בנק ישראל פנה בימים האחרונים לבנקים, בניסיון לנטרל את "מלכודת הדבש" שקבלנים פורסים בפני קוני הדירות. מדובר בהלוואות קבלן, או כפי שהן מכונות – "הלוואות בלון", שהיקפן זינק מפברואר 2024 בעקבות המלחמה.
כל מה שרציתם לדעת על הסכם שיתוף במקרקעין
במסגרת הניסיון להעיר את שוק קוני הדירות, שקפא בדרך כלל בגלל הריבית הגבוהה, משלמים בעת הקנייה מקדמה של 10%־15% ממחיר הדירה. את היתרה משלמים במועד המסירה, שנתיים עד שלוש מאוחר יותר במקרה הטוב, או אפילו מאוחר יותר (תלוי בשאלה אם לפרויקט ניתן רישיון בנייה המאפשר את היציאה לדרך).
מרבית הבנקים מסתפקים בהעמדת הון של כ־20% מצד הקבלן לצורך הוצאתו לדרך של פרויקט הבנייה. אלא שהסיכונים עלולים להצטבר בהמשך הדרך. בפיקוח על הבנקים מוטרדים מהפטנט, וביקשו מהבנקאים לבחון מחדש סוג זה של הלוואות המסובסדות בפועל על ידי הקבלן.
הם נדרשו לבחון מחדש את כושר ההחזר של מקבל המשכנתאות (נכון להיום הריבית עלולה להגיע ל־6% לשנה). בין היתר נדונה סוגיית הבהרת הסיכונים ללקוחות. הקבלנים נמנעים בדרך כלל מפירוט הסיכונים. "הלוואות הבלון" ניתנות על ידיהם בפרויקטים לבנייה על הנייר. הלקוח נדרש לשלם מקדמה בשווי של 15%־20% משווי הדירה, ואת היתרה הוא מתבקש לשלם בסוף התקופה.
בשיטה זו מגולמות כמה בעיות. הקבלנים מגלמים את שווי סבסוד ההלוואה במחיר הדירה, ולכן לא אחת מחירה של הדירה על הנייר הוא גבוה ב־10% ולעתים אף למעלה מכך משוויה הריאלי כיום. לקוח שקנה תמורת סבסוד המשכנתה דירה במחיר מנופח, עלול לגלות שמחיר השוק שלה בעת המסירה נמוך ממה ששילם בפועל, ובעת תשלום יתרת החוב הוא עלול להיקלע לקשיי מימון.
זאת ועוד: לנוכח הקשיים בענף הבנייה, בגלל היעדר כוח אדם והריבית הגבוהה, מועד מסירת הדירה אינו ידוע והקונה עלול להישאר ללא דירה במועד המובטח. הפטנט הייחודי של הקבלנים בעייתי גם מבחינת מדידת מחירי הדיור על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. המדידות במתכונת הנוכחית מביאות בחשבון את המחירים המנופחים של הדירות, תוך התעלמות מסוגיית הסבסוד.