כשנכנסים לאתר של רפאל באנגלית, לחלק של תיאור החברה, כתוב שם, בתרגום קל: "רפאל הינה מילה נרדפת להגנה דינמית, חדשנות אמיצה ותושייה טכנולוגית". בימים כסדרם המילים הללו מתקשרות לנו לצבא, אבל בימים שלא כסדרם, נניח ימים שבהם מגיפה גלובלית משתוללת, אנשי רפאל מוכיחים שהחדשנות והתושייה שלהם מסייעות להגנה דינמית גם על הבריאות.
לא פחות משישה צוותים יצאו מתוך רפאל לבתי החולים השונים בארץ, במטרה לשמוע מהצוותים הרפואיים בשטח אילו צרכים עולים בעקבות וירוס הקורונה. חברי הצוותים הקשיבו, ובתוך כמה ימים בודדים פיתחו פתרונות פורצי דרך שצוותי בתי החולים הגדירו כ"מצילי חיים". הפתרונות נעים בין סיוע לחולים ובין סיוע לצוות הרפואי - ולפעמים אף פשוט סיוע.
פיצול להנשמה
שני צוותים טיפלו בבעיה המוכרת ביותר בתקופה זו, מכונות ההנשמה. הצוות הראשון, בראשותם של עמיר ורותם (מטעמי סודיות, יוזכרו מרבית המשתתפים רק בשמם הפרטי), טיפל בבעיה הכי בוערת בכל מוקדי ההדבקה העולמיים: מחסור במכונות הנשמה. בעוד בעולם, וגם בישראל, מנסים לייצר מכונות הנשמה חלופיות, הקשיבו אנשי רפאל לדוקטור שרית שחרור־קרני, לשעבר מנהלת מחלקת טיפול נמרץ ילדים בבית החולים שערי צדק, שאמרה שמכונות הנשמה חלופיות לא יהיו יעילות משום שלצוות הרפואי אין די פנאי כדי ללמוד איך לעבוד איתן. הפתרון, לפי שחרור־קרני, הוא פיצול מכונות ההנשמה, כך שכל מכונה תספיק לשני אנשים. "יש כבר מכונות כאלו", מספרת הדר מצוות הפיתוח, "אך הן עובדות על נפח, כך שאם תנאי הנשימה של אחד החולים משתנה, המכונה לא יודעת איך לאזן את זה".
הצוות של עמיר ורותם תקף את הבעיה מכיוון אחר והבין שהפתרון נעוץ בלשמר למכונות את הלחץ, לא את הנפח. "ברגע שהבנו את זה, זו לא הייתה בעיה", מספר ליברמן, מאותו כוח משימה: "מדובר במערכת פנאומטית כמו כל מערכת פנאומטית". שבוע של עבודה, והחבר'ה יצרו מערכת צינורות, עם שסתומים ופילטרים, שמחליפה את מערכת הצינורות הקיימת ויכולה להנשים שני אנשים בו־זמנית. "זה היה מדהים", מסכמת ד"ר שחרור־קרני, "לא רק שהם הרימו בדיוק את מה שהיה צריך, הם גם למדו איך מכונת הנשמה עובדת מהר יותר מאשר הרופאים".
צוות אחר, בראשות עינת, טיפל בבעיה אחרת שעולה ממכונות הנשמה - הידבקות. "הקורונה, כמו שכל אחד כבר יודע, מדבקת מאוד", מספרת פביאן, "המסיכות של מכונות ההנשמה לא באמת סגורות ויכולות להדביק את הרופאים". בתיאוריה, הפתרון לבעיה הזאת כבר קיים - קסדות הנשמה שסוגרות לעולם החיצון את נשימת החולה. אבל בזמן מגיפה עולמית, הביקוש לאלה עלה פלאים. "אין להשיג קסדות כאלו עכשיו, אז היינו צריכים לייצר משהו דומה", היא מוסיפה. הפתרון הגיע מאבן ספיר - מסיכות אב"כ שיש לפיקוד העורף ונועדו למתקפה כימית. "כדי להשתמש במשהו לצורך רפואי, יש צורך בבדיקות ובאישורים", מתארת פביאן את התהליך, "אז הבנו שעדיף להתמקד במשהו שכבר נבדק ואושר. אבן ספיר כמובן נבדקו ואושרו כאטומות. לקחנו חלקים מהן, שמנו פילטרים נכונים והתאמנו לחולי קורונה. עכשיו אפשר לייצר המון כאלו".
