חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 והתקנות שחוקקו מכוחו נועדו להגן על זכויות רוכשי דירות, בין היתר, עת ניהול משא ומתן עם חברות יזמיות בקשר עם חוזי רכישה, וקבעו בהם הוראות קוגנטיות (הוראות שלא ניתן להתנות עליהן אלא לטובת רוכשי דירות) שונות.
אחת ההוראות הקבועות בתקנות המכר, הינה זו המתייחסת לשיעור ריבית הפיגורים המקסימלי אותו ניתן לגבות מרוכשים בגין איחור בתשלומים.
עד העת האחרונה, קבעה ההוראה שהייתה קבועה בתקנות המכר, ששיעור ריבית הפיגורים יקבע ע"י שר הבינוי והשיכון, בהתייעצות עם שר האוצר. שיעור שלא נקבע למרות ההוראה הסטטוטורית.
הוראה עמומה זו, יצרה חסר הלכה למעשה ואפשרה ליזמים שונים לקבוע שיעור ריבית מקסימלי שונה וגבוה עד מאוד בחוזי הרכישה, ללא "פתח" משמעותי למשא ומתן, מתוך רציונאל הרתעתי ועונשי בגין איחור בתשלומים.
פועל יוצא היה, שבמשך שנים רבות, למרות ההוראה ו"ההגבלה" החוקית, נאלצו רוכשים רבים שנקלעו לסיטואציה של איחור בתשלומים לספוג ריבית בשיעור גבוה מאוד שיכול היה להגיע לעשרות אחוזים ומבלי שהיה להם "קול" אמיתי במשא ומתן.
ביום 16.5.2022 תוקן החסר האמור, עת קבעה ועדת הכלכלה של הכנסת, ששיעור ריבית הפיגורים המרבי שניתן יהיה לגבות מרוכשי דירות בגין איחור בתשלומים לא יעלה על שיעור ריבית הפיגורים שגובה הבנק המלווה (הבנק בו מתנהל חשבון הליווי של הפרויקט, אשר אליו מפקיד הקונה את התשלומים עבור הדירה באמצעות שוברי התשלום המונפקים לו על ידי היזם).
שימת הלב, שהוראה זו, מתייחסת רק למצב בו הפרויקט מלווה או עתיד להיות מלווה באמצעות ליווי פיננסי וכי הוראה זו, על פניו אינה רלוונטית למצב בו פרויקט אינו מלווה ואינו עתיד להיות מלווה באמצעות ליווי פיננסי.
במקרים כאמור, הסברה הינה שהריבית שתיגבה הינה זו הקבועה בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, ואליה תתווסף ההצמדה.
הכותבת היא עו"ד רווית קינן, מומחית בנדל"ן ומקרקעין
* לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה ייעוץ משפטי מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עשויה להשתנות מעת לעת.