המספרים מטרידים ללא ספק. יוניקורן הפינטק פאנדבוקס הצטרף בשבוע שעבר לרשימה הקודרת של חברות הייטק ישראליות שנפרדות בימים אלו ממאות עובדים. היא הצטרפה להודעה הקשה של אינטל על כוונתה לפטר בין 10-20% מכוח האדם, כאשר בישראל מעסיקה החברה 14 אלף עובדים מתוך 130 אלף עובדים מרחבי העולם. העובדים המוכשרים יפוטרו וצפויים לשבת בבית בחוסר וודאות מכמיר לב. כל יום שהם לא עובדים – הוא הפסד של כולנו. עם זאת, כמי שחייה את תחום ההייטק, היזמות והפיתוח, הייתי רוצה להציע נקודת מבט קצת אחרת על המצב.
מבחינת המפוטרים החדשים, כאשר מסתכלים על כמה מהחברות והמוצרים המובילים בימינו, מבינים שלא מעט מהם החלו בפיטורין: תומס אדיסון התפנה להמציא את נורת החשמל רק לאחר שפוטר מעבודתו כמוכרן ממתקים ופירות ברכבת. לא רק שוולט דיסני פוטר מ- Kansas City Star Newspaper, התואנה לפיטורין הייתה (תחזיקו חזק) שהוא לא יצירתי מספיק.
הפיטורים של סטיב ג'ובס מהחברה אותה יצר נחשבת אולי לבגידה הגדולה ביותר, אך גם הסטנדאפיסט ג'רי סיינפלד סוחב סיפור פיטורין משפיל למדי, כאשר על פיטוריו מהסיטקום Benson גילה בעת קריאת התסריט השבועי כאשר הבין שדמותו איננו מופיעה יותר.
גם אם המציאות נראית עגומה כרגע, ההיסטוריה מוכיחה שוב ושוב איך דווקא מתוך השפל מגיעה הצמיחה המשמעותית ביותר ביחוד כאשר מדובר ביזמות.
אז מי בכל זאת לא יצא נשכר מגל הפיטורין הנוכחי? החברות עצמן. הדבר מזכיר לי סיפור ששמעתי בעבר מאחד הקברניטים הבולטים בתחום ההייטק הישראלי כאשר בשנת 2008 התכנסה ישיבה בחברה ובמהלכה הודיע המנכ"ל כי עקב המצב הכלכלי בארה"ב (משבר ה-Sub Prime) החליט על קיצוצים רוחביים בשכר העובדים. בדיעבד ובניתוח לאחור, מדובר היה יותר בהזדמנות לקצץ בהוצאות החברה ללא קשר לפגיעה בפועל בחברה. ובמידה מסוימת טוב שכך היה, מאחר וזאת הייתה הפעילות שאיזנה את המערכות ואתחלה אותן מחדש.
ההצלחה הגדולה של שנת 2021 הביא למשכורות מפוצצות, סיפורי אקזיט גדולים ותקציבים שנוהלו בפזרנות ומבחינה זאת טוב שכוחות השוק מובילים כעת לתיקון מסוים – שמונע יהירות, בזבזנות ובועתיות. יחד עם זאת התחושה היא שחברות מפטרות ממקום של לחץ, של חשש מ"מה יהיה", והכותרות בהקשר זה לא עושות שירות טוב - ומהדהדות את המיתון שרק אולי בדרך.
ההשקעה ברעיונות חדשים לא יכולה להתקיים באווירה של 'סטרס'. כאשר משקיעים חוששים לקחת סיכון וחברות מקצצות בכוח האדם אנו עשויים להביא על עצמנו בדיוק את המציאות שהכותרות כבר מכתירות אותה כעובדה מוגמרת.
ברמה האישית, גם המקום שבו אני נמצאת היום נוצר מתוך הנכונות של בעלי החברה לעזוב מקום עבודה ולצאת לדרך חדשה. זאת מתוך הרצון לעשות את מה שבאמת רצו בצורה מקצועית למשך שארית חייהם, ללא יוצא מן הכלל. עם זאת, על מנת להשיג זאת, הם נדרשו בשלב מסווים לוותר על שכר נוח ולהתגבר על הרבה פחדים מובנים שמלווים מעבר משכיר לעסק עצמאי.
הכותבת היא עו"ד רעות גולדמן ,מנכ"ל קבוצת גיאומטריקס. חברת ועדת "הלסינקי" בבי"ח בלינסון, וחברת דירקטוריון בעמותת נאמני בי"ח שניידר לילדים