משפחת דביר:
ההורים יהודה ומאיה והילדים אריאל ואיתן
טיקטוק: 455 אלף עוקבים
יוטיוב: 212 אלף עוקבים
אינסטגרם: 5.6 מיליון עוקבים
איך נולד הרעיון לפתוח ערוץ ברשתות החברתיות?
יהודה: “זה לא היה מתוכנן. ב־2016 סיימנו את הלימודים בבצלאל ועברנו לגור בתל אביב. בין לבין הייתי מצייר ציורים למגירה על איך זה לצאת עם מאיה כי הסיטואציות הזוגיות הצחיקו אותי. החלטתי להעלות את הציורים לפייסבוק”.
מאיה: “אני בכלל לא הייתי אשת רשתות חברתיות, ולא הייתי גם מאלה שמפרסמים כל תמונה וכל דבר, ומה שהפריע לי זה לא שיהודה מצייר אותי ואותו, אלא שהוא משתף את זה עם כל העולם. התחלתי לתקן לו את הצבעוניות, הקומופוזיציה וכו’”.
יהודה: “אנשים התחילו להביע עניין ולעשות לייקים, עד שהעלינו ציור ספציפי של המקלחת החמה, כששנינו מתקלחים במקלחת, ואני נשרף. קיבלנו מיליונים על גבי מיליונים של שיתופים ולייקים, כל הכוכבים הגדולים בעולם שיתפו, אבל מה? זה לא היה עם הלוגו שלנו ולא הועלה מהערוץ שלנו. אנשים לקחו את הציור ושמו חתימה שלהם עליו. זה היה מבאס לראות שהציור שיצרת מקבל הצלחה גדולה, אבל אף אחד לא יודע שזה שלך. מאיה הציעה שנשקיע את האנרגיה שלנו ביצירה ושנבנה לעצמנו ולתכנים שלנו שכבת הגנה טובה יותר”.
מאיה: “התחלנו לשתף רגעים אינטימיים שלנו. מה שחווינו באותו שבוע – זה מה שציירנו. רגעים מהבית, מהזוגיות האמיתית. כשאריאל בתנו נולדה, צירפנו גם אותה לציורים, וכך גם כשאיתן, הבן הקטן שלנו, נולד”.
עד כמה זה מגבש אתכם כמשפחה?
יהודה: “אריאל, שבקרוב תהיה בת 4, היא המבקרת הכי טובה שלנו. כשאנחנו מסיימים לצייר ציור, אנחנו שואלים אותה מה היא רואה, ואם היא לא מבינה מה שהיא רואה, אז מבחינתנו הציור הזה לא טוב”.
מאיה: “הרבה יותר ממה שזה עושה כלפי חוץ, אני אוהבת את מה שזה עושה כלפי פנים. רוב הזוגות השגרתיים לא עובדים ביחד. כשיהודה ואני עובדים ביחד זו הזדמנות בשבילנו לחיות יחד ולנתח את החיים. כל ציור הוא סיפור אמיתי שקרה לנו. זה מעין טיפול זוגי”.
יהודה: “העובדה שזה גורם לך לחוות את הילדים יותר ולנתח איך הם משפיעים עליך - זה חזק ומגבש. כשבאו הילדים, זה גרם לנו להתעכב על הדברים שהם מביאים ולשנות את זווית ההסתכלות שלנו עליהם. זה עוזר לנו להכיר את הילדים יותר לעומק”.
איך באה לידי ביטוי ההצלחה שלכם?
יהודה: “כשאנשים רואים אותנו ברחוב, הם דבר ראשון ניגשים לאריאל ומזהים אותה מהרשתות. אריאל לא מבינה מאיפה מכירים אותה”.
מאיה: “הדבר הכי כיף זה לראות שהיצירה שלך גורמת הנאה לכל כך הרבה אנשים. בזכות הרשתות החברתיות אתה יכול לראות מעכשיו לעכשיו משהו שמישהו אחר יצר. קלענו לנושא רלוונטי וגם יצרנו שפה בינלאומית. שפה שכל אחד בעולם יכול להבין. לפעמים הציורים שלנו קצת חושפניים. יש אנשים בקהילת העוקבים שלנו שמצנזרים את התמונות שלנו ומפיצים בקהילות שלהם, וכך יש לנו קהל מאפגניסטן, איראן, סוריה, בחריין”.
איך מתנהלת העבודה על התוכן? כמה זמן אתם משקיעים בזה?
