אמו בת ה־91 של יאיר אבידן, המפקח על הבנקים, לא מבינה בדיוק מה הוא עושה, אבל יודעת שהוא עובד בבנק. מדי פעם היא שואלת אותו: "יאיר'לה, מה קורה בבנקים?", והוא עונה לה שהכל בסדר ואומר: "כשהם יפסידו, אמא - גם את תפסידי, וכשהם ירוויחו - תרוויחי".
האמירה הזאת, שבאה כדי להרגיע את האם הקשישה שהכסף שלה נמצא בידיים בטוחות, רחוקה מאוד מהמציאות היום־יומית שחווים לקוחות הבנקים. כשאמו של המפקח שמה כסף בפיקדון בבנק, לא רק שהיא אינה מרוויחה, היא אפילו מפסידה בגלל הריבית האפסית שהיא מקבלת. מצד השני, הבנקים בישראל מרוויחים הרבה מאוד כסף בדיוק מכיוון שכשהם מרוויחים, הציבור לא בהכרח מרוויח.
שותפים רק בהפסדים
אבידן נדרש לעניין "עושק הפיקדונות" בעקבות המחאה שהתלקחה במהירות ודנה בדיוק בשאלה הזאת "למה רק הבנקים מרוויחים מעליית הריבית?". בתגובה שלח אליהם מכתב מאופק שבו הבהיר שהוא מצפה מהם לגלגל את עליית הריבית ללקוחות. הביקורות לא איחרו להגיע. במקום לנקוט גישה נחושה ולוחמנית, נדמה היה שהמפקח שוב מבקש בנימוס את מה שהיה צריך לדרוש לאלתר, כולל הטלת סנקציות למי מהם ששיפר את ההוראה. שוב עלתה התחושה שהמפקח על הבנקים דואג יותר לבנקים מאשר לציבור הלקוחות.
מי שמכיר את אבידן יודע שהמכתב הזה מאפיין אותו: מחושב, מאופק, שוקל מילים, דוגל באנדרסטייטמנט. הוא מאמין גדול במשפט "ההולך לאטו מגיע בעתו", ומקיים אותו לא רק מקצועית, אלא הלכה למעשה. בגיל 63 הספיק ללכת את שביל ישראל, לטפס על מון בלאן וללכת בקמינו פרימיטיבו. "אסור להפסיק ללכת", הוא אומר. "צריך לשמור על הריתמוס הנכון. אני מעדיף לנהל את החיים במאמץ סביר לאורך זמן. זה גם קשור לתפקיד שלי כמפקח - להתמיד בחשיבה, להיות רלוונטי, מקצועי, מוביל וחדשני.
"העולם הממלכתי חשוב לי מאוד, דווקא בתרבות העכשווית בארץ. זה נראה מתורבת מדי לציבור, אבל המפוקחים מבינים היטב למה אני מתכוון. יש הבדל בין הנחיה לציפייה, אבל זאת תהיה בפועל כמעט אותה עשייה".
רק שציפייה לא ניתנת לאכיפה - אפשר להתעלם ממנה.
"אנחנו עוסקים בשינויי אקלים, ויש ציפייה מהמערכת שתהיה מוכנה וערוכה לתרחישי קיצון, וכולם עובדים בכל המרץ. לא כל דבר צריך רגולציה. ההצלחה הגדולה תהיה שהמערכת תלמד באופן עצמאי להיות הוגנת. הרגולציה נכנסת במקומות שבהן המערכת לא היטיבה לקיים את מה שמצופה ממנה. הם הבינו היטב את הרמז, ואגב, ספק אם היה פה כשל שוק".
הבנקים לא היו אמורים להעלות את גובה הריבית על הפיקדונות?
