו זאת כדי לפתוח עסק משלהם. בשנתיים האחרונות כ־10 מיליון בקשות לעסקים חדשים מולאו בארה"ב. ב־2020 לבדה נפתחו 4 מיליון עסקים חדשים.

כלכלת חלטורה

כלכלת החלטורה (או בשמה היומרני "הכלכלה הישירה") היא מהגורמים למחסור בעובדים במגזר השירותים. מיליוני אנשים מעדיפים כעת לעבוד כפרילאנסרים בחברת משלוחי מזון, כמו וולט, או בחברת שיתוף נסיעות מחוץ לישראל, כמו אובר, בשל הגמישות חסרת התקדים שמשרות כאלה מספקות, גם אם הן באות על חשבון הטבות, כמו הפרשה לפנסיה וביטוח בריאות.

כלכלת החלטורה גם אפשרה לרבים שעבדו במגזר השירותים להשתכר בכבוד בעיצומה של מגיפת הקורונה, כשעסקים רבים בתחום פיטרו עובדים או נסגרו כליל. על פי מחקר של חברת אדלמן דאטה אנד אינטליג'נס, ב־2021 פרילאנסרים היוו 36% מכוח העבודה בארה"ב. ל־51% מהפרילאנסרים היו תארים גבוהים. 44% מהפרילאנסרים הרוויחו יותר כסף בעבודתם מאשר כשעבדו במשרה מלאה. עבור חלקם, המשרה אף הפכה למקור היחיד או העיקרי של הכנסתם. על פי הערכות, עבודת פרילאנס תיהפך לנפוצה עוד יותר בשנים הבאות. על פי האתר סטטיסטה, 90.1 מיליון אמריקאים יהיו פרילאנסרים ב־2028 - יותר מ־50% מכוח העבודה.

המסעדנות לא תתאושש?
על פי האתר קוורץ, יכול להיות שהתעסוקה במגזרי המזון והאירוח בארה"ב לעולם לא תתאושש. הענפים האלה עדיין סובלים ממחסור של 1.2 מיליון עובדים לעומת הרמה בפברואר 2020.

לייפר מציין: "נראה שהמצב נובע חלקית ממגיפת הקורונה ומההשלכות הנמשכות שלה. אבל האפשרות הסבירה יותר היא שהשכר שמוצע כעת נמוך מדי לאנשים שהיו חשופים יותר לקורונה, אנשים שעבדו במגזר השירותים בסופרמרקטים או במסעדות וסיכנו את חייהם, ועכשיו לא מוכנים להסתפק בשכר המוצע".

ליייפר אינו מייחס חשיבות רבה להתרחבות חסרת התקדים של כלכלת החלטורה בשנתיים האחרונות, שלדבריו, מקבלת חשיפת יתר בתקשורת, שחלק גדול ממנה מבוסס על פרילאנסרים. הוא מסביר: "בארה"ב החלופה לעבודות במגזר השירותים אינה עבודות של כלכלת החלטורה. הנתונים אינם תומכים בכך. לא כל המלצרים לשעבר עובדים כיום בכלכלת החלטורה, גם לא כל הדיילות או כל החדרניות וכן הלאה. כלכלת החלטורה מרוכזת במגזרים מסוימים מאוד, ובשאר המגזרים פשוט חסרים עובדים".

בארה"ב השכר בתעשיות שמתקשות כיום לגייס עובדים, כגון מסעדנות ואירוח, עולה בהדרגה בחודשים האחרונים, על פי אתר אינסיידר. עם זאת, הוא עדיין נמוך לעומת מגזרים אחרים. לדברי וויליאם ספריגס, פרופ' לכלכלה באוניברסיטת הרווארד, "עובדים בתעשיות אלה מחפשים דרכים להשיג משרות במגזרים אחרים", שמציעים שכר גבוה יותר או תנאים טובים יותר.

פרופ' לייפר סבור כי משהו קרה בשלוש השנים האחרונות: "מחוסר הרצון לעבוד בשל כספי הסיוע בעיצומה של המגיפה, דרך ההבנה שיש דרכים להרוויח כסף גם כאשר הכל סגור ועד להחלטה שאפשר אולי להסתפק במשכורת אחת החליטו העובדים שהעיקר הוא לא לחזור לשוק העבודה המסורתי.

"כעת, כשהקורונה נעלמת מחיינו, ועמה גם הטענה באשר לסכנה שטמונה בעבודות במגזר השירותים, למעסיקים יש אפשרות אחת: שלמו יותר ושפרו את התנאים, ואנשים יבואו לעבוד אצלכם. שוק העבודה השתנה, לעובדים יש יותר כוח ומעסיקים יהיו חייבים לשלם יותר, לתת לעובדים שליטה גדולה יותר או אפשרות לעבוד מהבית וכן הלאה. בשורה התחתונה, אם יש מחסור בעובדים, התשובה לכך היא תמיד שכר, תנאי עבודה או שילוב של השניים"