המחאה החברתית של שנת 2023 נפתחה אתמול והיא חזקה לא פחות מזו של 2011, אולי אפילו עולה עליה. זו לא תהיה מחאה של אוהלים, גיטרות ושירים לתוך הלילה בשדרה תל אביבית הומת אדם. היא לא באה מלמטה, מצעירים שלא יכולים להרשות לעצמם לשלם שכר דירה ולקנות בסופר ומוכנים לישון בחוץ בקור. הפעם עומד בחזית גוף פיננסי חזק, שהחליט באומץ מעורר התפעלות לעשות מעשה ולהיות הלפיד שמגן על הדמוקרטיה - אוהב האדם באשר הוא.
ההחלטה של בנק דיסקונט, שאליה הצטרפו בינתיים גם גופים אחרים, להודיע שלא יעניק אשראי לעסק או לגוף המפלה לקוחות על בסיס דת, גזע, מין או נטייה מינית, היא לא פחות מרעידת אדמה. אמירה חברתית נוקבת, חד־משמעית, שבקצה שלה יש סימון ברור של גבול: אנחנו לא ניתן יד למי שרוצה להחריב את הדמוקרטיה הישראלית.
כשהגזענות מרימה את ראשה המכוער, וחברי הקואליציה והממשלה הנכנסת שיושבעו ביום חמישי, או שתומכים באפליה או שותקים, ומיעוטים בחברה מבוהלים למוות ולא יוצאים לרחובות, גוף חזק כמו דיסקונט אומר - עד כאן. רוצים להפלות לקוחות על רקע שונותם? אין בעיה. לכו תחפשו מישהו אחר שיממן אתכם.
עולם העסקים מתאפיין בפחדנות. מנכ"לים מעדיפים לא לנקוט עמדה מפורשת בשום עניין נפיץ, פן יבולע לשורת הרווח של החברה. ככה חינכו אותם, לא להסתבך בעניינים שלא שלהם. תראו איך אנשי עסקים עושים ג'גלינג, נותנים ביד אחת תרומה לליכוד ובשנייה ליש עתיד, מרימים לעוצמה יהודית ובמקביל למרצ, גם וגם, כדי שחלילה לא ייפגעו בשום מצב.
והנה בא בנק דיסקונט, שכפוף לרגולציה נוקשה מכל הכיוונים, ומראה שאפשר גם אחרת. לא רק להסתכל באדישות מרוחקת על קטסטרופות שקורות מתחת לבניין המפואר שלך ולהסתתר מאחורי החליפה והעניבה היקרה, אלא לעמוד מאחורי הסלוגן שהם מפמפמים לנו בכל מקום, שהם "רוצים אותך יותר". אותך, זה את כולם: לה"טבים, ערבים, דרוזים, חילונים וגם חרדים ודתיים לאומיים.
דירקטוריון הבנק שקל היטב את ההחלטה ואת ההשלכות שלה, לא רק את הפסד הלקוחות שעלולים להחרים אותו, אלא גם, ובעיקר, את העמדה הלעומתית שבו הציב את עצמו מול חברי הכנסת והשרים של הממשלה הנכנסת, אלה שיושבים בעמדות המפתח ויכולים לנסות לגרום לו נזק.
בפרוס השנה החדשה והקשה שמצפה לנו אנחנו יכולים רק לקוות שדיסקונט הוא רק ההתחלה, ושאליו יצטרפו עוד ועוד עסקים ליברליים, שטובת המדינה ואזרחיה עומדת מול עיניהם. כי כמו שזה נראה כרגע, הישועה של עם ישראל לא תבוא מהפוליטיקאים או מהעם. לצערנו, הוא כבר הרים ידיים.