"בכלכלה יש ביקוש והיצע, ולכסף יש מחיר. המערכת הישראלית בפוסט קורונה נזילה מאוד, ואני מצפה לגלגל את עלות הריבית לטובת הלקוח, אבל גם במדינות מפותחות אחרות בעולם בגלל עודף הנזילות המצב אפילו יותר גרוע משלנו. למרות זאת, דעתי לא נחה מהעניין, ואנחנו מסתכלים על זה בראייה רחבה יותר - לראות את הצרכנים ואת הלקוחות בלב העניין. המערכת הבנקאית תצטרך להבין שהיא מספקת שירות ללקוחות, תומכת בהם בשירותים שהיא מציעה ולא מנצלת את ההטיות ההתנהגותיות שלהם. אני רוצה שאמא שלי ושלך יידעו שהן מקבלות את המוצר הטוב ביותר שמתאים להן. אמי בת 91, ואני מוטרד איך למצוא את הפתרונות שיגנו עליה. לאמא שלי הבנק נתן ריבית של 0.06% על פיקדון חודשי. היא הייתה בטוחה שהבנק שומר עליה, עד שהבינה שהוא ניצל את תמימותה.
"הדברים שאת אומרת קיצוניים. הבנק נותן ללקוחות ביטחון בכך שהוא שומר על הכספים שלהם. אמא שלי לא מחפשת תשואה, היא רוצה לדעת שתוכל לקבל את הכסף שלה כשתזדקק לו. אבל אנחנו רוצים להעביר את הכוח לצרכן, למשל ברפורמת הבנקאות הפתוחה, שנכנסה לתוקף לא מזמן ומאפשרת ללקוח להשתמש בנכס המידע שלו ולתת אותו לצדדים שלישיים.
"אותו הדבר ברפורמה במשכנתאות, שנותנת אפשרות להשוות בין מוצרים בבנקים שונים. גם בפיקדונות אנחנו מתכוונים לפרסם את הריביות וכן את האשראי שהבנקים נותנים. כאן המקום להגיד שגם ללקוח יש אחריות על הניהול הפיננסי שלו. אנחנו עומדים בפני שלושה אתגרים גדולים: חינוך פיננסי, אוריינות דיגיטלית ואוריינות מידע".
שפה חדשה
למי שלא שולט בניב הבנקאי נסביר שהמפקח מתכוון לשלושה תחומים שבהם הלקוח הישראלי הממוצע נכשל שוב ושוב. מכיוון שמעולם לא קיבלנו חינוך פיננסי, כלומר איננו מאלה שהוריהם חינכו אותם להתנהל עם הכסף בחוכמה ולהיות צרכנים נבונים, איננו מבינים מונחים כלכליים בסיסיים, וכשאנחנו נתקלים בחומת מילים סתומות ומעייפות, במקום לשפר עמדות מול נותני שירותים, לשמור על כספנו ואפילו להרוויח, אנחנו נמלטים משם ונותנים להם לעשות בכספנו ככל העולה על רוחם.
האוריינות הדיגיטלית פירושה לדעת להתנהל דרך אפליקציות, אתרי מחשבים, צג מידע וכספומט בבנק. הדור הצעיר עושה את זה בטבעיות, אבל המבוגרים נשרכים מאחור ומחכים שעות למענה טלפוני, שגם הוא לא תמיד מסביר פנים. אוריינות המידע היא היכולת שלנו לחפש את הנתונים, לדעת לקרוא ולנתח אותם ולקבל החלטות מושכלות. שוב, מעטים מדי מאיתנו קראו פעם אחת את תעודת הזהות הבנקאית שלהם, למשל אוסף נתונים שיכול לקבוע אם בקשת ההלוואה שלנו תתקבל או תסורב.
האח הגדול
לשאלה "האם בנק ישראל הוא האחראי לחינוך הפיננסי של האזרחים?" משיב אבידן שהאחריות לא שלו, אלא של מדינת ישראל. "אנחנו שמחים לסייע, אבל הסמכות לא בידינו. עם השלטון המקומי עשינו פרויקט שהתמקד בחברה הערבית, החרדית ובני הגיל השלישי. בעיניי, המסה הקריטית צריכה לבוא ממשרד החינוך".
78% מהפעילות בסניפים עוברת לדיגיטל, ואוכלוסיות שלמות לא נמצאות במשחק. אמא שלי לא מסוגלת לתפעל אפליקציה.
"יש פה אתגר משמעותי. ברמה הסניפית, פרוסים היום בארץ 1,000 סניפים, כשבשיא היו 1,200, כלומר ירידה של 20%. התשתית הבנקאית לגיל המבוגר זמינה אך מורכבת. יש אמנה וולונטרית של הבנקים לתת קדימות בטלפון ולהגיע לביתם של בני גיל הזהב".
