ד״ר קירה רדינסקי
בת: 36
מייסדת משותפת ומנכ״לית דיאגנוסטיק רובוטיקס
מי אני: אין אצלי דבר כזה לא לפתור בעיה, כי הרי מישהו, מתישהו, פתר אותה. כשאני נתקלת בקושי כזה, אני אומרת לעצמי, עכשיו לא קל, אבל עוד מעט ארגיש הכי טוב שאפשר.
שורשים: המשפחה שלי מאוקראינה. סבא מהצד של אמא היה מהנדס בחברה אוקראינית שדומה לרפאל, כשבחלק אחד שלה ייצרו פטיפונים ובשני טילים עם ראשי חץ גרעיניים. סבתא מהנדסת בנייה. ההורים התגרשו עוד לפני שנולדתי והקשר עם אבא ועם משפחתו נותק. בברה"מ היה נהוג להתחתן אחרי היכרות שטחית כד לקבל דירות.
כשהייתי בת 15 גיליתי דרך בת דודה רחוקה שיש לי אחות מהצד של אבי. ביקשתי שיחברו בינינו דרך ה־ICQ והוא הציע שאגיע לבקר אותו באוקראינה. נפגשנו. הוא חזר בתשובה, הפך לחרדי ולא היה לנו שום דבר במשותף. עם אחותי הקשר רופף.
גדלתי עם אמא, הדודה שלי וסבתא. לא נתנו אז לאזרחים לצאת והדודה שלי הצליחה לקבל אישור ושכנעה את אמא, סבא וסבתא לעלות איתה לישראל כמשפחה. כמעט שנה לפני תאריך היציאה, הם היו חייבים להתפטר מהעבודה וחיו מחסכונות. סבא היה לפני הפנסיה. קראו לו בוגד, התעמרו בו, והוא נפטר מהתקף לב חודשיים לפני שעזבנו. באנו לישראל חסרי כל.
הילדות שלי: כשהגענו לארץ פרצה מלחמת המפרץ. כיוון שהייתה שביתה במשרד הפנים לא היו לנו תעודות זהות ובלעדיהן לא יכולנו לקבל מסכות אב"כ. בעקבות חברה של דודה שלי נקלטנו בחיפה ומשם עברנו לנשר. קיבלנו מיטת סוכנות, כסף למכשירי חשמל והלכנו לאולפן. אמא ודודה שלי היו מהנדסות תוכנה, אבל בגלל שהקורס הראשון שנפתח היה בהוראה, היא הפכה למורה למתימטיקה. דודה שלי למדה תואר שני במדעי המחשב, עבדה באינטל ואמדוקס.
שגיא, בעלי, שהיה שכן שלי, סיפר שבשכונה שלנו בנשר קראו לנו “האמזונות", בית שכולו נשים, שכונת עולים ליד האוניברסיטה. השנים הראשונות היו קשות, תמיד היה צריך לחסוך. אני זוכרת שפעם מצאתי שקל על הרצפה ורציתי לקנות במבה, אז אמרו לי שצריך לחסוך אותו. עם השנים, כשהמצב הכלכלי התחיל להתייצב, התחלנו לקנות בגדים ולא רק לקבל בגדים משומשים, וכשמלאו לי 14, ההורים, זאת אומרת, אמא והדודה שלי התחילו לטוס לחו"ל.
מגיל חמש למדתי קראטה, היום יש לי חגורה שחורה דאן 2. הקראטה עם הערכים שלו בנו אותי ובזכותם למדתי לא להיות מושפעת מדעה חיצונית. למדתי מחשבים ופיזיקה והתגייסתי ליחידה 81.
מדע: למדתי בכיתה של עולים. מאז שאני זוכרת את עצמי רציתי להיות מדענית. השתתפתי בכל פרויקט מדעי שיכולתי, בקיץ הלכתי לטכניון, אחרי שהתחננתי לעבוד עם דוקטורנטים. תמיד הייתי על התפר שבין רפואה לטכנולוגיה והייתי מאוהבת במתימטיקה, משחקי המחשב שלי היו חידות במתימטיקה וקראתי ספרות מדעית. התעניינתי בכל מה שקשור לשכפול גנטי ולכבשה דולי ובכיתה ג' כתבתי עליה עבודה.
