בשנה שעברה לא ירד שלג בשדה התעופה קנדי בניו יורק, לראשונה זה שנים רבות לא השתרכו טורי מטוסים מוארים בדרכם לנחיתה על מסלולים מכוסים לבן לקראת ראש השנה, ואלפי אנשים לא פסעו בשלג למרגלות עצי האשוח בערב הכריסמס. בישראל הגשם מגיע מאוחר ובמכות עזות. משבר האקלים כבר כאן ובגדול, והוא כאן להישאר. הזיכרון מחורפים קשים, הצפות ושלגים כבדים באירופה, הופך לחוויות של גלי חום בערים נטולות מזגנים המביאים עמם תמותה מואצת בקרב קשישים.
10 חטופים צפויים להשתחרר, נתניהו: "נשבעתי לחסל את חמאס"
התיעוד שחמאס לא רוצה שתראו: רצעות עזה יוצאת משליטה | צפו בקטטה
ועידת האקלים בשבוע הבא איננה בסדרי העדיפות של מדינה במלחמה, אבל לצערנו היא לא הייתה גם קודם, למזג האוויר אין גבולות מגודרים ואין להם שפה, הגשם אינו מבחין על מי הוא יורד ורק תופעות אקלימיות יקבעו מתי יירד. שינויי האקלים מחייבים מודעות והכנה, הבנה מעמיקה והם בעדיפות לכולנו.
הריחוק האקלימי הוא תחושה בלבד, זה לא נוגע לנו ורחוק מלהשפיע על עתידנו הקרוב - רבים יאמרו, אך סוגיות בינלאומיות גלובליות כמו אקלים מחייבים מדינות ומעצמות, יבשות וארגונים בינלאומיים ראשית לחבור יחדיו ולשתף פעולה. ישראל איננה שם כבר שנים רבות, ההובלה בתחומים הללו היא כבר מזמן לא שלנו. אז איך קרה שסוגיית האקלים איננה מטרידה את אזרחי ישראל והאזור כולו?
כיצד מדינה חמה שאינה סובלת מעודף מי שתייה ממקורות טבעיים, לא מזכירה את ועידת האקלים אף בשורה אחת, גם תוך כדי מלחמה קשה וממושכת? הרי המשרד להגנת הסביבה או משרד האנרגיה אינם עסוקים ביישוב מפונים או בלוחמה!
נגד שאר העולם
כאן עולה שאלה גדולה מכל אלו, איך קרה שישראל מתרחקת משיתוף פעולה מועיל עם גורמים בינלאומיים העוסקים בסוגיות גלובליות כמו אקלים. איך אנחנו חוצים את יום המאבק באלימות כנגד נשים כאשר עשרות מהן נחטפו לתעלות האויב החשוכות בעזה, וגרוע מכך? כיצד הצלב האדום כארגון גג שבו חבר גם מגן דוד אדום, אינו מתחיל אפילו להוציא גינוי לארגוני הטרור שמונעים ממנו לספק תרופות וביקורים אצל החטופים? אפשר להמשיך ליחסינו עם האו״ם ולאמירות מצד ראש ממשלת אירלנד שטען כי ילדה חטופה "הלכה לאיבוד", כאילו רק במקרה מחבלים מצאו אותה ואספו אותה, חסרה הייתה רק עדות לכך שהצילו את חיי הפעוטה.
רבים טוענים כי הקרב אבוד, האקלים אינו בעיה שלנו והאו"ם תמיד היה נגדנו, ארגוני הנשים עוצמים את עיניהם ואמירות ראשי מדינות, במקרה הגרוע, מובילות לזימון שגריריהן לשיחת הבהרה. אבל הנזק הוא שלנו ועל כן ההשפעה של בעיות גלובליות לא יכולה להיפטר במשפטים שכאלה.
מדינה טכנולוגית ואקדמית כמו ישראל יכולה וצריכה לחשב מסלול מחדש בהתמודדות עם גופים בינלאומיים המתמודדים ומטפלים באתגרים גלובליים כבדי משקל. לכן אקלים הוא מילה שחייבת להופיע בתקשורת ובציבוריות הישראלית גם בשעה קשה, יש מקום לזה אפילו לצד לחימה בלתי מתפשרת, כי ממש כמו במלחמה, גם יחס חד־צדדי מצד גופים בינלאומיים מחייב הקמה של כוח משימה שימצא פתרון – למען עתידנו.
אי ירוק בים
בקורונה השתרש המונח "מדינת אי", כמשל להיות ישראל מנותקת ממעבר קרקעי חופשי עם שכנותיה. על כן הצורך בתעופה עלה כל כך. במובנים מסוימים כדאי שנתפכח, אי בהגדרתו מוקף בים ואילו אנחנו מוקפים בעולם.
מדינת ישראל היא חלק ממשפחת העמים, הצורך שלנו להתמודד עם הנתון הזה חיוני עד כדי כך שאין לנו אפשרות לקבל כמובן מאליו יחס כזה מצד ארגוני הנשים, מצד המועצה לזכויות אדם באו״ם ובוודאי לא מצד הצלב האדום, שנמצא כאן כבדרך קבע. האקלים איננו רק פליטת גזי חממה או עליית הטמפרטורה, הוא גם אווירה בינלאומית ומזג אוויר אזורי שאנחנו חייבים לשים אליו לב ולשאוף להוביל אג'נדות שקשורות בו.
בחג המולד הקרוב הסיכוי לשלג בשדה התעופה קנדי בניו יורק אינו גבוה, החג הנוצרי אולי יעבור בשלום, אבל ועידת האקלים תתקיים והסיכוי שתעלה על סדר היום הציבורי בישראל הוא נמוך, אז אומנם גם הוועידה הזאת תעבור בשלום, אני מניח, אבל האתגרים שיעלו בה לא הולכים לשום מקום וישפיעו על כולנו בעתיד הקרוב.בבב
הכותב הוא יו"ר איגוד
הטייסים הישראלי