יהודה: “אנחנו לא מסתכלים על זה כעל עבודה. אנחנו כל הזמן מחפשים רפרנסים ועוקבים אחרי הילדים. יש לנו כלל שמרגע שהילדים חוזרים מהגן ועד שהם הולכים לישון – הטלפונים לא איתנו. אנחנו רק איתם, חווים אותם, נהנים איתם ויוצרים איתם”.
משפחת ליופריו: ההורים רונית וג’ונתן והילדים מיה, אלה ובן
טיקטוק: 286 אלף עוקבים
יוטיוב: 152 אלף עוקבים
אינסטגרם: 113 אלף עוקבים
איך נולד הרעיון לפתוח ערוץ ברשתות החברתיות?
רונית: “הייתי מנהלת שיווק ופרסום וג’ונתן עבד בהייטק. יום אחד הוא שאל אותי: ‘מה היית רוצה לעשות אם לא הייתה מגבלה בעולם?’. עניתי לו שהייתי רוצה להיות שחקנית. ג’ונתן הציע שנפתח ערוץ יוטיוב, שנכתוב לו מערכונים, נצלם ונשחק. ככה זה התחיל. בימי שישי, פעם בשבוע, היינו מצלמים סרטונים, במקביל לעבודות היומיומיות שלנו”.
ג’ונתן: “בהתחלה העלינו סרטונים באנגלית כי אני ארגנטינאי והעברית שלי לא הייתה עדיין מושלמת, אז חלק מהסרטונים תפסו וחלק לא. היינו עושים מערכונים על זוגיות, דברים מהחיים שאנשים מתחברים אליהם”.
רונית: “ראינו שאנשים מתעניינים בנו ולא בדמויות, אז החלטנו להיות במערכונים גם ‘רונית וג’ונתן’ ועברנו לעברית”.
ג’ונתן: “יום אחד כתבנו מערכון על זה שהילדים לא רוצים ללכת לישון, שזה משהו שכל הורה חווה, וזה פשוט עף ברשתות. הבנו שיש פה משהו אז התחלנו לכתוב חומרים על דברים שכולם מזדהים איתם”.
עד כמה זה מגבש אתכם כמשפחה?
רונית: “זה מאחד אותנו מאוד. כזוג זה מחבר אותנו, וכמשפחה אנחנו נוכחים בבית כהורים, והילדים חווים אותנו מאוד. אנחנו עושים איתם מלא דברים. יש הרבה הורים שלא מבינים את השפה של הילדים שלהם, לא מבינים בטיקטוק או אינסטגרם, ואנחנו יחד עם הילדים בדבר הזה, והכל גם הרבה יותר מבוקר. אנחנו חווים יחד איתם את החוויות ברשתות”.
מתי הבנתם שאתם ויראליים?
רונית: “כשג’ונתן ואני עברנו ברחוב ואנשים ביקשו מאיתנו להצטלם, הבנו שיש פה משהו”.
ג’ונתן: “בהתחלה זה היה לנו מוזר כשעצרו אותנו לסלפי. בפעם הראשונה שעשינו מפגש צופים ומאות אנשים הגיעו – היינו בשוק. הילדים שלנו די נולדו לדבר הזה. לא פתחנו להם ערוצים נפרדים, אלא אנחנו עושים את הכל ביחד”.
איך באה לידי ביטוי ההצלחה שלכם?
רונית: “אתה יכול לראות ברשת את הלייקים, הצפיות והתגובות, אבל כשאנשים יודעים שאתה מגיע למפגש או להופעה והם מגיעים ומפוצצים את המקום, שרים את השירים שלך, קונים את החולצות וכו’ – זה אחרת. כשהבנתי שיש פה פוטנציאל לפרנסה, שאני יכולה גם ליהנות וגם להתפרנס ולהגשים את עצמי – התפטרתי מהעבודה. זה היה לפני כארבע שנים וחצי”.
ג’ונתן: “אני המשכתי עוד שנה אחרי שרונית התפטרה ואז התפטרתי. הייתי ישן ארבע שעות בכל לילה מעומס העבודה המשותפת של רונית ושלי”.
איך מתנהלת העבודה על התוכן? כמה זמן אתם משקיעים בזה?
רונית: “אתה השחקן, הכותב, הצלם, הבמאי, העורך והמשווק. זו עבודה של 24/7, וכל הזמן אתה צריך לייצר תוכן חדש”.
משפחת אליהו: ההורים אלי וימית והילדים דניאל, ליאל ולורן
טיקטוק: 251,600 עוקבים
יוטיוב: 423 אלף עוקבים
אינסטגרם: 167 אלף עוקבים
איך נולד הרעיון לפתוח ערוץ ברשתות החברתיות?
