פנסיה. פעם זו הייתה מילה רחוקה. משהו שקורה ויקרה למישהו אחר מתי שהוא, לא לי. מאז שאני זוכרת את עצמי אני עובדת, אוטוטו ארבעים שנה. מרוצה ברוך השם, עובדת מנהלה בבית ספר תיכון. אולי זה בגלל שהייתי מוקפת לאורך השנים בתלמידים ותלמידות צעירים בני עשרה – שהאסימון פשוט לא נפל, שאני מתקרבת לגיל פרישה. לא ייאמן.
שלום, אני איריס, אוטוטו בת 61, ואת הרעיון לכתוב את הבלוג הזה, אני מפילה על ראשה המקסים של נעה נכדתי בת ה-14.
הכל קרה בשבת האחרונה כשנעה באה לבקר עם הוריה. ישבנו במרפסת, שתיתי תה ונעה הייתה עסוקה בטלפון הנייד שלה. אמרתי לה בשקט שאני שוקלת ללמוד על שוק ההון אבל מתה מפחד. נעה הרימה את ראשה, נעצה בי מבט חכם ושאלה – "למה לך?".
לקחתי נשימה עמוקה. אמי הלכה לעולמה לאחרונה בשיבה טובה בגיל 92 והותירה לי ירושה, כבתה היחידה. שני מיליון ₪ פלוס מינוס. אני יכולה לקחת את הכסף הזה, להפקיד אותו בבנק (הוא גם כך שם כעת) ושישמש אותי בעתיד למעבר לבית הורים מכובד.
אבל האמת היא שאני רוצה לעשות בכסף הזה משהו אחר. אני רוצה להשקיע אותו. למען נעה, למען נכדיי האחרים. ירשתי סכום נכבד ואני רוצה להוציא ממנו את המיטב ואני לא מוכנה להתבייש שאלו הן מחשבותיי!!
הבעיה היא שאני מתה מפחד. הכסף הזה הוא העתיד שלי, הביטחון הכלכלי, מעבר לכספי הביטוח הלאומי והחסכונות שצברתי לאורך החיים.
סבתא, את לא לבד
"אולי תכתבי בלוג?", הציעה נעה, "תספרי על עצמך ועל ההתלבטות שלך. אני בטוחה שאת לא היחידה שנמצאת במצב הזה". היא החזיקה גבוה את הטלפון הנייד שלה ואמרה, "תתפלאי, איזה דברים טובים אפשר להפיק מהמכשיר הקטן הזה".
"למשל?", שאלתי. הסתקרנתי. מה לי ולבלוגים, וואטס-אפים, אינסטגרם. בערך במילון "טכנופוביה", יש בוודאי צילום שלי.
"תראי", היא אמרה בידענות, "יש לנו שיעורי אוריינות פיננסית בחטיבת הביניים, אבל לאנשים כמוך יש קורסים, סדנאות והכשרות להיכרות עם שוק ההון. הם מבינים שמה לעשות? את ובני גילך מדברים בשפה אחרת וצריך להסביר לכם דברים לאט", היא צחקה.
"תודה שהפכת אותי הרגע לזקנה", אמרתי בחיוך.
"הנה תראי", היא אמרה, הקליקה במהירות על הנייד שלה (המהירות הזו של האצבעות שלה מטריפה אותי. לא מבינה איך אפשר להקליק כל כך מהר..), "אני כותבת – איך להשקיע בשוק ההון, נניח? ואז מופיעות תוצאות. תעשי קצת תחקיר, תבחרי לך מקום טוב שידריך אותך ולכי לעשות קסמים בשוק ההון".
חיבקתי אותה. היא מאוד מזכירה לי את עצמי בגילה. הלוואי והייתי יודעת אז את מה שאני יודעת היום.
אחרי שנעה והוריה הלכו התיישבתי ליד המחשב והתחלתי לגלוש. כמו שנעה אמרה, יש באמת שפע אדיר של אפשרויות לימוד בשוק ההון.
"אני חוששת שהכסף יחמוק לי בין האצבעות"
אמרתי לעצמי: איריס, קודם כל, תגדירי לעצמך מה את רוצה? עבדתי כל החיים, מגיע לי ליהנות. אני חיה בגפי ולא חייבת דין וחשבון לאיש. אמנם ירשתי 2 מיליון ₪ אבל אני לא מרגישה מיליונרית. להיפך, אני חוששת שבניהול רשלני ובזבזני הכסף הזה יחמוק לי מבין האצבעות. אם אני רוצה שהכסף הזה יעבוד עבורי אני חייבת ללמוד מה לעשות איתו, היכן כדאי לי להשקיע אותו בכדי ליהנות בבוא העת מהפנסיה.
הגעתי למסקנה ראשונה שאני מתחברת יותר לסרטונים, קשה לי עם מלל מעייף. זה לא לגילי, אני מנסה לראות אם אני מצליחה לקלוט מה הם מנסים ללמד. אני לא אוהבת חוכמולוגים או כאלה שמבטיחים לי להתעשר בתוך עשר שניות, אני צריכה מדריך שידבר אליי בגובה העיניים ויבין שאני אישה מבוגרת, אוטוטו קרחצן ולא איזו חיית השקעות שחיה ואוכלת ונושמת בורסה. זה לא אני. לפני שבוע התחלתי לצפות בסרטונים של עומר רבינוביץ' מאינווסטור 360. הוא מעביר את הידע מעולה מעדות אישית וזה מאוד בונה ומחזק לי את הביטחון.
עם זאת אני מאוד ריאלית. זה שצפיתי בכמה סרטונים עדיין לא הופך אותי למשקיעה דגולה, אבל אני בהחלט אופטימית וכבר מעט פחות חוששת. מבטיחה לעדכן.
עד הפעם הבאה שיהיה לי אומץ לכתוב.
איריס.