כבר בגיל הגן, לפני השינה, אמא ואני היינו פותרות שאלות בספר של מבחנים פסיכוטכניים, השלמת צורות וחידות, והייתי מקבלת מרשמלו ורוד ולבן. ספגתי את המוטיבציה ללמוד, להשתפר ולהיות טובה יותר. היו לי מורים פרטיים, הייתי בנוער שוחר מדע ואחרי הצבא חזרתי לטכניון כדי לסיים את התואר הראשון שהתחלתי בתיכון.
שגיא: בעלי. באופן מפתיע, גם הוא מנכ"ל בחברה לבינה מלאכותית, ספארק ביונד. בבית ספר קראו לו לאונרדו דה וינצ'י. הוא מצייר, מפסל, מדען, טכנולוג, איש אשכולות. כל דקה שיש לו הוא חוקר ובונה. הוא גר לידי, בגיל 15 התחלנו לצאת והתחתנו כשהייתי בת 23. יש לנו שני ילדים ואנחנו גרים בזכרון יעקב.
בינה מלאכותית: נכנסתי לתוכנית מצטיינים ישירה לדוקטורט במדעי המחשב ובינה מלאכותית, כשעוד נחשב לנושא נישתי. כולם התלהבו מסייבר ואני התרגשתי מהקונספט. עסקתי בחיבור של חיקוי אלמנטים ביולוגיים באמצעות תוכנת מחשב ובחיזוי כללי, ממהומות ועד מחלות. במקביל עבדתי במיקרוסופט בארה"ב, ויחד עם עוד מהנדס כתבנו את הטכנולוגיה והאלגוריתם של מנוע החיפוש בינג, ומכיוון ששגיא עבד בארץ, טסנו הלוך ושוב.
חלק מהדוקטורט שלי היה בשיתוף עם המעבדות של מיקרוסופט וחלק אחר בשיתוף האו"ם. הם ביקשו שאנסה לצפות באמצעות האלגוריתם שפיתחתי התפרצות של מחלות, מגיפות ואחר כך מהומות. עשינו עבודה על התפרצות כולירה בקובה שהתממשה.
סיילס פרדיקט: אחרי שלוש שנים חזרתי לארץ והקמתי את סיילס פרדיקט שהתבססה על טכנולוגיה שפיתחתי וידע בתצפיות מבוססות בינה מלאכותית, כדי לצפות אירועים מיקרו־כלכליים עם אלמנטים של מאקרו כלכלה ולתת שירות לחברות כדי לצפות מי עשוי להיות לקוח טוב עבורן. במילים אחרות, מעין זיווג או טינדר של חברות. הטכנולוגיה יודעת לאתר דפוסים ותבניות, וחוזה לפיהם אירועים, התנהגות צרכנית והעדפות קנייה.
אקזיט: אחרי שלוש שנים החברה נמכרה לאי.ביי ואני הפכתי למדענית הראשית של של אי.ביי ישראל והייתי כפופה למטה החברה. זה מאוד עזר לשקט הנפשי שלנו. קנינו בית, אמא והדודה כבר היו מסודרות, ויכולנו לקחת סיכונים גדולים יותר.
דיאגנוסטיק רובוטיקס: אחרי שלוש שנים באי.ביי החלטתי לעזוב ולעבור לדיאגנוסטיק רובוטיקס שהקמתי יחד עם משה שוהם, פרופ' אמריטוס בטכניון ויזם סדרתי שהקים, בין היתר, את מזור רובוטיקס ועם יונתן עמיר.
אנחנו לא עושים דיאגנוסטיקה ולא רובוטיקה, אלא רפואה פרואקטיבית, רפואה שמתייחסת למגוון מאפיינים נפשיים וסביבתיים שיש להם השפעה אפשרית על הבריאות הפיזית והמנטלית. בשנת 2030 יהיו כארבעה מיליארד אנשים בעולם בלי גישה לרפואת משפחה. ברור שהעומסים על בתי החולים והמרפאות יהיו עצומים ואנחנו מנסים להוריד אותם באמצעים דיגיטליים.