"מעיל רוח" רפואי
אחרי בעיות ההנשמה, התברר כי אחת מתופעות הלוואי הקשות הקשורות בקורונה היא הסכנה האורבת לצוות הרפואי. כדי לטפל כראוי בחולים, יש צורך בבידוד הצוות, כלומר מסיכות, מגיני פנים שקופים וסרבלים עמידים לנוזלים. בכל מגע עם חולה, איש הצוות מתעטף בכל זה, מטפל, ומיד אחר כך זורק, כדי לא להדביק אדם אחר. הבעיה היא שאלו אמצעי מיגון חד־פעמיים, ולאורך זמן נדרשות כמויות גדולות מאוד, לא כל שכן בתרחישי קיצון של התפרצות, שתביא לעלייה דרמטית במספר החולים.
הצוות של עילם מחפש דרכים להשמיש מחדש ציוד שכבר השתמשו בו. הבדיקות מתמקדות בשלושה תחומים: חימום, רעל וקרינה. הבעיה הייתה שכל פתרון נתקל בקשיים. "חום של 70 מעלות למשל", פורש עילם את אחת הבעיות כדוגמה, "כבר הוכח בידי לואי פסטר במאה ה־19 כמחסל חיידקים. לכן לכאורה פשוט שמים הציוד בתנור גדול. הבעיה היא שאין תקנים, אז אי אפשר לדעת אם החיסול הוא אכן יעיל". בתחום הרעלים, אחרי ששללו אלכוהול ואקונומיקה, שהתבררו כמזיקים לציוד, הגיעו בצוות למסקנה שהדבר היעיל ביותר הוא שימוש בסוגים שונים של גז: "ממלאים חלל ברעל מסוג אטילן אוקסיד, הוא חודר לכל הפינות של הציוד ומחטא אותו. הבעיה היא שהוא חומר רעיל מאוד וצריך חברות מורשות שיטפלו בו. נוסף לכך הספיגה שלו לא גבוהה מספיק. צריך המון מהחומר כדי לחטא".
כך הגיעו אנשי רפאל לפתרון השלישי - קרינה. אחרי שפסלו קרינת מיקרוגל משום שפס המתכת על המסיכות יוצר תגובה בעייתית; וקרינת אולטרה סגול נפסלה משום שקשה להגיע איתה לכל חלק וחלק בציוד, הבינו שהדבר הנכון ביותר יהיה להשתמש בקרינת גמא. "הקרינה פשוט עוברת דרך הציוד מצד אחד לצד שני. אין שאלה אם האור הגיע או לא. הצוות שלנו גם בנה שרשרת אספקה המתוכננת לשנע את הציוד למתקן החיטוי ביעילות מרבית".
קריאת מדדים מרחוק
עוד דרך לאפשר מספיק ציוד מבודד היא הפחתת השימוש בו. שני צוותים עומלים על פיתוח דרכים שיאפשרו את צמצום המגע של הצוות הרפואי עם חולים. "התעסקנו עם קריאת מוניטורים", מספר נתנאל, שבימים כתיקונם עוסק בתחום הראייה הממוחשבת, "בזמנים רגילים לאחות אין בעיה לראות מה הדופק, מה לחץ הדם. במחלקות קורונה רוצים למזער את הכניסות למחלקה, ולכן במחלקות מסודרות יש כבל שעובר מהחלק המזוהם לחמ"ל נקי, אבל במחלקות מסודרות פחות או בדגמים מיושנים של מוניטור או במכונות הנשמה, אין דרך לעשות זאת". הוא לקח את הידע שלו מראייה ממוחשבת וחיבר אותו לטלפונים סלולריים. "בגדול, ראייה ממוחשבת משמעה שמצלמה קוראת מידע. נניח, כמו שגוגל יכול לקרוא משפט ולתרגם אותו. לכן פיתחנו אפליקציה שמאפשרת לטלפון לקרוא את המדדים מהמוניטור: מעמידים טלפון סלולרי מול המוניטור, מלמדים אותו פעם אחת מה זה לחץ דם, סטורציה וכו', ואז מחדר בטוח ומרוחק הצוות יכול להתחבר לסלולר ולראות את המדדים".