אלי: “עד לפני שלוש שנים עבדתי עם טנדר במחלקת התברואה בכפר סבא. לפני חמש שנים התחלתי בספונטניות להעלות סרטונים מצחיקים בפייסבוק וצירפתי את הילדה הקטנה שלי, לורן. בתוך זמן קצר כל המשפחה הצטרפה”.
דניאל: “בדיוק עליתי אז לתיכון והובכתי מהסרטונים המצחיקים שאבא העלה, לא רציתי להיות קשורה לזה בשום פנים ואופן. ואז ליאל אחי הצטרף, ונוצר מצב שהלכתי איתם בקניון ואנשים שאלו אותי: ‘מי את?’. ראיתי אהבה גדולה שהם קיבלו מהקהל, ואמרתי לעצמי שאין מצב שאוותר על זה”.
עד כמה זה מגבש אתכם כמשפחה?
דניאל: “זה מאוד מגבש אותנו. בדרך כלל לכל אחד יש את העבודה שלו, ונפגשים רק בבית, ואילו אצלנו זה הכל ביחד: הולכים להופעות באותו אוטו, יוצרים ביחד, עושים חזרות ביחד, מקליטים שיר חדש למשפחה ביחד. זה מידבק בין שתרצה ובין שלא”.
אלי: “זה מאוד כיף. זה נותן לנו יותר זמן להיות ביחד. אנחנו נוסעים לחו”ל ביחד לצלם סרטונים ופרסומות לחברות נופש כאלה ואחרות, אז אנחנו גם עובדים, גם נהנים, גם מפרסמים וגם מתפרסמים. חלום”.
באיזה שלב הבנתם שאתם ויראליים?
אלי: “הסרטון הראשון ששבר את הרשת היה כשצילמתי את לורן חוזרת מהגן ומספרת לי על סיטואציה שקרתה לה בגן. היא סיפרה סיפור ושפכה איזה 20 שמות ובסוף אמרה: ‘אבל אבא, אני לא מלשינה’. זה היה ספונטני לגמרי, וזה התפוצץ”.
איך באה לידי ביטוי ההצלחה שלכם?
אלי: “מאז שכל הטירוף התחיל, עזבתי את העבודה הקודמת והתמסרתי לזה במשרה מלאה”.
דניאל: “אתה מסתובב ברחוב ופתאום כולם מחבקים אותך ואוהבים אותך. כשרואים אותך מחוץ למסך ומרעיפים עליך אהבה, כותבים לך הודעות ומתעניינים בך – זה מטורף”.
איך מתנהלת העבודה על התוכן? כמה זמן אתם משקיעים בזה?
אלי: “לאורך כל השבוע אני חושב על הרעיונות והתוכן, וכל המשפחה קובעת יום אחד בשבוע לצילומים”.
דניאל: “אבא שלי הוא הראש. הוא אומר לנו מה אנחנו הולכים לצלם פלוס־מינוס ואנחנו מצלמים. זה בעיקר אותנטי. הוא נותן לנו אתגר ואנחנו זורמים”.
משפחת טרסוב: ההורים מורן וג’וזף והילדים אמה, מיילו וריו
טיקטוק: 385 אלף עוקבים
יוטיוב: כ־1.3 מיליון עוקבים
אינסטגרם: 240,400 עוקבים
איך נולד הרעיון לפתוח ערוץ ברשתות החברתיות?
מורן: “אנחנו לא מחזיקים בערוץ משפחתי, אלא כל אחד מבני המשפחה מחזיק בערוץ נפרד. הערוץ שלי ביוטיוב נפתח לפני 12 שנים. התכנים שהעליתי היו בתחום הביוטי. ארבע שנים אחרי כן, כשאמה, בתנו הבכורה, נולדה, התחלתי לשתף מהמקום האינטואיטיבי מה אני עוברת כאמא צעירה, מה אנחנו עוברים כמשפחה חדשה, היום הראשון של אמה בטיפת חלב, הנקות, חוסר שינה בלילה וכו’. זה התקבל יפה יותר ממה שציפינו. כשאמה הייתה בת 4 פתחנו לה ערוץ יוטיוב, ואז פתחנו גם לג’וזף ולשאר הילדים”.
ג’וזף: “אני טיפוס מופנם, לא הייתי רגיל להראות את עצמי מול המצלמה, תמיד הייתי מאחורי הקלעים, אבל התרגלתי לזה באיזושהי צורה. זה גרם לי לחיזוק הביטחון העצמי והרגשתי שמשהו פתאום משתחרר אצלי. כשאתה חושף דברים אישיים ומשפחתיים, זה בהתחלה לא קל, אבל מתרגלים”.
עד כמה זה מגבש אתכם כמשפחה?