למה אתה רק "מצפה" מהבנקים לגלגל את הריבית ללקוחות ולא דורש מהם במפגיע לעשות זאת, אחרת ייענשו?
"זאת מפני שרגולטורים בעולם המערבי המפותח לא מתערבים בכלים בנקאיים פיננסיים, בטח כשיש מנעד רחב על פיקדונות לתקופות שונות. כשיש מחיר אחיד, אומרים שיש בנקאות מתואמת. כשיש מנעד, זה גם לא בסדר. הרי אפשר לקבוע מדרגות ריבית, להיות 'האח הגדול', לנהל הכל ולעקר לגמרי את התחרות".
הבעיה היא שאין פה תחרות אמיתית, כי מספר הבנקים מצומצם מאוד.
"במערכות בנקאיות שיש בהן מאות ואפילו אלפי בנקים, כמו ארה"ב ובריטניה, גלגול הריבית נמוך מזה שיש בישראל והבנק המרכזי לא מתערב. באנגליה ארבעה בנקים מחזיקים ב–68% מכלל החשבונות ויש שם אלפי בנקים. נכון שכשיש יותר שחקנים, יש יותר תחרות, וחשוב לנו שייכנסו עוד בנקים למערכת. הבנק האחרון שהוקם לפני וואן זירו היה בשנת 1978. יש עוד יוזמה בנקאית דיגיטלית על השולחן שתצא לדרך בשנה הקרובה".
וואן זירו הצליח לנער קצת את השוק.
"בהחלט. הוא גורם לבנקים המסורתיים לאמן את השרירים לסביבה התחרותית, כי יש כאן 'הפרעה פוטנציאלית'. בעולם יש מאות רבות של בנקים דיגיטליים, מיעוטם רווחיים, אבל הם קמים, מתפתחים ויוצרים מודל חדשני. גם אם לוקח להם זמן להגיע לנקודת האיזון, הם גורמים לבנקים האחרים לתת מענה".
שנתיים חלפו מאז הופרדו כרטיסי האשראי מהבנקים בעקבות מסקנות ועדת שטרום - מהלך שנכנס לתוקף בעיתוי בעייתי של ההתמודדות עם נגיף הקורונה. אפשר להכתיר אותו כהצלחה?
"ועדת שטרום יצרה מומנטום חיובי וחשוב לחשיבה תחרותית בין הבנקים. הופרדו שתי חברות כרטיסי אשראי, והפרדתה של השלישית כאל של דיסקונט נבחנת. בגלל השפעות הקורונה ייקח זמן למדוד באופן מוחלט עד כמה זה השפיע, אבל בחלק מהמדדים רואים בוודאי התקדמות".
תדלוק המשכנתאות
שנתיים מלאו להחלטת בנק ישראל להסיר את המגבלות על תמהיל המשכנתה ולהגדיל את רכיב ריבית הפריים. בדיעבד גם לכם יש יד בתדלוק מחירי הנדל"ן.
"הכתבנו גישה מהשמרניות ביותר בעולם בכל מה שנוגע למשכנתאות בשני מובנים: היקף ההלוואה המקסימלי ביחס לשווי הנכס וגובה ההחזר ביחס למשכורת. יש אצלנו היקף הפיגורים הנמוך בעולם בתשלומי המשכנתה, ובקורונה המערכת הבנקאית פרסה את התשלומים".
הבנקים לא התנדבו לפרוס את תשלומי המשכנתה, אלא המדינה סייעה להם. אנשים לקחו משכנתה בריבית פריים, וכשהריבית במשק עולה, גם המשכנתה שלהם מזנקת למעלה. הם יאבדו את כל מה שיש להם, אם לא יעמדו בהחזרי התשלום, לא הבנקים - הם לא ייפגעו.
"יציבות הבנקים חשובה. אנחנו מבטיחים ללקוחות שלנו שמי שצריך לקבל את כספו יקבל אותו, לא כמו בלבנון, כשאנשים מגיעים חמושים באקדח לסניף כדי לקבל את הכסף ששייך להם. לשמחתי, אנחנו רחוקים משם. כשרמת האינפלציה והריבית עולות, רמת הסיכון עולה, וייתכן שהכשל יעלה בהיקף נמוך. כואב על כל משק בית שנכנס לכשל. לכן המערכת מבצעת מבחני רגישות, על מנת לוודא שלאורך ימי ההלוואה כל לקוח יידע מה התשלום הראשון שישלם ומה סך התשלומים החודשיים בשים לב לתחזית הריבית והאינפלציה, ואז משק הבית יוכל לבחון אם זה מעמיד אותו בסיכון".