מערכת הבינה המלאכותית מתשאלת את החולה ומסתמכת על התיק הרפואי שלו בעזרת אלגוריתם, ובכך מנסה לחקות את רופא המשפחה ולנתב אותו לטיפול מתאים. אם הוא צריך ניתוח, טיפול דחוף בדיכאון, אורתופד, שימנע הידרדרות. האלגוריתם לא בא להחליף את הרופא, אלא אמצעי שיוכל לזהות את הסימנים הכי קטנים. אנחנו לא מחכים שיפנו אלינו, אלא פונים לפציינטים טלפונית או מבקשים מהם למלא שאלון דיגיטלי.
פרטיות: המידע הוא של הקופות, ובארה"ב אנחנו מקבלים גישה לנתונים אנונימיים כקבלן משנה. אין לנו עניין בפרטים אישיים, אין לנו מושג איפה הם גרים ואיך קוראים להם, אלא רק במידע הרפואי שאותו אנחנו מנתחים. אין לנו שאיפה להפוך לקופת חולים. אנחנו נוגעים היום ב־30 מיליון אנשים ברחבי העולם ורוצים להגיע ל־300 מיליון.
קורונה: לא פספסנו אותה, כי מעולם לא חיפשנו אותה. כשהקורונה התחילה בסין ביקשו מאיתנו לבדוק מה זה. הפצנו שאלון שסקר את הסימפטומים וקיבלנו תוצאות של מי הידרדר לאשפוז. אנחנו זיהינו שאיבוד טעם וריח הוא חלק מהסימפטומים של המחלה, שחולשה, עייפות ושיעול מאפיינים את הקורונה יותר מחום, ולאילו ערים היא התפשטה - ופיקוד העורף שלח לשם צוותים. אחרי הגל הראשון בישראל, עברנו להודו ולארה"ב.
מערכת הבריאות בישראל: אם לא נמצא דרך לייעל את הטיפול בחולים, נתחיל להרגיש את העומס בצורה בלתי נסבלת בעוד פחות מעשור. אני מאמינה במערכות שיודעות למיין ולהפנות חולים לאן שצריך.
משבר בהייטק: התייעלנו עוד לפני המשבר. עשינו סבב גיוס של 45 מיליון דולר בגלל שהראינו הכנסות.
מאנה ביו: אני מאמינה גדולה בכניסה של בינה מלאכותית לתחום התרופות. שני יזמים הקימו סטארט־אפ שמתבסס על טכנולוגיה שפיתחתי עם פרופ' אבי שרודר מהטכניון, שמטרתה למצוא מולקולות שיתאימו להסעת תרופות בגוף שמיועדות לטיפול באיבר מסוים, מעין “חלליות" שמשוגרות, למשל, לכבד או ללבלב, כדי שהגוף לא יפרק אותן. אני שותפה מדעית בחברה.
הדלקת משואה: נבחרתי להיות בין מדליקי המשואות בשנת 2014. גאולה כהן ז"ל, שהנהיגה במשך שנים את המאבק לעליית יהודי ברה"מ לישראל, הייתה גם היא בין מדליקי המשואה. זאת הייתה עבורי ועבור המשפחה שלי סגירת מעגל ביותר מבחינה אחת, עדות שהצלחנו להעתיק את חיינו למקום נכון ובריא, עם חירויות המאפשרות להצליח. כל הגירה היא תהליך קשה ותמיד אמרו לנו, הילדים, שההורים עשו את זה על מנת שנוכל לזכות בחופש.
הטקס עצמו היה פנומנלי. בוהק, צבעוני, זיקוקים ואש, דגלים רבים. בנאום שלי הקדשתי את המשואה לאמא ולדודה שלי, "שעלו לבדן מברה"מ כדי לבנות חיים חדשים בא"י ועל תשוקתן למדע ולמצוינות, ובזכותן אני עומדת נרגשת כאן היום".
פנאי: אנחנו עושים הרבה טיולים בטבע עם הילדים ואני משתדלת להקצות לזה זמן. אנחנו עושים יחד ניסויים מדעיים. לבת שלי יש יום הולדת בקרוב ואני מכינה פעילות של קסמי מדע.
צופה פני עתיד: אני מאמינה גדולה בחברה. הוויז'ן שלי הוא לפתור את העומס על השירותים הרפואיים.