ג’וזף: “אנחנו באותה סירה. מצד אחד אנחנו בני זוג ומשפחה, ומצד שני אנחנו גם עובדים ביחד, אנחנו קולגות, שותפים לעסק, ואתה יכול לדמיין לעצמך אילו חיכוכים יכולים לקרות בתוך עסק. יש פה מורכבות מסוימת, אבל אתה לומד להסתגל אליה”.
מורן: “זה מגבש אותנו עם הילדים. אנחנו עושים הרבה פעילויות יחד, בין היתר בשל הרצון שלנו לייצר תוכן שהרבה משפחות לא בהכרח חוות אותו”.
איך באה לידי ביטוי ההצלחה שלכם?
מורן: “אנחנו מרגישים ומתנהגים כאנשים רגילים לכל דבר. היום קשה לנו יותר להסתובב ברחוב כי אנשים מזהים אותנו, עוצרים אותנו ברחוב, וזה מחמם את הלב, אבל מצד שני אנחנו לפעמים רוצים גם את החופש שלנו. אם אנחנו רוצים לקחת את הילדים לסרט, אז לא נלך בשישי בערב, שזה זמן שרוב הילדים נמצאים שם, אלא ניקח את הילדים בשישי בבוקר”.
איך מתנהלת העבודה על התוכן? כמה זמן אתם משקיעים בזה?
מורן: “היום לייצר תוכן זו העבודה המרכזית שלנו. יש פה עבודת קריאייטיב מורכבת וקשה. אנחנו ממש בית הפקת תוכן. אנחנו משדרים בערוצי היוטיוב שלנו כל הזמן, וחוץ מזה אנחנו גם שגרירים של כל מיני מותגים”.
ג’וזף: “זו עבודה קשה וחשוב לדעת את זה לפני שנכנסים לעסק הזה, בייחוד כשאתה בעל משפחה ויש לך מחויבות ואחריות לא רק עליך, אלא גם על הילדים. לכל אחד מהילדים יש חיים משל עצמו. ככל שאנחנו יותר גדלים, אנחנו עובדים יותר. זה לא פשוט אבל אנחנו שמחים ומודים על כך”.
משפחת ברקן: ההורים דוד ושחר והתינוקות דר ודיון
טיקטוק: 638 אלף עוקבים
איך נולד הרעיון לפתוח ערוץ ברשתות החברתיות?
דוד: “הכל התחיל בקולומביה, שם עשינו את תהליך הפונדקאות שלנו. העלינו סרטון שבו תיעדנו את תהליך הפונדקאות שלנו וזה הגיע ל־56 מיליון צפיות וצבר תגובות מכל העולם. הבנו שיש לנו יכולת להשפיע על אנשים ולחזק אותם. הבנו את החשיבות שלנו בתור משפחה”.
שחר: “היה חשוב לנו להראות את הנראות של משפחה גאה. אנחנו מקבלים המון תגובות מאנשים שרוצים לעבור תהליך של פונדקאות ואנחנו עונים להמון שאלות. יש גם המון תגובות מבני נוער שנמצאים עוד בארון ואנחנו מהווים להם דוגמה”.
עד כמה זה מגבש אתכם כמשפחה?
שחר: “זה זמן איכות שחשוב לנו מאוד. אנחנו רוצים להראות משהו שלא רואים כמעט במדיה, משפחה שמורכבת משני אבות, ולכן היה ברור לנו שגם הילדים ישתתפו ברוב הסרטונים שלנו”.
איך באה לידי ביטוי ההצלחה שלכם?
דוד: “אני סולד מרשתות חברתיות, ולא היה לי לא פייסבוק ולא אינסטגרם. לפני כמה חודשים המטפלת של הילדים שלנו לקחה אותם לגן והיא סיפרה שאנשים זיהו אותם שם מהטיקטוק. זה קצת עשה לי רע בלב שניגשו אליה ודיברו על הילדים, אבל אני מבין שהפרסום הוא חלק מהחבילה. כשחבר כנסת כמו אבי מעוז אומר אמירות קשות נגד הקהילה הגאה, אז אני מרגיש שמבחינתי הסרטונים שלנו הם התשובה. הוא יכול לנסות לעשות שינויים במערכת החינוך, אבל כשאותו ילד יגיע לטיקטוק ויראה אותנו – אז תמונה אחת שווה אלף מילים”.
איך מתנהלת העבודה על התוכן? כמה זמן אתם משקיעים בזה?
שחר: ”אין משהו מסודר, אין תוכנית קבועה. אנחנו יכולים שבוע לא להעלות כלום, ואז להפגיז במכה”.