עמי, לעומת זאת, החליט להשתמש ברובוט לטובת המשימה הזאת. "לקחנו רובוט, מוצר מדף שאפשר לקנות באמזון, כזה שיודע להגיע מחדר לחדר, ובנינו עבורו אפליקציית שליטה. כשמחובר אליו טאבלט, הוא יכול לשדר את המדדים למרחוק". אבל מכיוון שזהו רובוט, הוא יכול לעשות דברים נוספים: "הצוות הרפואי לא רק בודק מדדים, הוא גם מחלק תרופות, מביא מים וכו'. הרובוט יכול לעשות את כל זה. אפילו הכנסנו לתוכו דיספנסר של תרופות, שהרובוט קורא את הברקוד על התגית שיש לחולה ומחלק לו את התרופות הנכונות לו". ובדיוק בזה הייתה נעוצה גם בעיה: הצוותים רפואיים עדיין לא סומכים על הרובוטים שייתנו את התרופות הנכונות, אז כרגע הרובוטים נותנים תרופה רק לחולה אחד בכל פעם. "בגדול", מוסיף עמי, "עכשיו, כשיש את הרובוט ואפשר לשלוט בו, אני יכול להכניס כל אלגוריתם שארצה, והרובוט יכול לעשות המון דברים. אפשר, למשל, להכניס זיהוי פנים, ואז הטיפול ייעשה על פי זה. האפשרויות הן עצומות".
מדידת חום מרחוק
עוד לפני שהוא פוגש את הצוות הרפואי ולפני שאדם נכנס לבדיקות, הוא מגיע לבית החולים, לאו דווקא בגלל קורונה. אבל מה אם יש לו קורונה והוא לא יודע זאת? בדיוק בשביל זה צבי והצוות שלו, רועי ומשה, פיתחו מצלמה שמודדת חום מרחוק לכל מי שמגיע לבית החולים. "לקחנו מצלמה טרמית, ודרך אלגוריתם הראייה הממוחשבת, שאנחנו תמיד עובדים עליו, לימדנו אותה לזהות פנים". הפנים הם החלק הכי חם בגוף, אבל אם המצלמה לא תזהה את הפנים, היא עלולה לחשוב שכוס קפה שהאדם מחזיק היא הטמפרטורה שלו. "עם האלגוריתם שלנו, המצלמה יכולה לזהות פנים גם אם האדם מסתכל הצידה, אם האדם חובש כובע, או, כמו שקורה הרבה עכשיו, אם הוא עוטה מסיכה". את המצלמה כייל הצוות כך שאם טמפרטורת הפנים מטפסת אל מעל 37.5 מעלות, תופיע על המסך המחובר למצלמה התראה שיש חום. "ככה עוד השומר בכניסה יוכל לדעת שצריך להפנות את הנכנס לאזור בדיקות הקורונה ולהפריד אותו מהאזור הכללי, שם הוא יכול להדביק אנשים רבים. מה גם שאם יתברר שיש לו קורונה, יצטרכו לפנות את האזור ולחטא אותו".
כל הפיילוטים האמורים נמצאים כבר בשלבי ניסוי בבתי חולים שונים. רותם מצוות פיצול מכונות ההנשמה מסכם: "זו הפעם הראשונה שבה הבנתי שלרפאל יש ידע וניסיון עצום של המון שנים, שלא יוצא החוצה, וככל שייצא - העולם ירוויח. הלוואי שמזה יבינו כמה מערכות יכולות לעבוד יחד וכמה מערכות הבריאות חשובות גם הן לחוסן של ישראל".