ישראל היא במקום הלפני אחרון (אחרי ארה"ב) והמפוקפק במבחן תנאי השכירות. כך מראים נתוני ארגון ה־OECD שחשפה אתמול התאחדות הסטודנטים. לפי הנתונים, ישראל בולטת בפיקוח המועט על שוק הדירות להשכרה ובהיעדר כללים כלשהם המסדירים את שיעור העלייה בגובה שכר הדירה. כמו כן, מחירי השכירות בישראל אינם משקפים את מצב התחזוקה של הדירות ואת איכותן.
בתל אביב, שבה יותר ממחצית מהתושבים הם שוכרים ולא בעלי דירות, מצב התחזוקה של הדירות להשכרה הנו עגום. דירות רבות נבנו בשנות ה־20 וה־30, ולמרות זאת מחיריהם מרקיעים שחקים.
יותר מרבע ממשקי הבית בישראל שוכרים 650 אלף דירות לתקופה שכירות ממוצעת של 3.3 שנים. 45% מהסטודנטים מוציאים בממוצע 1,700 שקל בחודש על שכר דירה. בשנים 1997־2012 עלה שיעור הזוגות הגרים בשכירות מ־25.2% ל־37.2%.
מאחר שהרגולציה והמחוקק הישראלי לא הצליחו לטפל בסוגיה, למרות ניסיונות חקיקה בנושא על ידי השרים לשעבר יאיר לפיד וציפי לבני, ובחודשים האחרונים על ידי חברי הכנסת סתיו שפיר ורואי פולקמן, החליטו בהתאחדות הסטודנטים להרים את הכפפה.
"פיירי" (Fairi), מיזם חדש של ההתאחדות, בשיתוף עם הפעילה החברתית דפני ליף, מתכוון להשתמש בחוכמת ההמונים וליצור שוק שכירות מאוזן. במיזם יוכלו שוכרים להזין לאפליקציה נתונים על הדירות שבהן גרו בעבר או בדירות שבהן הם מטווח קצר עדיין גרים, וליצור שקיפות בכל הנוגע לשוק השכירות. כיום כבר קיימים נתונים על אלפי דירות. בהמשך יוצע מידע על שכירות הוגנת והצעות לחוזים מומלצים.
גלעד ארדיטי, יו"ר ההתאחדות: "כסטודנטים עלינו לא רק להגיד מה לא טוב, אלא גם להציע רעיונות לפתרון. יצרנו כלי טכנולוגי שיאגד שוק שכירות הוגן לשני מיליון ישראלים. האתגר הגדול יהיה לאסוף כמה שיותר נתונים, בשביל ליצור שיווי משקל נכון יותר בשוק".
דפני ליף: "לא הגיוני שבשוק השכירות של היום מי שהוגן נחשב פראייר. המשימה שעומדת לפנינו כרגע היא לייצר מאגר שקוף של נתונים, שבהם יוכלו השוכרים והמשכירים להיעזר. המטרה היא לעזור לשוכרים ולהבליט לחיוב את המשכירים ההגונים. השינויים יגיעו רק מהשטח עצמו".