זה לא פותר את המשוואה. שכשהריבית עולה, תשלומי הפריים במשכנתה עולים. אנשים לא צפו את עליית הריבית?
"אני לא מתגונן. אבל מהצד השני של המטבע, לא כל העולם יפן, שבמשך עשרות שנים שיעור הריבית בה היא 0. מה שאולי לא היה בעיתוי מיטבי והיה חשוב היה שחרור מגבלת הפריים ב־2020 - ראינו ואני עדיין רואה בזה דבר חיובי, כי הוא אפשר למשקי בית הלוואה בגמישות גבוהה יותר.
"על משכנתה מייצגת של מיליון שקל מרכיב הפריים עלה בעוד 10%, לקחו עוד 100 אלף שקל בריבית הפריים, כלומר משק בית ישלם כ־200 שקל בחודש, אבל בזכות כך הוא הגיע לדירה בהשוואה לאלטרנטיבה לא לקנות דירה או לשלם שכר דירה. אני רוצה להדגיש שהמרכיבים העיקריים בעליית מחירי הדיור הם ההיצע הנמוך, הבירוקרטיה, תשתיות התחבורה הציבורית והנגשת הפריפריה למרכז. בעולם הכלכלי ביקוש מייצר עליית מחירים.
"תמיד יש כשל כשלוקחים אשראי. היום הכשל נמוך ברובו, כשהלווים מוכרים את הנכס בעצמם, והיא נעשית ביתר נוחות ובמחיר טוב יותר. כשסביבת הריבית תעלה, רמת הכשל תעלה, אולי להיקפים של 5,000־10,000 דירות. ככל שסביבת האינפלציה תחזור ליעדה, זה ימותן".
רווחי הבנקים עצומים.
"שיעורי התשואה בהחלט גבוהים, והם די דומים למה שאנחנו רואים בבנקים אירופיים ואמריקאיים - חלקם בעקבות פוסט קורונה, וחלקם מתוך ניצול של סביבת האינפלציה והריבית. 60% מההון של המערכת הבנקאית הוא צמוד מדד - זה לא על חשבון האזרח.
"כשהריבית עולה, הבנקים נהנים מעודף יצרן גבוה יותר שלא מגולגל ללקוח. ייתכן שסביבת האינפלציה והריבית עולה, שיעורי הכשל יעלו והפסדי האשראי יעלו. אני צופה ששיעורי התשואה יירדו מ־155 לסביבות 12%. זה יבוא לידי ביטוי בהטבות, בשירותים, בעמלות ובמחירים לצרכן. וכשהבנקים יחלקו דיווידנדים, גם האזרחים ייהנו מהם באמצעות ההשקעות שלהם ובאמצעות הפנסיות".
אני מצטטת לך כותרת שפורסמה באחד מטורי השישי: "יאיר אבידן מעביר מסר למערכת, מסר שנקלט היטב: הוא רוצה להיות שר האוצר בממשלת נתניהו". אתה רוצה להיות שר אוצר?
"אני לא איש פוליטי, אלא מקצועי, עושה את עבודתי, משתדל לעשות במשמרת שלי את הכי טוב שאפשר גם בעולם של ההכלה, ההוגנות וההנגשה. אני קרוב למחצית הקדנציה. כל יהבי וכוחי לממש את השליחות שלי. כשקיבלתי את הפנייה לשמש כמפקח, הייתי כבר בחצי פנסיה. התלבטתי. בני הבכור ואשתי אמרו לי: 'אתה מדבר הרבה שנים על נתינה ועל תרומה - זאת ההזדמנות שלך לתרום. עלה לירושלים ועשה מה שצריך'".
זאת לא מקפצה לתפקיד פוליטי?
"ממש לא, אבל 'נבר סיי נבר' על כלום. גם לא חשבתי שאמלא את התפקיד שאני ממלא היום. מה שיהיה יהיה".