מלחמת העולם הראשונה בצבע מלא: פסטיבל הרסטורציה בירושלים יוצא לדרך

עולם הקולנוע עובר לפורמט הדיגיטלי החדש, וכך נשלפים מארכיונים ברחבי העולם עותקי הנגטיב (המקור) בפילם שבו נוצרו הסרטים. עותקים אלו נסרקים לפורמט הדיגיטלי, עוברים תיקון וניקוי והתאמת צבעים וסאונד, ונארזים מחדש בפורמט הקרנה דיגיטלי באיכות שטרם נצפתה.
 

בפסטיבל ייערכו 25 הקרנות, כולל בדשא הסינמטק, ל־15 סרטים: "הבית ברחוב שלוש" (ישראל 1973); "דם כחול" (בריטניה 1949); "איקרוס XB-1" (צ’כוסלובקיה 1963); "שתיקה שווה זהב" (צרפת 1947); "שועל משוגע" (יפן 1962); "חמים וטעים" (ארה”ב 1959); "האדם השלישי" (בריטניה 1949); "אבבא – הסרט" (שוודיה 1977); "ביל המלח" (ארה”ב 1928); "טודו מודו" (בדרך זו או אחרת) (איטליה 1976); "המראה" (ברה”מ 1979). בנוסף, יוקרנו הסרטים: "ההרג" (ארה”ב 1956) של סטנלי קובריק, "אליבי" (ארה”ב 1954) של הבמאי אלפרד היצ’קוק, שיוקרן בתלת־ממד, "הם לא יזקינו" (בריטניה/ניו זילנד 2018) של פיטר ג’קסון, שמשתמש בסרטי ארכיון ממלחמת העולם הראשונה, ומגוון גרסאות של סרטים משוחזרים לציון 50 שנה לארכיון הסרטים היהודי ע”ש סטיבן שפילברג.
 

בין אורחי הפסטיבל - אלנה נפוטי, מנהלת השימור של ה־Imperial war museum מאנגליה שעשה את הרסטורציה לקטעים בסרטו של ג’קסון.
 

במהלך הפסטיבל יתקיימו שלושה סיורים ללא תשלום בארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, שבהם ייחשף הקהל לאופן שבו נראים הסרטים מחוץ לחדרי ההקרנה, יבקרו בחללי הארכיון ובמעבדת הדיגיטציה המקצועית בישראל להמרת סלילי פילם לקבצי דיגיטל באיכות 4K, ויזכו להסברים על מאמצי הארכיון לשמר את המורשת הקולנועית הישראלית, ועל אתגרי השימור של העותקים הדיגיטליים החדשים. הסיורים בחינם ופתוחים לקהל הרחב בהרשמה מראש.
 

“רוב הסרטים כיום עוברים תהליך של חידוש”, מסביר רוני מהדב־לוין, מנהל סינמטק ירושלים. “עד שנת 2010 רוב הסרטים נעשו בפורמט 35 מ”מ, וגם עותקים שנשמרו כמו שצריך עוברים שחיקה עם כל שימוש ומתבלים. ברחבי העולם מקובל להעביר את הסרטים תהליך שכולל שטיפה, תיקונים ושיפור וידיאו ואודיו, כדי להוציא את העותק בפורמט DCP שבאמצעותו מקרינים בבתי הקולנוע בעולם.
 

“עד לאחרונה היה מקובל להשתמש ברזולוציית 2K והיום זה מגיע ל־4K, שהחל בתחילת העשור הנוכחי”, מוסיף מהדב־לוין. “אם עד עכשיו היה מקובל לעשות רסטורציה רק לקלאסיקות הגדולות, היום זה מתרחב גם לסרטים שיצאו בשנות ה־90 וכבר עכשיו עובדים על שחזור 'כשהארי פגש סאלי' וסרטים חדשים".

מהדב־לוין מתייחס לדיון סביב “אובדן הרומנטיקה” כשזה נוגע לחידוש סרטים. “אתה מאבד חלק מהסרט בכל פעם שאתה מקרין אותם במתכונתם הישנה”, הוא מדגיש את חשיבות הרסטורציה. “אז זה לא רק לראות באיכות טובה יותר, זה לראות איך זה היה נראה בהקרנת הבכורה בלי שהמקרין חתך עוד שנייה ועוד שנייה מהסרט. יש עותקים שלא מוכנים להוציא מהחשש שהם ייהרסו לגמרי במהלך ההקרנה”. 
 

הוא נותן כדוגמה את הסרט “אליבי” של היצ’קוק, שהופץ תחילה לבתי הקולנוע בתלת־ממד בשנות ה־50, אך היות שהקהל לא היה מוכן לז’אנר, הוא יצא מחדש באותה תקופה בדו־ממד. “לא תהיה אפשרות נוספת לראות סרטים של היצ’קוק בתלת־ממד. לראות את הסרט ‘אליבי’ באיכות כזו זו חוויה מרגשת. תהליך הוספת צבע לחלק מהסרטים עורר דיון, ויש שטענו שזו התערבות לא טובה, ואכן רוב הסרטים מחודשים בפורמט המקורי שלהם ומוצגים בשחור־לבן. אבל הסרט של פיטר ג’קסון ‘הם לא יזקינו’ עוסק ב־100 שנה למלחמת העולם הראשונה, והוא חידש סרטי ארכיון מהמלחמה בצבע מלא”.